|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
רוברטו ויובל [צילום: ז'ראר אלון]
|
|
|
האמת הכואבת מניעה את הדרמה
|
|
סיפור חייו האמיתי שמגולל העיתונאי שי גולדן במחזהו "הבן הטוב" בתיאטרון הבימה, מצליח לרגש כל צופה. רק האמת הכואבת יכולה להניע כזו דרמה. כך גם החן והקסם של השחקנים בבימויו של איציק וינגרטן
|
|
|
רוברטו, טטיאנה, ניר ויובל [צילום: ז'ראר אלון]
|
|
|
|
|
המחזה נפתח בסצינה של שני האחים, בני שש ושבע, שהובאו בינקותם לבית יתומים מבלי לדעת מי הוריהם, והגורל קושר אותם בעבותות לנצח. המשחקים ביניהם, התעלולים, הפחדים והחששות, והעמידה שלהם כנגד כל הניצב נגדם - מזכירים את המחזה הנוקב "המחברת הגדולה" שעלה בסטודיו יורם לוינשטיין, ועבר לתיאטרון גשר. הקשר הכה חזק בין שני הילדים ואהבתם ההדדית, הם המסד לעלילה ולדרמה. משחקם של ניר זליחובסקי כ-שי ושל יובל שלומוביץ כ-רן, הבכור, כה כנה ומרשים, שהם לוקחים את לב הצופים מהדקה הראשונה.לבימאי איציק וינגרטן יש זיקה עמוקה לקשר בין הורים וילדים, במיוחד מומש הדבר במחזהו האישי "לרקוד עם אבא". הבעיתיות של שני הילדים לקבל את ההורים המאמצים ניצולי השואה שזכו בהם - נובעת מתקוותם שהוריהם עדיין חיים, והודות לתקווה הזו הם מצליחים לשרוד. היא כאור שבקצה המנהרה. והנה מגיעים זוג בגיל הביניים, שמחדירים לראש הילדים שהם ההורים האמיתיים, והבן הצעיר מקבל זאת, בעוד הבכור נשאר אנטי רוב ההצגה. ניר זליחובסקי נוגע ללב ברגישותו האדירה, ותלותיותו ברגש של אחיו והוריו אליו. הוא מצליח היטב להביע את כמיהתו של שי הקטן לחום אנושי ורגש אימהי, עד שהוא מוכן לשקר ולהעמיד פנים ובלבד שיבסס עם האם קשר רגשי. טאטיאנה קנליס אוליאר היא האם המכמירה והאוהבת, שנכנסת לדמות האם בצורה מושלמת. אך הבן הבכור, רן, שיובל שלומוביץ מצליח לגלם בצורה כה חודרת ונוקבת, אינו משלים עם כל זה. הוא נשאר רגזן ונוטר, הילד הרע כביכול. שלומוביץ הרשים כבר בתפקידיו הקודמיו בקבוצת הצעירים של הבימה, במיוחד ב"השבועה" והצגות רבות נוספות. ניר זליחובסקי בלט גם הוא בהצגות בקאמרי ובהבימה. הצגה קאמרית כזו, עם 5 שחקנים בלבד, מעניקה לכל שחקן את האפשרות להחצין את מלוא כשרונותיו. רוברטו פולק הוותיק בונה כאן לעומק דמות מורכבת של האב, והסצינה לקראת מותו עם הבן הרע שהיה לטוב ומסור, נוגעת מאוד ללב. עמוס בוארון כמנהל המוסד ועובד סוציאלי, מנווט היטב את הילדים הקטנים ומשכנעם לעבור מהמוסד אל הזוג המאמץ. גם הוא - בשימת לב ורגישות רבים. ככלל, כל השחקנים כה אנושיים, והסיפור כה עצוב, אך מכיוון שהמחזה מסתיים בסוף חיובי - (שעבור הצופים אין זה הסיפור הטראגי האמיתי המלא של שי גולדן), התוצאה כה קולעת. העיתונאי, הסופר ואיש הטלוויזיה החביב פרש בראיון לפני כמה שבועות את כל פרטי הטרגדיה של חייו, אותם כינס בספר, שאותו הפך למחזה. לולא שמעתי את הראיון, התמונה הטראגית לא הייתה נראית לי כה מעודנת כפי שהיא נראית בהצגה. מעניין אם בספר הוא גולל את כל מה שסיפר בראיון. מסכת חייו של שי גולדן במציאות - בלתי רגילה, לא יומיומית, שצריך להיות חזק ואמיץ כדי לשרוד אותה. היא הייתה יכולה לקרוע את נפש הילדים ולהסתיים אחרת. אך כך או כך, יכולתו וכשרונו של גולדן לפתוח את סגור ליבו, וליצור מהחומרים שליבו מדמם מהם, את המחזה הנפלא הזה, שאולי הייתי מעט מקצרת אותו בכמה דקות, ואולי מזמינה את חברתי מריאנה הרומניה להצגה, כדי שתהנה מחילופי הדברים של ההורים המאמצים, שתיבלנו את ההצגה והוסיפו לה קורטוב היתולי - כל אלה עלו במחזה מעולה שאי-אפשר להישאר אדיש אליו. לתנועה התוססת והדינמית של הילדים אחראית גליה פרדקין. התלבושות שעיצבה דליה פן נעשו בכשרון התאמה יצירתי, המוזיקה של אורי וידיסלבסקי תרמה את חלקה לצבע של ההצגה, אך את התאורה היה אפשר לשפר בהרבה, ולא להותיר באפלה את יתר השחקנים כשרק אחד מהדוברים מואר בדיאלוגים. מה עם תוספת של עוד ספוטים? הצגה קאמרית מהמעלה הראשונה, שאין מי שלא יתרגש ממנה. |
| תאריך:
|
11/06/2015
|
|
|
עודכן:
|
11/06/2015
|
|
עליס בליטנטל
|
|
האמת הכואבת מניעה את הדרמה
|
|
אחד ממהנדסי הסביבה החשובים ביותר בחופי הים התיכון הוא חילזון ימי קטנטן בשם צינורן, שאחראי לתחזוקת טבלאות הגידוד, שאותן ניתן לראות בחופים רבים בישראל ושמשמשות כבית גידול ייחודי למגוון בעלי חיים ימיים. הצינורן החרוץ נאלץ להתמודד עם כוחות רבים וחזקים שגורמים לשחיקה ולבלייה של הכרכובים שהוא בונה על שפת טבלאות הגידוד באמצעות חומר גירני שהוא מפריש מגופו. בכל פעם שאיתני הטבע, או האדם, הרסו את מלאכתו של הצינורן, הבנאי הזעיר הזה היה שם כדי להקים מחדש את החלקים הפגומים, שוב ושוב, בנחישות ראויה להערכה.
|
|
|
|
|
במשך עשרות שנים התרגלו שליטיה ונתיניה של הממלכה הסעודית לחיים במסגרת מוסכמות פנימיות, אזוריות ובינלאומיות ברורות. המלך, יורשו ובכירי הממשל באו תמיד מקרב בניו של מייסד הממלכה, עבד אל-עזיז ("אבן סעוד"), ותמיד הגיעה משפחת המלוכה להסכמות בחדרי חדרים בדבר המינויים הבכירים. כלכלת המדינה הייתה יציבה ומשגשגת, דבר שהבטיח יציבות כלכלית וחברתית. גם אם נשמעו לעיתים רמיזות מבחוץ בדבר היום שבו יאזל הנפט, היו רוב אזרחי הממלכה ומנהיגיה פוטרים אותן בגיחוך ואומרים כי יום זה אכן יגיע, אולם רק בעוד מאה או אולי מאתיים שנה. האזרחים נהנו מרמת ביטחון-פנים גבוהה, וגם גלי הפיגועים שביצע ארגון אל-קאעידה בעשור הקודם נבלמו ביעילות ובנחישות על-ידי מנגנוני הביטחון. האיומים החיצוניים על הממלכה אומנם הטרידו את ראשיה, אולם הם ידעו שברגע האמת תיחלץ ארה"ב לעזרתם, כפי שקרה במלחמת המפרץ ב-1991.
|
|
|
|
|
אגודת הסופרים העברים נקטה בשנים האחרונות יוזמה לקיום קשרים עם אגודות סופרים אחרות בעולם. ואכן, לפני כשנה וחצי, בנובמבר 2013, הזמנו משלחת של ראשי אגודות הסופרים בפולין לארץ. ארחנו אותם ואף פרסמנו בבטאון אגודת הסופרים העברים, "מאזניים", יצירות של חברי המשלחת. במאי השנה הוזמנה אגודת הסופרים העברים לפגישות עם אגודת הסופרים הפולנית בפולין, ופגישות אלה הובילו לחתימה על מסמך ייסודו של פרס ספרותי בינלאומי על שם הסופר היהודי -הפולני (ילידי דרוהוביץ) ברונו שולץ. הגענו לוורשה ב-17 במאי 2015. חמישה ימים ברציפות ליוו אותנו הסופרים הפולנים בסיורנו בפולין, וחשנו איך נוגעת רוח ברוח, מילים במילים. ביום שישי, 22 במאי, שבנו לארץ.
|
|
|
|
|
"הבן הטוב" העולה בתיאטרון הבימה היא הצגה מרגשת וכואבת, המגוללת את הסיפור האמיתי של משפחה מאמצת בדרך להיות משפחה נורמטיבית. זהו סיפורו של העיתונאי שי גולדן, השוזר את אירועי חייו ומשפחתו במשך 30 שנה, הקשיים, התסכולים, ימים של עצב וימים של אושר וגם ימים קודרים. זה מסע שמאופיין בקרב משפחות מאמצות רבות, הקולטות ילדים גדולים.
|
|
|
|
|
עונת הרחצה בפתח, והמוני רוחצים צפויים לפקוד את חופיו החוליים של הים התיכון. אם אתם בני שלושים פלוס, אתם בוודאי זוכרים את הימים שבהם הבילוי בים הסתיים לא פעם בקרצוף של כתמי זפת עקשניים מכפות הרגליים ומהבגדים. קוראים צעירים יותר אולי אינם מכירים הטקס הקבוע של ניקוי הרגליים במתקן ספוג נפט לאחר בילוי בחוף. מהו המקור של אותה זפת דביקה? כיצד היא הופיעה בחופי ישראל, ומדוע נעלמה כמעט לחלוטין? כל התשובות בסיפור דביק אחד, שמעורבות בו מעצמות נפט, כוחות השוק, אמנות בינלאומיות ואפילו מלחמה אחת או שתיים.
|
|
|
|
|
