אספקטים היסטוריים בלוגיסטיקה הצבאית

דוגמה קלאסית לכשלונו של תוקף בעת המודרנית היא "מבצע ברברוסה", המתקפה הגרמנית על ברית המועצות במלחמת העולם השנייה, שעליה נעמוד בכתבה זו. המתקפה החלה ב-22 ביוני 1941. היא פעלה בשלושה צירים: דרומי, מרכזי, צפוני. הציר הדרומי נע לעבר אוקראינה, המרכזי לעבר מוסקבה דרך בלארוס, והצפוני לעבר לנינגרד דרך הארצות הבלטיות.

לפני שהוחלט על תוכנית זו, הוצעו מספר תוכניות. חלקן חשבו במונחים של כיבוש שטח מוגבל, למשל אוקראינה, שאותה ניתן היה לבזוז מבחינה כלכלית, בהיותה אזור חקלאי עשיר. ניתוקה של אוקראינה מברית המועצות היה גם מביא את ברית המועצות לבקש הסכם שלום, בגלל התלות הכלכלית הגדולה של רוסיה האירופאית באוקראינה, אסם התבואה שלה.

במצב כזה ניתן היה לתספק את הכוח התוקף בקלות יחסית, שכן ההתקדמות שלו הייתה בכיוון אחד, כך שהיה נוצר צורך להתקדם עם האספקה רק ליעד אחד. אבל ההחלטה הסופית הייתה לא להסתפק בכיבוש של שטח, אלא להשמיד את ברית המועצות כיישות מדינית. למטרה זו היה צורך לכבוש את הבירה החדשה (מ-1918) מוסקבה, ואת הבירה הישנה לנינגרד (סנקט פטרבורג), שהייתה במשך מאות שנים בירתה של רוסיה.

בעיה ראשונה שהיה על המערך הלוגיסטי של הצבא הגרמני לפתור היא עצם הובלת האספקה, עוד לפני שנבדק אם היא אכן קיימת. לצורך הובלת האספקה נדרשו אמצעי תובלה, היינו משאיות, ודרכים שבהן יוכלו המשאיות לנסוע. לגרמניה לא היו מספיק משאיות, לא היה מספיק דלק לתדלק אותן, ולא היו דרכים מתאימות ברוסיה שבהן יכלו המשאיות לנוע. אפשר לומר שהפיגור הסובייטי ביצירת תשתית כבישים טובה הציל את בריה"מ מכיבוש טוטאלי. הבלאי הן בטנקים והן במשאיות היה עצום. מסילות הברזל הרוסיות לא התאימו לרכבות הגרמניות. דבר זה גרם להפרעה נוספת בעיכוב האספקה. זאת מלבד הפיצול של תספוק הכוחות בשטח של אלפי קילומטרים לשלושה צירים נפרדים.

מה בדבר נעליים לחיילים, שנעליהם נשחקו בעקבות ההליכה הממושכת? (כן, חיל הרגלים הגרמני נע ברגליו כל הדרך!). מה בדבר אספקת מדי חורף? התכנון הגרמני יצא מהנחת מצב אופטימית שתוך שישה שבועות עד חודשיים המערכה מוכרעת! מדי חורף אפילו לא הוכנו.

מה קורה כאשר הצבא מתקדם יותר ויותר פנימה לתוך שטח האויב? האם המשאיות תיסענה הלוך ושוב כל הזמן? ראשי ה"ווהרמאכט" תכננו להקים בסיסי אספקה באמצע הדרך. אבל דבר זה לבדו היה יכול לעכב את ההתקדמות המהירה של הצבא, שעליה הייתה מושתתת התוכנית הגרמנית, להכות את הצבא הרוסי לפני שיספיק להתארגן.

האם היו לגרמניה מספיק חלקי חילוף? מספיק דלק? מספיק מזון? האם בתי החרושת יכלו לעמוד בקצב הייצור הנדרש לצורך מלחמה ממושכת? מהיכן הייתה גרמניה אמורה לקבל את הדלק שלה? את המזון הדרוש לה? ספקית המזון והדלק ושאר חומרי הגלם הגדולה ביותר של גרמניה - הייתה ברית המועצות! היא זו שסיפקה לגרמניה דלק, בשר, תבואה, וחומרי גלם רבים אחרים. כל זה נפסק ברגע שהחלה המתקפה.

שאיפתו של היטלר הייתה להשתלט על מקורות הנפט והמזון של בריה"מ, אך בריה"מ נקטה בשיטת "אדמה חרוכה", והשמידה את כל מה שיכלה להשמיד. מהיכן אם כן יגיע הדלק? מהיכן יגיע מזון. נוצר צורך להטיל על התעשיה הגרמנית מטלה של אספקת הצבא. עד כמה שהתכוננה גרמניה למלחמה, לא היה מספיק בכך למלחמה שניהלה בברית המועצות.

חיסרון נוסף היה בכך שהתעשיה הגרמנית לא נכנסה לשיטות של ייצור המוני. הרוסים והאמריקנים ייצרו טנקים ומטוסים בקצב הרבה יותר מהיר מהגרמנים. התוצרת הגרמנית הייתה טובה, אבל לא מספיקה. מלבד זאת, הצבא הגרמני השתמש הרבה בנשק שנלקח שלל הן בצ'כוסלובקיה אחרי סיפוחה לרייך, והן בצרפת. דבר זה רק הגביר את המטלה שהוטלה על מערך האספקה של ה"ווהרמאכט".

ראשי האפסנאות הצבאית הזהירו מראש שבעיות כאלה עלולות להיווצר, ולבלום את סיכויי ההצלחה של המבצע כולו. אך לא היה רצון להטות להם אוזן, הן בגלל שאננות יתר של מפקדי הכוחות הלוחמים, שהיו באופוריה מפאת נצחונם המדהים בצרפת, וזלזלו בכוחו של הצבא הרוסי, והן בגלל שהעדיפו שלא לראות את הקשיים האמיתיים העלולים להיווצר אחרי ההצלחות הראשוניות.

ואכן, אחרי ההצלחה ההתחלתית שהדפה את הצבא הרוסי לתוך ברית המועצות, כבשו הגרמנים את חלקה הגדול של אוקראינה, והגיעו עד שערי מוסקבה ולנינגרד, שם נעצרו? מה אירע כאן? מצבת הטנקים ירדה בכ-40 אחוז, בגלל קלקולים וחוסר בחלקי חילוף מתאימים; לא ניתן היה להעביר דלק להתקדמות הכוחות הלאה. לא הייתה מספיק תחמושת. לא היה שמן אל-קפא למנועי הטנקים ושאר כלי הרכב, ורבים מהם יצאו מכלל פעולה עקב כך. לא היו בגדי חורף לחיילים. תנופת ההתקדמות, שהייתה מרכיב מכריע בתוכנית הגרמנית - נעצרה בגלל בעיות אספקה.

למעשה, לנינגרד ומוסקבה לא נכבשו, והחורף הארוך נתן לרוסים שהות להתארגן. הם היו קרובים לבסיסי האספקה שלהם, ותוספקו על-ידי האמריקנים שהצטרפו למלחמה. מזון, מטוסים, חומרי גלם, ושאר מצרכים, הועברו על-ידי האמריקנים והבריטים כל העת לרוסיה. את הגרמנים לעומת זאת לא היה מי שיתספק. הם חיו משוד המדינות שאותן כבשו, דבר שהגביר את מרירות יושביהן, וגרם לתנועות מרי לפעול נגד הגרמנים. דבר זה גרם שכוחות שהיו אמורים להילחם, הפכו לחיל מצב ושיטור בארצות אירופה.

כך נוצר מצב שמכונת המלחמה הגרמנית שפעלה כה טוב עד אז, נתקעה ברוסיה. בשנה שלאחר מכן, ב-1942, במקום לנסות לכבוש את מוסקבה, ניסו הגרמנים לחדש את התקדמותם לעבר שדות הנפט שבקווקז, ולחסום את נתיב האספקה הרוסי שנע על נהרות הוולגה והדון. לשם כך הסתערו הגרמנים על סטלינגרד. שם למעשה ספגו הגרמנים את מפלתם המכרעת. כל היתר היה שאלה של זמן.

גורם נוסף שאותו לא לקחו הגרמנים בחשבון היה מתקפת ההפצצות של הבריטים והאמריקנים על ערי גרמניה ובתי החרושת שלה. דבר זה הגביל עוד יותר את הייצור, שהיה מוגבל בלאו הכי. הגרמנים לא הצליחו להדביק את קצב האבידות שלהם באמל"ח. לבסוף חוסל לגמרי ה"לופטוואפה", חיל-האוויר הגרמני, בגלל חוסר היכולת של בתי החרושת לייצר מטוסים חדשים.

בעלות הברית שלטו בשמי אירופה, דבר שהקל בהרבה את הפלישה לאירופה מבריטניה, במבצע "אוברלורד". גם מצבת הטנקים הגרמנית נפגעה, ובתי החרושת לא הספיקו לכסות את החוסר. לעומת זאת, ברית המועצות וארה"ב ייצרו נשק ותחמושת בכמויות אדירות שפיצו במקרים רבים על האיכות הירודה במקצת לעומת הטנקים הגרמנים החדישים מדגם "טייגר". הידיים העובדות שלהם לא הופצצו, כך שיכלו לעבוד בייצור מסביב לשעון.

מדינה צריכה להיות מוכנה תמיד

לניצחון על גרמניה היו גורמים רבים, אבל אחד החשובים שבהם היה התכנון הגרמני הלקוי הן באספקת הצבא, והן בייצור אמל"ח. המסקנה שניתן להסיק מכך, שארץ שעלולה להימצא במצב בו היא צריכה לצאת למתקפה על אויב, צריכה לחשב היטב את יכולתה לתספק את צבאה ולייצר לו אמל"ח בכמות מספקת. לשם כך עליה לבנות מערך לוגיסטי מדוקדק ומחושב שאופן שלצבא התוקף יהיה עודף באמל"ח ואספקה, יכולת מהירה לתספק אותו, ויכולת ייצור או אפשרות רכש מספיקה כדי שתוכל להשלים את החסר שנוצר עקב השחיקה של הלחימה.

דבר זה יפה גם לכוח המתגונן. ברית המועצות השכילה להעביר את מירב בתי החרושת שלה מחוץ לאזור הלחימה הספציפי, וכל יכלה להמשיך לייצר אמל"ח ותחמושת. היות שנשקה לא היה נשק שלל, היא יכלה להגיע לאחידות בייצור, דבר שהקל את אספקת התחמושת והאמל"ח.

דבר דומה אירע לבריטניה במלחמת העולם השנייה. היא תוספקה על-ידי ארה"ב הן בנשק ותחמושת והן במזון, דבר שאיפשר לה לעמוד מול הגרמנים, ולבסוף לצאת למתקפה נגדם. כן אירע לצה"ל במלחמת יום הכיפורים. מחסני התחמושת שהתדלדלו במהירות, עקב לחימה שלא הייתה צפויה מראש, ולכן לא נעשתה היערכות מתאימה עבורה מבחינה לוגיסטית, מולאו מחדש על-ידי ארה"ב, במסגרת "הרכבת האווירית" בה הועברה תחמושת על-ידי מטוסי תובלה אמריקניים לישראל תוך כדי הלחימה, דבר שתרם לכך שצה"ל תוספק לפי צרכיו, ויכל להמשיך את הלחימה.

קשה לומר עד כמה כיום, בעידן הלוחמה הזעירה, כאשר מלחמות בסדר גודל מלא בין שני צבאות לא קיימים כבר שנים, נחוץ המערך הלוגיסטי המלא, כפי שהיה נחוץ בעבר. אבל כל זמן שנקוט הכלל: "רצונך בשלום - היכון למלחמה", הרי כל מדינה הנמצאת בסכנה של עימות צבאי כולל צריכה להמשיך ולהחזיק מערך לוגיסטי מתוכנן היטב, הן למקרה שהיא אמורה להיות התוקף והן למקרה הפוך, שבו היא מוצאת את עצמה מותקפת.