מיארה טעתה וכעת תנהל מו"מ מעמדת חולשה

בן-צור צפוי היה להסכים לגישור פלילי. ככלות הכל, בשלהי 2021 הוא ניהל מו"מ על הסדר טיעון עם היועץ המשפטי דאז, אביחי מנדלבליט. באותו מו"מ דובר על מחיקת סעיף השוחד בתיק 4000 (בזק) והרשעה בו בהפרת אמונים (ללא מרמה), מחיקת האישום בתיק 2000 (נוני מוזס) והרשעה בהפרת אמונים ואולי גם במרמה בתיק 1000 (המתנות). בהרשעות כאלה, במיוחד בהינתן הפער בין כתב האישום המקורי לבין ההסדר ובהינתן הודאתו של נתניהו, העונש לא אמור היה לכלול מאסר בפועל.

אותו מו"מ לא הוביל להסכם, גם בשל התנגדות פנימית עזה בפרקליטות – רוב מי שטיפלו בתיק סברו שכתב האישום היה צריך להיות חמור יותר מלכתחילה ובוודאי שאין מקום להקל בו עוד – גם בשל העדר הסכמה על העונש ובמיוחד בשאלת הקלון וגם משום שהיו אלו הימים האחרונים לכהונתו של מנדלבליט והזמן היה קצר מדי.

בשנה וחצי שחלפו בין אותן שיחות לבין הצעת הגישור הפלילי, מצבה של הפרקליטות הוחמר - הן בתיק 4000 נקודתית והן במשפט כולו במבט-על. תזת השוחד שעמדה בבסיס האישום המרכזי בתיק – הקלות רגולטוריות לבזק תמורת סיקור אוהד בוואלה – נתקלה בבעיות קשות ביותר, שלא לומר הופרכה. (ראו קישור משמאל). נתניהו, שבעת השיחות ההן היה ראש האופוזיציה, חזר לראשות הממשלה. כעת יש לו הרבה-הרבה יותר מה להפסיד מהסדר טיעון, וממשלתו הציבה לרקתה של המדינה את אקדח הרפורמה המשפטית. גם מבחינת התיק הספציפי וגם מבחינת האינטרס הציבורי, מיארה והפרקליטות אמורים היו לקפוץ על ההזדמנות להגיע להסדר. שלא לדבר על כך, שאם בית המשפט מציע הידברות – נהוג להיענות, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במדינה.

זה לא קרה. מיארה הודיעה שהיא דוחה את ההצעה לגישור ומוכנה לנהל מו"מ על הסדר טיעון כמו בימי מנדלבליט. מה זה משנה לה אם השיחות מתקיימות במערב סלאח א-דין או במזרחו? "יש הבדל עצום", משיב סניגור בכיר. "אם השיחות מתקיימות במשרד המשפטים, זה המגרש הביתי של הפרקליטות. אתה צריך לבוא אליהם, הם נותנים לך אישור כניסה, הם קובעים מתי השיחות יתקיימו, הם יכולים להפסיק אותן. אם השיחות מתקיימות בבית המשפט, זה מגרש ניטרלי, אין להם שליטה על התהליך, יש שופט שמציף את הקשיים".

במילים אחרות: שוב חזרנו לבעיה מספר אחת של הפרקליטות בישראל – אגו, שחצנות, היבריס. תקראו לזה איך שתרצו. הבעיה הזאת עלתה לפרקליטות בתבוסה במשפטו של רומן זדורוב. במקום לקלוט את האיתותים מבית המשפט העליון ולהסתפק ב-16 שנות המאסר שהוא ריצה ממילא, היא התעקשה לנהל את המשפט החוזר. במקום לפעול על-פי האיתותים הברורים של בית המשפט המחוזי בנצרת ולפחות להגיע להסדר, היא התעקשה לנהל אותו עד הסוף. אותו היבריס שגרם לה לקבוע עובדות לגבי אופן שמיעת עדותו של ארנון מילצ'ן בשבוע הבא. אותו היבריס המוכר היטב לסניגורים הבאים עימה במגע.

במאמר מוסגר, יהיה מעניין לבחון את סיבותיו של ליקוי האופי המוסדי הזה. הסבר בלתי-מלומד שלי: אם, כפי שנוהגים לומר, you can't beat success – אזי גם יש סכנה של success beats you. הפרקליטות רושמת שיעורי הצלחה גבוהים מאוד, במיוחד בתחום הפלילי, והיא כנראה מרגישה שאינה יכולה להיכשל. דוברות משרד המשפטים מפרסמת רק את ההצלחות ומעצימה את התחושה הזאת. לכן, כאשר הפרקליטות נתקלת במכשול משמעותי ובלתי צפוי – היא בטוחה שתתגבר גם עליו.

נחזור לענייננו. לפני חודשיים יכלה מיארה לבוא לגישור הפלילי עם הבעיות הכבדות שהתגלו בתיק 4000, אבל בלי האמירה הנחרצת של השופטים: תתקשו להוכיח עבירת שוחד. לעומת זאת, אם היא תנהל כעת מו"מ, אם היא תסכים כעת לגישור פלילי – נקודת המוצא בפועל תהיה אובדן קלף המיקוח המשמעותי ביותר של המדינה: הסכמה לוותר על עבירת השוחד. אבל אחרי דבריהם של השופטים, תהיה זו טעות ענקית להמשיך לנהל את המשפט כאילו כלום לא אירע. השופטים כמובן לא יכולים "להעניש" על כך, אבל ציבורית הפרקליטות ובכיריה יאבדו את הלגיטימציה, לבטח בתיק נתניהו ואולי גם מחוצה לו, וזאת בשעת משבר קשה מאין כמותה לדמוקרטיה ולשלטון החוק בישראל.

זהו שיקול שמיארה חייבת להביא בחשבון ולתת לו עדיפות עליונה: האם אפשר להגיע להסדר טיעון עם נתניהו, שגם יוריד מעל הפרק את ההפיכה המשטרית. כולנו יודעים שיש קשר הדוק בין הדברים. אולי יהיה מי שיטען שזיקה שכזאת היא פרס ל"סחטנות". אז ראשית, לא תמיד הטובים מנצחים. ושנית ועיקרית, בתיק 4000 באמת לא ניתן להוכיח שוחד, בלי קשר לכלום. היו בו באמת פשלות רציניות של המשטרה והפרקליטות, בלי קשר לכלום.

חשוב לזכור, שעבירת השוחד בתיק 4000 איננה עומדת לבדה. כאמור, בתיק זה ניתן להרשיע את נתניהו על הפרת אמונים ואולי על מרמה. תיק 1000 הוא מקרה ברור של לפחות הפרת אמונים אם לא מרמה. ואחרי שקראתי את תמלילי שיחות נתניהו-מוזס ואת חקירותיהם במשטרה, אני בכלל לא משוכנע שהתיק נגד נתניהו חלש כפי שמציגים אותו. כלומר: מיארה שגתה קשות כאשר לא הסכימה לגישור הפלילי, היא חייבת ללכת עכשיו להליך כלשהו מנקודת חולשה מהותית, אבל היא בהחלט לא תבוא אליו בידיים ריקות.

עוד שלוש נקודות לסיום. הראשונה: לגבי השופטים. מן הסתם יימצא מי שיתגולל על פרידמן-פלדמן, בר-עם ושחם: מה אתם מתערבים? ממתי שופט מביע דעה לגבי סיכוייו של צד כלשהו? התשובה היא: שופט ועוד איך מביע, זה חלק מתפקידו, אם הוא עושה זאת במינון הנכון ובניסוח הנכון. יש אין-ספור פסקי דין של נשיאי בית המשפט העליון לדורותיהם, הקובעים שהצפת סיכונים וסיכויים איננה עילה לפסילת שופט, אלא להפך – כלי חשוב לייעול ההליכים ולסיומם בהסכמות, שהן תמיד עדיפות על פני פסק דין. בהנחה המאוד-סבירה ששלושת השופטים התבטאו בצורה מותרת, ובוודאי בהתחשב במה שמונח על הכף מבחינה ציבורית ולאומית, הם פעלו בצורה תקינה לחלוטין.

השנייה: לגבי המשטרה והפרקליטות. איש לא תפר לנתניהו שום תיק; אני משער שאם תשאלו את הסניגורים בשלושת התיקים, הם ישללו מכל וכל את הטענה המופרעת הזאת. מה שכן היה, וגם זה ברור למי שמסתכל בצורה אובייקטיבית, הוא המון טעויות מביכות והמון מהלכים פסולים. על קצה המזלג בלבד: ההימנעות מבדיקת האיכונים של שלמה פילבר לגבי "פגישת ההנחיה", ההימנעות מבדיקה אמפירית של הפרסומים בוואלה, הלחצים הפיזיים והנפשיים על עדים ובראשם ניר חפץ, אי-הצגה מלאה של עדויות וראיות בפני נחקרים, חומרי חקירה מרכזיים שלא הועברו להגנה.

ודאי לא צריך להזכיר, שמדובר באחד התיקים הפליליים החשובים בתולדות המדינה. אם זה מה שקורה בו, מה קורה בתיקים אחרים? מה עולה בגורלם של נאשמים שאינם יכולים לשכור את מיטב הסניגורים? יש צורך בבדיקה מעמיקה של מה שאירע כאן – בדיקה לשיפור, לא חקירה לצליבה – כדי שהפשלות הללו לא יישנו.

השלישית: לגבי נתניהו. החגיגות של תומכיו מוקדמות מדי ובלתי מוצדקות. הסיפור עוד לא הסתיים, וגם אם תרד עבירת השוחד – הוא בהחלט ניצב בפני סיכון משמעותי של הרשעה בשניים-שלושה אישומים של הפרת אמונים ואולי גם מרמה. ההתנהגות שלו, כפי שנחשפה בשלוש השנים האחרונות, פסולה ומגעילה. אובססיביות לתקשורת עד כדי ניסיון לבחוש בבעלויות בה. נהנתנות חסרת גבולות מלווה בקמצנות חולנית. קבלת החלטות תחת לחצים של שרה נתניהו ויאיר נתניהו. שקרים בלי למצמץ. פעולות בניגוד עניינים ותוך הסתרת חברויות אישיות. במדינה מתוקנת, בה יש משקל למוסר ולאתיקה, בה מנהיגים נבחנים לפי מעשיהם ולא נהנים מהערצה עיוורת, די היה בחלק ממעשים אלו כדי לסיים קריירה פוליטית. לא בישראל של 2023.