הֶסְדֵּר כּוֹלֵל

תמיד יהיה נעים לִזְכּוֹר
שזה היה כיבוש נאור
שבו כול צד הקפיד לשמור
על טוהר כלי זֵינוֹ;

תמיד יהיה מַחְכִּים לזכור
שֶׁכשכול צד חש שהוא
המנצח בַּסִּיבּוּב
קל יותר לִכְרוֹת שלום;

תמיד יהיה כדאי לזכור
שמלחמה שהכובש בה
התנחל לו בנִכְבַּשׁ
היא תמיד הֲרַת אסון!

עד כאן בכללי
כי לכללי יש השלכה
על כול מה שקורה סביב
ומכאן רק לך ולי:

כשכבשת אותי שָׁם אָז
מִמבט ראשון
הִנַּחְת לי תכף ומיד
לכבוש אותך

וזה היה צעד נבון
שֶׁעַל-אֲתַר איפשר שלום
שמחזיק מעֶצֶם-אז
ועד עֶצֶם-היום

מחזיק ומתעצם עִם כול מיפגש
כי אחרי אותו כיבוש
לא התנחלתי בשלך
ולא אַתְּ בשלי:

אני חזרתי לגבולות עצמאותי
אַתְּ – לגבולות עצמאותך
אַתְּ באה והולכת מֵאִתִּי
אני בא ויוצא מִמֵּךְ

אני קורא לזה "שלום נצחי"
ואת קוראת לזה "חוק-הֶסְדרים"
והעובדה שזה מחזיק לשנינו באותה עוצמה
מדברת כבר שנות-דור בעד עַצְמָהּ.