"תפעלו לתווך את זה"

השופט: ישראל פת, בית משפט השלום ברחובות

המועד: יום שלישי, 15.3.2023, שעה 09:30

הנושא: קדם-משפט


מחלוקת בין שוכר נכס למשכיר היא נושא התיק בו עוסק השופט ישראל פת, וכאשר המדור נכנס לאולמו - הצדדים מתווכחים בלהט בשאלה האם צד ג' צריך לספק לנתבע פרטים שיסייעו לו לאתר עד. "מישהו רוצה להוסיף משהו? אני חושב שהדברים ברורים, המחלוקות ברורות. שאדוני יסביר לי מה הרלוונטיות [של העד]. אותו שוכר של הנכס הצמוד היה נוכח [בהחזרת המפתח]?

"אדוני רוצה להפנות אותי בכתבי הטענות? אני בתוך התצהיר של אדוני, סעיף 7. איפה עניין החזרת המפתח? השאלה אם היה אקט על החזרת מפתח. כאן כתוב משהו כללי, כתוב שהחזקה הושבה למשכירים. למה אדוני לא ציין שהשבת החזקה הייתה בהשבת המפתח בנוכחות צד שלישי?".

פת מאפשר לצד ג' להסביר מדוכן העדים. "רק שנייה, מחילה, נזהיר את אדוני. בבקשה, אדוני. מחילה. אני לא רוצה לפתוח [דיון], זמננו קצר. בבקשה, תרשה לי במה שאנחנו מתמקדים. יש לנו דיון שצריך להתחיל לפני עשר דקות. אני קצר בזמן, [אם נתפזר] עורכי הדין יענו [והדיון יתארך]". פת מצליח למקד את האיש לשאלה האם זהותו של אותו שכן ידועה לו ונענה בשלילה.

פת רוצה להתקדם: "לפני שאתן החלטה, אני רוצה לדעת כמה זמן נחוץ לחקירות הנגדיות. נרשום, נעשה את החשבון ואז נקבע את התיק להוכחות". פת מחפש מועד ביומן ופונה לצדדים: "סיכומים בעל-פה, סיכומים בכתב? מה שתרצו. אני מעדיף סיכומים בעל-פה, זה לא תיק רצח. מקובל על כולם? מצוין".

התובע חוזר לעניין השכן, אולי ימצא אותו ויבקש להוסיף את עדותו. פת משיב: "אני לא אתן עכשיו את ההחלטה שאצטרך לתת בבוא העת. אני יכול להתחיל לצטט לכם את הפסיקה של בית המשפט העליון: אין עושים את הראיות חבילות חבילות, זה השופט חשין. יש נסיבות שמתאפשר, כמובן שאני לא יודע מה אחליט".

פת קובע את התיק להוכחות ל-15.11.23 בשעות 16:00-11:30. צד ג' מבקש בשעות הבוקר, אבל פת מסביר: "זה לא יתאפשר. היום שלנו מתחלק לשני חלקים, מ-08:30 עד 11:30 ומ-11:30 עד 16:00. אני לא אתפוס את כל היום עם התיק הזה". הוא מכניס לפרוטוקול מי העדים שיישמעו ומוסיף: "מיד בתום שלב הראיות יישמעו סיכומים קצרים וממוקדים, 20 דקות לכל צד בקצב הכתבה. לפני הסיכומים תהיה הפסקה של 20 דקות כדי שהצדדים יוכלו לעיין בפרוטוקול".

"מחילה שאני שואל את אדוני"

התיק הבא עוסק בחסר בית, אשר התיישב באוהל בגינה ציבורית בגבעת שמואל. העירייה פינתה אותו והוא תובע ממנה מאות אלפי שקלים. בהמשך מתברר, כי התביעה היא בעצם אמצעי שנועד ללחוץ על העירייה לפתור את מצוקתו.

"אפשר לומר משהו ככה, מחוץ לפרוטוקול?", פותח פת. "זה תיק קשה, אני שמח שאדוני [התובע] נמצא פה. כפי שאתם מכירים אותי, לפחות הצד הזה [נציגי התובע] מכיר אותי, אני הרבה פעמים מקיים את הדיון [בקדם-המשפט] שלא בנוכחות הצדדים אלא בנוכחות עורכי הדין. אני אומר את הדברים בזהירות. התובע צריך לעבור כמה משוכות.

"אני אנסח בצורה יותר פשוטה. איפה אדוני [התובע] מתגורר היום? שיהיה בריא. הנכס לא היה של אדוני. אדוני אומר שהוא קיבל אישור מרשות מקרקעי ישראל [בעלת הקרקע] ואני בטוח שהאישור הזה נמצא והוצג". לא ממש; עורך דינו אומר שניתן "אישור מגורם במינהל לשבת שם". פת: "אני אשמח שתפעלו לתווך את הדברים [לתובע], כי יכול להיות שאני לא מספיק מיומן בלהסביר את הדברים.

"האם לאדוני יש איזשהו מסמך שאומר: אתה מורשה להתגורר בגינה? מה המיקום? אני קצת מכיר את גבעת שמואל, לא מתגורר שם, אין ניגוד עניינים. [האזור הוא] מה שנקרא בלשון העם 'גתפש' [גבול גבעת שמואל ופתח תקוה]. הבנתי בדיוק איפה זה. ממתי אדוני התגורר שם? ומה לפני כן?

"כשאדוני קנה אוהל והתמקם שם, אני מניח שאדוני קיבל אישור בכתב מרמ"י. אדוני אומר לי שלא קיבל אישור בכתב. אז אדוני קיבל אישור שלא בכתב? ממי? אחרי כמה זמן בא לשם הפיקוח? אז אדוני סתם התיישב שם ובהתחלה לא אמרו כלום. פיקוח של מי? מחילה שאני שואל את אדוני: מי הקים את הלול והצריף [שהיו בשטח]?.

"אז אדוני לקח 'בעלות' על זה, לקח אחריות על זה. אדוני יכול לתת שמות של האנשים מרמ"י [שלטענתו אישרו לו]? זה הכי חשוב לנו, מישהו שאמר כי אני משער שהעירייה תצטרך לזמן אותו לעדות. שם פרטי [של איש רמ"י]?" - היה לו כינוי מאוד מיוחד.

"אנחנו בתביעה אחרת לגמרי"

פת עובר לדיון מחוץ לפרוטוקול והצדדים עוברים לצעקות הדדיות, בעיקר מצד באי-כוחו של התובע, שאחד מהם אף טוען שהעירייה התנהלה כמו ארגון פשיעה. פת אינו מצליח להשתלט עליהם, למרות נסיונותיו: "רבותי, אם אנחנו רוצים להגיע לאיזשהן הבנות, אז בואו נשתמש בביטויים קצת יותר [מקובלים].

"אני יוצא מתוך נקודת הנחה שעברנו את כל המשוכות והמכשולים, נצא מתוך הנחה שהעירייה פעלה לא בסמכות - ואני מתקשה לראות את זה. ברור לבא-כוח התובע שאנחנו נמצאים בתביעה אחרת לגמרי". אכן, משיב הלה, הוא רוצה צדק. אחרי עוד צעקות בין עורכי הדין, פת מבקש שגם התובע וגם מנכ"ל העירייה ייצאו מהאולם.

אחרי קצת הרגעת רוחות בין עורכי הדין, פת חוזר לעניין: "חשוב לי לשקף את הדברים. הוצאתי את המנכ"ל כי הוצאתי את התובע. הסיטואציה קשה. העירייה עשתה את שלה, אולי בפחות עדינות. אני ממתן את עצמי" - מחייך פת - "כי אין מי שידפוק לי על הראש ויאמר לי: דבר בעדינות. האדון תפס שטח, ישב עליו שלושה חודשים. יכול להיות שרמ"י הייתה צריכה לטפל בזה ולא העירייה.

"אני אומר את הדברים בעדינות. אדוני צריך לתווך את הדברים [לתובע]. נניח שעברנו את כל המשוכות; בסופו של יום העירייה ביצעה את תפקידה, ואני לא רואה שופט - אני לא מדבר עלי - אומר לעירייה שלא תמלא את תפקידה". עורכי הדין ממשיכים להתפרץ לדבריו, פת אינו מגיב אלא ממשיך בשלו:

"אני יצאתי מתוך נקודת הנחה, שעדיין לא קיבלתי אותה, שהעירייה עיוולה - ולא אמרתי את זה. עדיין צריך להוכיח את הנזק. אנחנו נמצאים בתביעה שרובה נזקי גוף ועוגמת נפש. נזקי גוף - תוכיחו. עוגמת נפש - צריך חוות דעת פסיכיאטרית. אנחנו בתביעה הלא-נכונה. אני לא מדבר על כסף; השאלה אם יש דרך לעזור [לתובע]". באת-כוח העירייה משיבה: כן - בנהלים המקובלים. בא-כוח התובע אינו נותן לפת לדבר, שאינו מעיר לו אלא אומר ש"המטרה שלי זה לפתור סכסוכים".

פת מדגיש: "אני חלילה חלילה לא רוצה לומר בשלב הזה שזו תביעה קלה. מצד שני" - הוא מעיר על בקשת התובע לזמן לעדות את ראש העירייה - "אני גם לא רואה טעם לזמן את כל העולם ואשתו. אתם נכנסים לשלב של העדים; אני בשלב של לנסות למצוא פתרון לתיק. קשה לי לראות [את ראש העירייה] מעיד; אני משער שהוא מודע לתיק, ככל הזכור לי הוא משפטן וקצת בעניינים וזו עיר לא ענקית".

"מעניין אותי לפתור את הסכסוך"

אחרי דיבור קצר על מספר התושבים בגבעת שמואל, פת מסביר שוב מדוע לדעתו לא צריך לזמן את ראש העירייה וממשיך לנסות: "רבותי, בואו נרגיע קצת את הרוחות. אני מנסה לסיים את התיק ולא לקבוע אותו להוכחות. צד שאומר לי: אני רוצה לנהל הוכחות - בסדר. תשבו בעירייה ואני אקבע מועד לקדם-משפט נוסף. אני לא בתל אביב ובבת-ים שיש להן יותר זמן; זה יהיה בסדר גודל של נובמבר".

כל הזמן הזה נמשכות הצעקות בין עורכי הדין, פת דופק על הדוכן אך לשווא. "תיפגשו כמה שיותר מהר", הוא מפציר בהם. "אני מודע לזה שפסח בעוד שלושה שבועות ואחר כך יום העצמאות. אדוני יודע" - הוא פונה לבא-כוח התובע - "שכשצריך אני נותן פסק דין באולם, אדוני נכח בזה לפני חודש וחצי.

"המטרה שלי, בואו נהיה כנים עם עצמנו, כשופט במדינת ישראל היא לסמן וי על התיק. כיוון שאתם מכירים אותי, אתם יודעים שלא כך אני פועל. מעניין אותי לפתור את הסכסוך. האדם הזה הוא הומלס שהתנחל באיזה מקום וכל הסוגיה היא האם הליכי הפינוי שלו נעשו כדין.

"נניח שהם לא נעשו כדין, ואני מתקשה לראות זאת, כי היו צווים. ונניח שנגרם נזק, כמה הוא יקבל? 5,000 שקל? זה מה שיעזור לו? היה לו חשוב להישמע ולכן לא הוצאתי אותו [כבר בתחילת הדיון]". באת-כוח העירייה מזכירה שאנחנו נמצאים בבית המשפט ולא בלשכת הסעד, בא-כוח התובע מתפרץ לדבריה ועד מהרה כולם צועקים. אני רושם: "פת לא משתלט. בנקודה הזאת אולי היה צריך לצאת או להזהיר שיפסיק את הדיון".

"בואו נתקדם, יומי קצר"

כאשר הרוחות נרגעות, נציגת העירייה מבטיחה שהתובע יקבל סיוע בלי קשר לתיק. פת: "היה לי חשוב לשקף לצדדים את הדברים, שאם אנחנו מדברים על תביעה ב-160,000 שקל - שנבין איפה אנחנו עומדים. בואו נתקדם, יומי קצר". הוא מכניס את התובע והמנכ"ל, מקליד החלטה ומבקש מכולם שקט כדי שיוכל להתרכז. בא-כוח התובע אומר שהוא מאמין שהבעיה תיפתר בפגישה בעירייה. "גם אני, אני מאוד אופטימי", מגיב פת. כאשר הצדדים ממשיכים לדבר, הוא מעיר: "רבותי, לדבר אפשר בחוץ".

פת מקריא את ההחלטה. הוא קבע מועדים ("לקחתי בחשבון את פגרת בתי המשפט, לא להתלונן בעניין") ו"רשמתי לפני את נכונות הצדדים לקיים ישיבה בעירייה בעניינו של התובע ואת העובדה שהוא מתגורר כיום בבאר שבע". מחוץ לפרוטוקול פת שב ומבקש מבאי-כוחו של התובע לשקף לו את הדברים שנאמרו.

הוא גם מסביר את בעיות לוחות הזמנים: "היומן שלי מאוד עמוס לשנה הקרובה. אני קובע הוכחות שנה קדימה, ואז ברגע האחרון 70%-80% מתבטלים ואז אני עומד ככה [בידיים ריקות]. פעם הייתי קובע [הוכחות] לכל היום ואז היה נשאר יום שלם [פנוי]. זה נחמד מאוד, יש לי הרבה פסקי דין לכתוב".


השורה התחתונה: פת אנושי מאוד ומפגין המון רצון טוב ומאמצים לסייע - הן לצדדים בכלל והן לחסר הבית בפרט. הוא גם בקיא מאוד בפרטים ומוכן היטב לדיונים. הבעיה היא, שכל אלו באים על חשבון הזמן והיעילות, והוא גם אינו מצליח להשתלט על הצדדים - מה שמגיע לרמות פסולות בתכלית בהתנהגותם.

יעילות: 8.

מזג שיפוטי: 7.