גויאבות באפריל

ערב פסח, השֶׁסֶק ממלא את החצר, מצהיב ומזהיב בגינות הבתים. בפרדסים נגמר קטיף השַׁמוּטִי ובאבוקדו כבר קוטפים את העגולים המרירים המאוחרים. נותרה רק הַוַלֶנְסִיָה המאפילה. מנָדָב וַרְדִימוֹן היקר, זכרו לברכה, למדתי, שהולנסיה הוא הזן הכי הכי שנוא על הפרדסנים. ולמה? קוטפים אותו כבר בחמסיני האביב. והוא מלא בקוצים או במעין קוצים. והוא נקטף בעת פריחתו, כשהעץ מלא בדבורים עוקצניות. ואם לא די בכל אלה, הרי פירות הולנסיה כל כך קטנים, עד שלוקח שעות למלא מכל...

הוורדנים המבכירים כבר מוורידים ואפילו מאדימים: האפרסקים הבכירים, הנֶקטרינות המתעגלות ויתר אחיהם. אבל המַנגו למשל רק עכשו פורח. ואגוזי הפֶּקן והמלך, רק עכשו שולפים את פריחתם הזכרית, המאובקת. לכאורה, כל הסובטרופים נחים כעת, או פורחים כעת. אפילו הַפִיג`וֹיָה כבר מפתיעה בפרחיה האדומים, החבויים בינות לעליה המכסיפים. והַפִּיטַנְגוֹ, חביב הילדים, מבולבל כמו תמיד. ספק פורח ספק עושה פרי מוקדם אבל חמצמץ.

אבל מי שבגינתו שתולה גויאבה, ומי שליד ביתו נטועה אֲנוֹנָה, יודע גם יודע שיש הפתעות אביביות מתוקות על העצים הללו. הפריחות המאוחרות של הקייץ שעבר, נאמר מספטמבר-אוקטובר החמימים דאשתקד, חנטו פירות קטנים, קשים וירוקים כהים. כל החורף הם הסתתרו בין העלים ובצמרות: חטפו את מכות הרוח ולא נשרו. חטפו את מטחי הגשם ולא נרקבו. והשנה במיוחד, חטפו את הפגזת האימים של הברד ולא נפלו.

ולפתע, באפריל, עם נשירת העלווה הישנה, מתגלות בצמרות גויאבות מצהיבות. העץ נחשף ומתפשט, וכל הסודות הקטנים שלו מתגלים. והפירות מתוקים ולא פגועים, ממש מעדן. איפה זבוב הפירות הנוראי? והיכן מזיקי הקייץ המחורבנים? ולאן חמקו התוכים הירוקים? ומה עם העורבנים ושאר עופות מנקרים? ועטלפי הפירות מה איתם?

ממש לא להאמין, אבל כולם מתבלבלים לרגע. ומניחים לגויאבות הוורודות של אפריל להבשיל בנחת, להתמתק ולהתמלא בניחוח הגויאבות שלעולם לא ניתן לטעות בו. ואז, מה נשאר לבעל הגן לעשות? רק לקחת את המקל עם הקרס, ולקטוף את הגויאבות אחת אחת, להנאת הנכדים.

והאנונה? ממש אותו הסיפור, רק יותר מתוק. הפירות הבודדים, אותם האיצטרובלים הנוקשים והקטנים, תופחים ומבהירים. ממש בין לילה. וכבר הפרי טעים ומוכן לזלילה. ומי שחי ליד מטע אנונות מכיר היטב את מתנת האביב המאוחרת הזו.

אז כשאתם מסבים לשולחן ליל הסדר, וכשאתם מברכים ונהנים מפירות אשתקד המשובחים, התפוחים והתמרים, האננס והשקדים וכל צבאם - זיכרו שיש מי שעל שולחן החג שלו, בהפתעה גמורה, בניגוד לכל סדר כתוב, ולגמרי לא כמו שמצויין בלוח השנה - ממתינות גויאבות אפריל הנחשקות, ואנונות אביביות שמיצן מנטף והולך.