אתה נולדת בארץ הזאת
גדלת בה עם כל המשמעויות
אהבת אותה את הארץ הזאת
אהבת בה את הימים והלילות
את הילדים והילדות
את השכונה בה צמחת עם כל הזיכרונות
את החברים והחברות
את האומנים והאומניות
שיחד עמם הלחנת, חיברת, ושרת, ממש קיבוץ גלויות.
שהיו חלק מחייך, גם מעל במת ההופעות.
נהנת מאוד לשמוע ולראות-מקטן ועד גדול
מצטרפים במקהלה-כבר מהצליל הראשון.
ותרת בעיניך אחרי הבאים והבאות
כמו אמרת תודה על ההשתתפות והכבוד.
תמיד חלמת על הקרבה ושיוויון
ולא לעשות דבר בחיפזון...
לחיות בתמימות, ויושר זה כלל ראשון,
ותמיד לומר; תודה על כל בוקר או יום
להשתמש יותר במילה-בין אדם למקום
ואחרי-ככלות הכל
להודות ולפאר את המולך על הכל
שבזכותו אתה קיים
נושם, יוצר, וחי.
בונה לך בית, מקים לך משפחה
ועל כך מודה אתה
על מה שנתן-וברא...
עד שבכל הטוב והיפה-קרה דבר נורא...
משהו נדם, משהו נגדע...
ממש בשיא התפארה...
כמו לא היה ולא נברא...
מי חשב שכך יהיה
שבכמה שעות לא תהיה
בלי מכאוב ללא סיבה
כל-כך מקסים-מלא אהבה, ונתינה
דואג לכולם, נהנה מהעולם
מגשים חלומות, עושה ניפלאות.
הבטחת-נשאר אתה בארץ,
ולא הולך לשום מקום...
תהיה כמו שאתה
עם הגיטרה, והשירה בנשמתך
ועתה-כמו צועני מסתובב לו בעולם...
הלמת... ב.כ.ו.ל.ם.
לאן מיהרת? עוזי היקר?
כה צעיר, כה רענן...
פתאום-נגדעו חיי אדם!
בשיא הפריחה - בשיא ההוקרה מכולם,
ל-מ-ה אין ניסים בעולם?
מדוע אלוקים לוקח את הטוב שבאדם?
ואינו משאיר לנו אותך כאן?
לעוד פרק -זמן... [בלתי מוגבל]...
כבר-כולם מתגעגעים אליך בן-אדם,
מצפים שתנעים לנו את הזמן.
אך-כנראה שכבר מאוחר...
כמה חבל - כמה אכזר,
למרות הכאב-חייבים לצעוד אל המחר...
דמותך,ושיריך,ילוו את הדורות הבאים-ל ע ו ל מ י ם ...
תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים
תנוח על משכבך קרוב לאלוקים,
ותשגיח עלינו ממרומים...!
