בג'ונגל החיות נשבו רוחות אחרות
דעות, אידיאולוגיות ומחשבות על זכויות
הוחלט על סיום כל אלימות ופירוק כל כלי-נשק וכלי תוקפנות
הפסקת התאגדות היא המקור למעשי כל שטות
חוק כבוד החיה וחירותה נחקק על פסל החירות
יש חוק, גם שופט למימוש, לבחינת התלונות, ביטול הרִשעות וסיום הפקרות.
כשופט החמור הושם
לדבריו הקשיבו כולם
הוא יודע לנעור בקול
עקשן ויושרו ידוע לכל.
ראשון הובא לבירור הצבי בעל הקרניים
בולטות, מתגרות - שומו שמיים
כל מילה מיותרת. זו המחשה ברורה
עבירה לחוקה ופגיעה בחברה.
צעקותיו של הסוס נדחו בלי היסוס
פרסותיו הוסרו: "השוויון מנצח", כולם קראו.
התיש התווכח, כי חס על קרניו
אבל הנמר, כתובע, לטש את עיניו
כן, נכון, גם לי יש שיניים
אבל זה חלק פנימי - כמו לשון, או עיניים.
השופט לא ויתר, הוא החליט כמו פנתר
אלימות לעקר
את החוקה לממש
רעיונות מן הצדק אסור לשבש.
כל דרישת התאגדות של הכבשים נפסלה בפשטות
מעתה הכבשים "יוכלו לנוע רק בשלשות". סוף ציטוט.
ולזאבים תהא זכות, להשתלב ביניהן - אפילו בלילות.
והסוף, ידידיי, הוא עצוב עד בלי די:
נשארו נמרים, זאבים ואני הינשוף... אללי.
תיאבונם של הזאבים, לא עצרו הכבשים
הסוס בלי פרסות, נאכל בפרוסות
והצבי נטול הקרניים, נפל שדוד לציפורניים
של טורף אכזרי, שאת החמור אכל טרי.
ואם תשאלו מה עם הזכויות ויופיים של רעיונות
התמימות הכשילה את כל היגיעות
הטורפים השתמשו בשוויון כמקפצה ליתרונות.
ואני, הינשוף מהעץ, לא נקראתי בכלל לייעץ
אבל לא היו לי תקוות מהרעיונות, הדעות והחלומות
כבר ראיתי הרבה כאלו בלילות, שהתהפכו לסיוטים ובכיות
אין טוב ורע ברעיונות. השימוש וניתובם תלוי רק בחיות
[המלט, ספריית חיות]
ובשופטים שיבחינו בין סוגי כוונות לא-תמימות.
