המקום המרכזי של ישראל בבריתות ימיות

חשיבותו של המרחב הימי מתעצמת בעשורים האחרונים, וזאת ממגוון סיבות. חלקו של המרחב הימי בסחר העולמי והמדינתי גדל, ולמעשה כלכלת העולם "נוסעת בים"; רכיב "הכלכלה הכחולה" גדל בשל מצוקת שטחים ביבשה והתפתחויות טכנולוגיות המאפשרות ייצור מזון; הפקת אנרגיה; העתקת תשתיות חיוניות לאיים מלאכותיים. כתוצאה מהצורך בתשתיות תקשורת מהירות, יש גם שימוש הולך וגובר בתשתיות הולכת תקשורת תת-מימיות.

בה בעת, מרחבי הים וחופש השיט בהם הם זירות לאתגרים ביטחוניים. באזור המזרח התיכון, אירן ושלוחיה הם המאתגרים את חופש השיט בים האדום, בים הערבי ובמפרץ הפרסי, וכיום מתרחבת פעילותם גם לים התיכון. אתגרים אלה כוללים פגיעה באוניות או במתקני תשתית ימיים באמצעות כלי שיט או כלי טיס בלתי-מאוישים, שימוש במוקשים ימיים וירי טילי ים-חוף לסוגיהם נגד מטרות ימיות, לצד השתלטות של כוחות אירניים על אוניות המובילות אנרגיה באזור המפרץ הפרסי, כאמצעי לחץ על חברות ומדינות.

הצעת חוק שהוגשה לקונגרס האמריקני קוראת ליצירת אסטרטגיה ימית, שתכלול ברית למתן מענה לטרור הימי במזרח התיכון. הצעה זו קשורה בצורך לכונן ברית אזורית במזרח התיכון בין מדינות שיוכלו במסגרתה להמשיך ולפעול למימוש אינטרסים אמריקניים - גם כאשר הקשב של ארה"ב נודד לאזורים אחרים בעולם, בעיקר למזרח הרחוק.

לישראל עשוי להיות תפקיד חשוב במימוש אסטרטגיה זו. הסכמי אברהם, לצד העברת שיתוף הפעולה הצבאי אמריקני-ישראלי מהפיקוד האירופי (EUCOM) לפיקוד המרכז (CENTCOM) מאפשרים לישראל להפוך שחקן מרכזי ביצירת ברית ימית, שתובל על-ידי הצי החמישי ומפקדתו בבחריין. מפקד הצי החמישי, תת-אדמירל צ'רלס קופר, מוביל בשנתיים האחרונות תהליך שנועד לחזק בריתות בין המדינות הנמצאות במרחב אחריותו, לצד חיזוק בניין כוח בתחום "הבלתי-מאוישים הימיים", כמתן מענה לאיומים המתגברים על חופש השיט במרחב. ישראל עצמה משקיעה מאמצים רבים בחיזוק הקשר ושיתוף הפעולה עם הצי החמישי ועם המדינות באזור.

הצי הישראלי, לצד גורמים מדינתיים ישראלים נוספים המהווים כולם "שחקנים" במרחב הימי, הם גורם מפתח ביצירת ברית משמעותית, בה התווך הימי הוא המאפשר והמייצב של ברית שכזו, וזאת בשל ייחודיותו ואופי הפעילות של ציים מלחמתיים. שילוב ישראל בברית זו יממש דיפלומטיה ימית - אחד מתפקידיו המסורתיים של צי ימי מלחמתי כפי שציין פרופ' שאול חורב בספרו "המרחב הימי, אסטרטגיה ימית ומה שביניהם" (מערכות, 2021).

מדובר במגוון רחב של פעילויות ימיות בימי שלום, שמטרתן השפעה על התנהגותה של מדינה אחרת. צי מלחמתי יכול להפליג בחופשיות בים הפתוח, להשתתף בפעילויות הומניטריות, לבצע פעילויות של סיוע בחיפוש והצלה ופעילויות נוספות בשיתוף ציים נוספים במרחב, לערוך פעילות מבצעית במים בינלאומיים ולשתף פעולה עם ציים אחרים בחתימה נמוכה, וכן להפעיל מבצעים אוויריים ויבשתיים מהים.

לשפה המשותפת לימאים בציים השונים יש מאפיינים ייחודיים, המאפשרים פיתוח שיח בין ימאים מלאומים שונים, גם כאשר אין קשרים דיפלומטיים רשמיים בין המדינות. זאת, משום שבטיחות השייט ואופי המשימות בים גוברים על המכשולים הדיפלומטיים הקיימים. התיאורטיקן הבריטי קן בות' ציין שבעה מאפיינים של צי מלחמתי, הבאים לידי ביטוי בניהול דיפלומטיה ימית: רב-תכליתיות, יכולות שליטה, ניידות, יכולת הקרנת עוצמה, יכולת גישה, סימבוליות וכושר שהייה ארוך במרחב. כל אלה רלוונטיים לחלקה האפשרי של ישראל בברית ימית אזורית.

דיפלומטיה ימית שיתופית ובניית קואליציות יעבירו מסר של אחדות בין השותפות בברית תוך חיזוק התחייבויות מדינתיות. היתרון בפעולה בים הוא בכך שניתן לבנות שיתופי פעולה מבלי להגיע לטריטוריה של מדינה ריבונית, אלא במים בינלאומיים. כך יתחזק האמון בין השותפים. בים האדום פועלת מזה מספר שנים קואליציה, המאגדת מספר מדינות ערביות הפועלות למניעת פגיעה בחופש השיט בים האדום, בעיקר על-ידי הכוחות החותים בתימן.