הסופר דוד גרוסמן: "אני נאחז בתקווה ומשמר אותה בי, מפני
שאני לא יכול להרשות לעצמי את המותרות ואת הפינוק שיש
בייאוש. המצב נואש מכדי להשאירו למיואשים".
רְקִיעֵי צָהֳרַיִם מְשׁוֹטְטִים
תּוֹכָם שֶׁמֶש וְסַהַר כְּפוּתִים
גֶּשֶׁם עֵינַיִם בַּאֲזִיקֵי עוֹפֶרֶת
בְּחֵיקָהּ שֶׁל רוּחַ אֱלוֹהִים מְרַחֶפֶת
עַל פְּנֵי מַיִם שׁוֹרְפִים
שֶׁכְּבָר לא יוּכְלוּ לְהַבְדִּיל
בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ.
רְקִיעֵי צָהֳרַיִם מְשׁוֹטְטִים
תּוֹכָם שֶׁמֶשׁ סַהַר כְּפוּתִים -
לַיּוֹם קָרְאוּ לַיְלָה,
וַיְהִי עֶרֶב יָרוּי
וַיְהִי בקֶר מְגֻרְעָן
לַיְלָה-יוֹם אֶחָד יָרוּי וּמְגֻרְעָן,
וַיְהִי עֶרֶב יָרוּי
וַיְהִי בקֶר מְגֻרְעָן
לַיְלָה-יוֹם יְרוּיִים וּמְגֻרְעָנִים,
וַיַּרְא אֳלוֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׁה
וְהִנֵּה רַע מְאד
וַיְּהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר
אֲזִיקֵי סַהַר יָרוּי
רוֹדְפִים אֲזִיקֵי חַמָּה יְרוּיָה
וְרוּחַ אֱלוֹהִים מְדַדָּה
עַל פְּנֵי הָאַיִן.
וְעַל פְּנֵי הָאַיִן
"אֲנִי נֶאֱחָז בַּתִּקְוָה וּמְשַּמֵּר אוֹתָה".
