"אין הנתבעת יכולה להכתיב את דרך הפיצוי"

"חברת הביטוח כבר פיצתה את הנתבעת 2 בסכום של 6,100 בגין השטיח. חברות ביטוח ידועות כלא נדיבות במיוחד בסכומי הפיצוי, ולכן יש להניח ששויו האמיתי של השטיח הוא מעל 6,100, ועל סמך יתר המסמכים בתיק, אני סבור שהסכום הריאלי הוא 9,000". כך קבע (18.8.10) שופט בית המשפט לתביעות קטנות בכפר סבא, הרווי גרובס, בתביעה שהגיש בעל שטיח סיני עתיק נגד מכבסה, בה הושחת השטיח שלו עקב שריפה שפרצה במכבסה.

המכבסה הסכימה, אומנם, לפצות את הלקוח ("בהגינותה", כדברי השופט), אולם הצדדים נקלעו למחלוקת באשר לאופן הפיצוי. המכבסה התעקשה לפצות את הלקוח בשטיח מטעמו של ספק עימו היא קשורה בהסכם ועל כך משיב השופט גרובס:

• "הנתבעת 2 אינה יכולה לחייב את התובע לרכוש שטיח מיבואן מסוים ולסרב לתת פיצוי בכל דרך אחרת. סה"כ לתובע תביעה מוצדקת בגין ההפסד שלו, ואין הנתבעת 2 יכולה להכתיב את הדרך שבה יקבל התובע את הפיצוי"

.

במילים אחרות - פיצוי לקוח אינו הזדמנות לעשיית עסקים עם ספקים הקשורים למכבסה, והלקוח הוא המוקד, לא האינטרס העסקי עם ספקי שטיחים שונים. ללקוח הזכות לקבל פיצוי כספי ולא לרכוש בכפייה מוצר שהמכבסה מעוניינת לשווק, ועוד לצאת ה"טובה" וה"הגונה" ש"מפצה".

הגם שחברת הביטוח הציעה להשתתף בסך של 6,100 מן הפיצוי, והגם שהלקוח, בהגינותו, הסכים להתפשר על פיצוי של 9,000 שקל, התעקשה המכבסה שלא להוציא מכיסה 2,900 שקלים נוספים מעבר למה שחברת הביטוח הייתה נכונה לשלם, והתעקשה על שיווק השטיח של הספק עימו היא קשורה בהסכם הוזלות.

השופט הרווי גרובס חייב את המכבסה לשלם לתובע סך של 9,000 שקל + 500 שקל הוצאות משפט.