שָׁוֶה לִשְׂרוֹד

כול הנשים שאהבתי
כולן למעט אחת
היו טובות-לֵב טובות-שֶׂכֶל
וִיפוֹת-תּוֹאַר באופן מובהק

כול הנשים שידעתי
היו דַּעְתָנִּיּוֹת
אבל זה לא מנע מֵאִתָּן
לאבד ראש באהבה –

אבל איזה אהבות חוץ מֵאֵלֶּה
שגורמות לאבד את הראש
שווה לשורר עליהן
שירי כיבוש

או לַמְרוֹת שזה סוג של אבסורד:
לשורר שירי הִכָּבְשׁוּת
והליכה לְגָלוּת
בְּשִׂמְחַת הִישָׂרְדוּת...

יש נשים שהן עד כדי כך
טובות חכמות ויפות
שכבר תוך כדי מִשְׁכָּב
מתנגן לך שיר בראש

ולא רק ששווה לשורר עליהן:
כמעט אִי-אֶפְשָׁר שלא
לשלוח יד מִן החור
ישר לְעט או מיקלדת

כך בדיוק המצב אִתָּךְ :
שום תקופת צינון לא דרושה
כדי שהכול יתגבש
לדבר הכי טוב שֶׁיש.