"מוכנים באיזשהו תיק כבר?"

השופטת: רות שפילברג-כהן, בית משפט השלום בנצרת

המועד: יום שלישי, 28.6.2022, שעה 08:30

הנושא: תיקים פליליים


בשעה המיועדת לתחילת יום הדיונים בפני השופטת רות שפילברג-כהן, 08:30, האולם עודנו נעול ועורכי הדין מגיעים בנון-שלאנטיות. נזכיר את המבחן הקבוע של המדור: אם הצדדים מקדימים, סימן שהם יודעים שהשופט יתחיל בזמן את היום ויקפיד על לוחות הזמנים. כאן האיחור הוא סמלי - האולם נפתח שלוש דקות מאוחר יותר. אבל, כרגיל בימים פליליים, עוד נראה שלא כולם טורחים להתייצב בזמן, אם בכלל.

"מוכנים באיזשהו תיק כבר?", שואלת שפילברג-כהן. היא מזהה את הנאשם, מאפשרת לסניגור לדבר בישיבה, הנאשם כופר באישומים ושפילברג-כהן תוהה: "לא הייתה אלימות בכלל?". היא פונה לסניגור: "מבקש לקבוע להוכחות? עמדתכם לגבי גישור? כל עדי התביעה? מתורגמן לערבית?". השאלה האחרונה גורמת לסניגור לשאול את הנאשם האם הוא זקוק למתורגמן - מחזה מגוחך בהחלט המלמד על מידת בקיאותו של האיש בתיק.

סניגורים נוספים נכנסים ב-08:40, אין נאשמים ובינתיים שפילברג-כהן מקבלת צווים לחתימה. היא עושה זאת תוך כמה שניות, ללא הצגת שאלה כלשהי. מובן שכך לא ניתן לקיים את הבקרה השיפוטית המתבקשת, ונזכיר שמדובר במעמד צד אחד ושלא תמיד מוצדק האמון שבתי המשפט נותנים במשטרה (בלשון המעטה). כל העסק לקח שלוש דקות, כאשר מלכתחילה זה לא רציני - בין דיונים, כאשר לשופט יש רגע או שניים. הצעה שלנו: להפקיד שופטים על צווים, כך שיוכלו לחשוב ולשאול לפני שהם הופכים לחותמת גומי.

"הגשת כל מיני בקשות, נכון?"

הנאשם הבא מגיע ב-08:45, וסניגורו - תיראו מופתעים - מבקש "דחייה אחרונה כדי להשלים את המו"מ" בנימוק ש"אפשר להגיע להבנות". השאלה הקבועה שלנו: מדוע הוא לא מיצה את המו"מ לפני הדיון? וכרגיל, לבית המשפט אין למעשה ברירה אלא להיענות - גם משום שמבחינה מעשית אין אפשרות לכפות על הצדדים לקיים דיון, וגם משום שאין שופט שלא יתפתה לסיכוי שלא יהיה צורך לשמוע את התיק? במקרה הזה, כפי שאמר הסניגור בעצמו, כבר היו דחיות - ועסקינן כזכור בפלילים, תחום בו האינטרס של כל הצדדים ובמיוחד של הציבור הוא שההליכים יתנהלו במהירות וביעילות. שפילברג-כהן דוחה ל-13.9.22 - ושימו לב: למענה לכתב האישום. ואז, אם לא תהיה הסכמה, הדיון יידחה שוב להוכחות.

הנאשמים ממשיכים להגיע באיחור של חצי שעה ומעלה. שפילברג-כהן מאפשרת לסניגורית להכתיב בקשת דחייה בהיעדרו של הנאשם, "כדי לאסוף חומרים נוספים". שפילברג-כהן מסכימה, דוחה ל-13.7.22 ומציינת כראוי שתוציא את הפרוטוקול רק לאחר שהנאשם יגיע ויקבל עידכון. כאשר האיש מגיע, שפילברג-כהן אומרת לסניגורית: "תגידי לו בבקשה את התאריך".

בתיק הבא התובע הוא שמבקש דחייה; הסניגור כלל לא טרח להגיע. הנימוק שלו הוא, שמדובר בהסדר מותנה, הנאשם שילם את הקנס "וצריך רק לעדכן ברישומים" (וזו, כמובן, משימה מפרכת הדורשת תשומות זמן וכוח אדם שלא ניתן היה לבצע לפני הדיון). שוב, לשפילברג-כהן אין ברירה והיא דוחה את הדיון לתזכורת ב-11.7.22.

שפילברג-כהן בקיאה בפרטים של התיקים הרבים שלפניה, אם כי זה לא עוזר לה במיוחד משום שבקשות דחייה נראות כרפלקס בלתי מותנה של הצדדים. היא מזכירה לסניגור אחד שהוא היה חייב לה תיעוד רפואי מסוים ולא הציג אותו; האיש מתנצל ובזה נגמר הסיפור. היא פונה לסניגור אחר: "הגשת כל מיני בקשות, נכון? מהראשונה הבנתי שזה של הנאשם בלבד. לא היה ברור מי מגיש, עד שראיתי סדרתי" [ומכאן הבינה שאלו בקשות של כל הנאשמים]. הסניגור מבקש דחייה ל-22.9.22, בהסכמת התביעה, כי מחכים להחלטה בתיק שלישי של אותו נאשם.

"זה הזמן לבדוק טלפונים, כולם"

התיק הבא מצביע על עוד צוואר בקבוק: הממונה על עבודות שירות, שהגיש - נחשו מה - בקשת דחייה. שפילברג-כהן פונה לסניגור: "בשביל מה תסקיר משלים, עוד פעם? הוא [הנאשם] מעוניין ומוכן להמשיך בתהליך? למתי [לדחות]? סוף ספטמבר?". היא מכתיבה החלטה: "הנאשם שולב בקבוצה טיפולית וימשיך לשתף פעולה. הצדדים יידברו ביניהם ואולי תגובש הסכמה עונשית. הממונה על עבודות שירות הגיע בקשה לדחיית הדיון. מטעם זה ולבקשת הצדדים נדחה לטיעונים לעונש ל-22 בספטמבר". טלפון מצלצל ושפילברג-כהן ממהרת להעיר ברוגע: "זה הזמן לבדוק טלפונים, כולם". היא חוזרת להחלטה: "שירות המבחן יגיש תסקיר משלים וידווח על מידת שיתוף הפעולה של הנאשם בטיפול ויכלול המלצה עונשית".

בהסכמת הצדדים מצמצמת שפילברג-כהן את המגבלות על הנאשם, ושוב אנו עדים למחזה מגוחך. שפילברג-כהן מכתיבה ומציינת שהאיש ישהה בביתו ופונה לסניגור שיסייע לה: "בביתו שב-?". הסניגור: "אותו מקום". שפילברג-כהן: "תזכיר לי". ואז הסניגור פונה ללקוחו ושול אותו היכן הוא מתגורר. עכשיו אתם מבינים, שלסניגור לא היה מושג היכן לקוחו מתגורר ומצוי במעצר בית, והוא ניסה להעלים את חוסר ידיעתו בכך שסבר ששפילברג-כהן זוכרת את זה טוב יותר.

כעת סניגור מגיש אישורים רפואיים האמורים להסביר מדוע הנאשמת לא התייצבה בדיון הקודם, אך שפילברג-כהן מבהירה מיד: "אישורים כאלה לא קבילים לבית משפט. הם לא מספקים הסבר". הסניגור: "היו לה סחרחורות, הקאות". לשפילברג-כהן אין הרבה מה לעשות, היא מוודאת שהפעם הגברת הואילה בטובה להתייצב והיא כופרת. שפילברג-כהן: "אפשר לפרט? רגע, הסיטואציה הייתה שעמדו לתת לה דוח" - היא זוכרת את האירוע, בעקבותיו האישה מואשמת בתקיפת שוטרים; גרסתה של הנאשמת היא שהשוטרים תקפו אותה.

ההגנה רוצה את כל עדי התביעה, שפילברג-כהן מוודאת האם הנאשמת מדברת עברית ומסכמת: "אנחנו ניפגש ב-15 בדצמבר בשעה אחת להוכחות. הנאשמת תהיה מוכנה להעיד? בסדר? הנאשמת מוזהרת שחייבת להתייצב לדיון. אם לא תבוא, ניתן יהיה לקיים את הדיון בלעדיה, אבל היא עלולה לשלם הוצאות כספיות וצו מעצר. אם יש עדי הגנה, עליהם להתייצב בשעה שלוש".

"איפה היית כל הימים שלא הגעת?"

גם בתיק הבא זוכה שפילברג-כהן ליהנות מזיו פניו של נאשם - אחד מתוך שלושה - שלא טרח להגיע לדיון הקודם. "איפה היית כל הימים שלא הגעת?", היא שואלת. האיש משיב: "בבית" - ובזה נגמר הסיפור. מתברר שההליך כולו לא ממש מעניין את הנאשם: שירות המבחן מבקש דחייה של שלושה חודשים, כי הוא לא התייצב למפגש טיפולי. שפילברג-כהן: "השאלה אם יש בזה טעם. אם הוא מנתק קשר ולא מגיע, בשביל מה הדחייה הזאת?".

הסניגור משיב, כי הנאשם לא התייצב משום שאביו לקה בליבו - אך אינו מספק תיעוד כלשהו, והמדור כבר ראה כל מיני התערבויות שמימיות כאלו המתרחשות בדיוק כאשר במועד בו על הנאשם לקיים חובה כלשהי. למרבה הצער, שפילברג-כהן נופלת בפח: "קודם כל, בריאות. השאלה אם הנאשם פנוי לזה ורוצה את זה". הסניגור טוען שהנאשם מעוניין בהליך הטיפולי - אך התובע מעיר בצדק, שיש לשמוע זאת מפיו של האיש עצמו.

שפילברג-כהן פונה לנאשם: "תקום בבקשה. אם היה קבוע לך תור לרופא או לקבל איזשהו שירות, היית מגיע; אחרת לא היו מקבלים אותך. כאן בתיק פלילי אתה מרשה לעצמך לא להגיע. השאלה האם אתה מעוניין. אפשר לגמור את זה, לקבל עונש וגמרנו. אני שואלת האם בעתיד אתה תגיע. צריך להשקיע, אין מה לעשות. זה לא פעם אחת. צריך להגיע ולשבת.

שפילברג-כהן מכתיבה: "ניתנת לנאשם הזדמנות אחרונה לשתף פעולה עם שירות המבחן. שירות המבחן מתבקש לזמן את הנאשם מחדש למפגש של הקבוצה הטיפולית. אם לא יתייצב הנאשם, מתבקש שירות המבחן להודיע בהקדם ואז יוקדם מועד הטיעונים לעונש". שפילברג-כהן קובעת את הטיעונים לעונש ל-19.10.22 ומבהירה לנאשם: "אם אתה לא מגיע - הם יודיעו ונזמן אותך כדי לגמור את זה. לא נמשוך ככה זמן".


השורה התחתונה: שפילברג-כהן בקיאה, יעילה ומנהלת את הדיונים בנועם - ככל שהצדדים מאפשרים לה זאת. שוב אנו עדים לפגמים הבסיסיים של הימים הפליליים: נאשמים שאינם מגיעים, צדדים (בעיקר סניגורים) המבקשים דחיות חוזרות ונשנות, שופטים שלמעשה כבולים בהתנהגות הבלתי-ראויה הזאת.

שפילברג-כהן מצידה מגלה רכות יתר מול צדדים המפרים את הוראותיה; ניתן היה לצפות לכל הפחות לנזיפה ממשית שתירשם בפרוטוקול. שמנו לב לעוד בעיה: העדר בקרה שיפוטית אמיתית על הצווים שמבקשת המשטרה. המדור מציע למנות שופטים שזה יהיה עיסוקם - שעה-שעתיים ביום - וכך יובטח הפיקוח אותו קבע המחוקק.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 8.