בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
בית אונגר לפני [צילום: יוסף עברון]
|
|
|
בית-אונגר ההיסטורי שהיה כלא היה
|
צפת האמיתית ענייה היא, אלה הם רובעי העוני שלה, כאן שוכנים בניה הוותיקים, שלא בגדו בה: סבלו את סבלותיה, התענו בגורלה, אך לא ייהנו מטובה... אך ישנה גם צפת אחרת, זוהי 'צפת המודרנית', עם מפעלים משגשגים, כבישים ובניינים נאים, תאמרו אך משטה אני בכם, צפת כזו איננה במציאות
|
לפני 67 שנה, ב-11 באפריל 1944 (בתקופת המנדט הבריטי), התפרסם בעיתון "המשקיף", מאמר פיליטוני בשם "שקיעתה של צפת", ושם נכתב, בין היתר: "תייר זר כי יבוא לצפת, ייכנס מיד לאטמוספרה מיסטית, ואם שיחק לו מזלו, והוא במקרה גם צייר, הרי מיד נפש האמן שבו תתעורר למראה רחובותיה ובנייניה,... והאמת ניתנת להיאמר, שרחובות "מגוונים" כרחובותיה של צפת, במיוחד ברובע היהודי שלה, אין בתבל כולה. יש לפעמים, שאורכו של רחוב שלם אינו עולה על חמישה מטרים, ורוחבו כרוחב אדם (כמובן, בתנאי שהוא לא יהיה כבד בשר במקצת, במקרה כזה מובטח לו, שעם כל פרכוסיו, לא יצליח לעבור אלא אם כן, יהרסו חלק מהקיר הגובל עם הרחוב), וכבר קרה לא פעם בהיסטוריה של צפת, שרחובות שלמים נעלמו כליל, משום שאחד מבעלי הבתים החליט להרחיב במקצת את חצרו...". מצא את ההבדלים: צפת שמלפני 67 שנה - צפת בת ימינו מצחיק ? לא כל כך... לאחר הכול, הדברים נכתבו לפני 67 שנה (ארבע שנים לפני קום המדינה), כשצפת התנהלה על-ידי ראש עיר ערבי (זיקי אל כדורה), שמונה לתפקידו על-ידי השלטון המנדטורי (והרובע היהודי עניין אותו כשלג דאשתקד). אלא שמאז זרמו הרבה מים בירדן, קמה מדינת ישראל, השלטון המוניציפאלי עבר לידיים יהודיות והרובע היהודי העתיק בצפת השתקם כבימי תפארתו הקדומה... אני שומע קולות צחוק..? אל נא תשים לב לכך, אדוני התייר , "אצלנו גזע שכזה, אצלנו טבע שכזה..." (זוכר את שירו של אלתרמן, "אני מצפת?), צא נא אפוא לסיור בחוצות העיר העתיקה, בלב קל ובלי מורא. הגעת לכיכר עבו (מקום שממנו יוצאת מזה כמאתיים שנה תהלוכת ספר התורה למירון בל"ג בעומר ) המשך לאורך הרחוב המוביל מערבה לעבר בית העלמין העתיק; רק אנא, ממך, עשה זאת בזהירות, שלא תתחכך, חלילה, בקירות הסמטה בקטע הגובל עם "בית אונגר" (או מה שהיה פעם "בית אונגר"). "המעבר שם אסור במפורש, לשמנים", רק ששכחו להציב את שלט האזהרה ...לא נורא, ורק צעד בקפידה, עקב בצד אגודל, ואולי לא תיסרט. וכבר היו דברים מעולם, אך בניגוד למה שנכתב לפני 67 שנה ("שרחובות שלמים נעלמו, משום שאחד מבעלי הבתים הרחיב במקצת את חצרו..."), הפעם הרחוב לא נעלם, הפך ל"קצת" יותר צר, אולם הוא שריר וקיים; לרוכש "בית אונגר" הסמוך היה חסר שטח לבניית קומתיים נוספות מעל חורבותיו של המבנה ההיסטורי שהרס - מה ברירה הייתה לו מאשר "לספח" את השטח החסר מהסמטה הציבורית ?! תלונותיהן החוזרות על עצמן של "דמויות הרפאים", שעדיין מתגוררות באזור ושבתיהן ניזוקו כתוצאה מאותה פעילות "בנייה" , מעוררות פרץ של צחוק; פקחי העירייה אינם רואים ואינם שומעים, המסכנים סובלים ממחלה, שטרם נמצא לה מרפא; הם מאבדים את הראייה ואת השמיעה בסמוך לאתרי בנייה מסוימים ברובע העתיק, במיוחד ליד "חִירבֵית בית אונגר". כשנתבקש ראש פקחי הבנייה למדוד את מידת החריגה מתוכנית הבנייה על חשבונו של הרחוב, השיב בחיוך מתנצל, "שאינו נושא עמו מכשירי מדידה...". תשובה מוחצת, לכל הדעות, שהותירה את המציע הנבוך כשוטה לעיני כול. (ממקור מוסמך נודע לנו, שתושבי העיר כבר החלו באיסוף תרומות, כדי לרכוש לראש הפקחים מכשיר מדידה נוח לנשיאה). חפשו בפנס את בית-אונגר ההיסטורי ועוד מספרים זקני צפת, שבצהרי היום של אחד מימות הקיץ הלוהטים נראתה דמות אדם משוטטת עם פנס בסמוך לסמטה, שבה מתנהלות "עבודות הבנייה", וכשנשאל לפשר מעשיו במקום, השיב בגמגום, " אני מחפש את בית-אונגר!". "בית-אונגר המקורי ההיסטורי כבר איננו", השיבו לו מי שהשיבו בנימה מתנצלת: "הבית 'נפל חלל' על מזבח הקדמה...במקומו יתנשא כאן מבנה רב-קומות...אך אל דאגה, קיימת התחייבות מפורשת לשָמֵר את זכרו בהצבת שלט, שבו ייכתב במפורש: כאן היה "בית אונגר" ההיסטורי. "אבל", גמגם נושא הפנס בקול חנוק, "ראש העיר הבטיח ב-16 ביולי 2009 לחותמי העצומה נגד הריסת בית-אונגר ההיסטורי, בשידור ברדיו, שהבית ישוקם בצביונו המקורי ויוכרז אתר שמור..!". לרגע נפלה דממה מעיקה, ואז נשמע קולו המפזם של נער : "לאהוב ולהבטיח זה לא עולה בכלום...", והכול נרגעו. ונחזור לכתבה מלפני 67 שנה, שבה פתחנו: "...צפת האמיתית ענייה היא, אלה הם רובעי העוני שלה, כאן שוכנים בניה הוותיקים, שלא בגדו בה: סבלו את סבלותיה, התענו בגורלה, אך לא ייהנו מטובה...אך ישנה גם צפת אחרת, זוהי 'צפת המודרנית', עם מפעלים משגשגים,כבישים ובניינים נאים, תאמרו אך משטה אני בכם, צפת כזו איננה במציאות... הנכם טועים, רבותיי, צפת זו קיימת מזה עשרות בשנים, על גבי התוכניות שבמשרדי העירייה, והעירייה מתכוונת להגשימן 'אחרי המלחמה', איזו מלחמה, לא ידוע..." כך היו פני הדברים מלפני 67 שנה - ומה הם פני המציאות כיום? כל המוצא את ההבדל, יקום נא ויפרט. אוזנינו כרויות.
|
בית אונגר אחרי [צילום: יוסף עברון]
|
|
|
|
תאריך:
|
14/06/2011
|
|
|
עודכן:
|
15/06/2011
|
|
יוסף עברון
|
בית-אונגר ההיסטורי שהיה כלא היה
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
אחת העם
|
14/06/11 21:11
|
|
בדיאלוג עם וילהלמינה מגלים שקיימת בה ילדה קטנה המנסה לשנות את העולם בו היא חיה. ככל שחולפות השנים היא מתעצמת ומצליחה להפיח בחבריה ובאנשים שהיא פוגשת רוח חדשה. בעולם בו אנו חיים יש מקום להכיר יוצרים שונים. וילהלמינה נולדה לתוך אחד המאורעות ההיסטוריים המחרידים של העם היהודי. בשיחה עמה היא מגוללת באומץ את סיפור חייה ואת עולמה כיוצרת. עולם של ילדה גיבורה
|
|
|
אנו נמצאים בתקופה משמעותית מבחינה אסטרולוגית שבה אנרגיית הכוכבים משתנה בצורה קיצונית בדרך מהירה ומיידית שאינה מותירה זמן למנוחה וכל זאת בהתאם לאנרגיית הכוכב התורן המשפיע.
|
|
|
בספרו החדש 'מגה חיים' מציג המחבר יעקב בן שאול רעיונות פורצי דרך בתחום תוחלת החיים ותפיסת ה'זיקנה'. הספר מורד בהגדרה האוניברסלית המקובלת כיום לגיל זיקנה (הנגזרת מגיל הפרישה), חוזה שינויים דרמטיים במרקם החברתי-תעסוקתי-משפחתי, ומאמין כי לא דעיכת הגוף, אלא הכנה לא נכונה ל'מגה חיים' ודיכאון, יהיו הגורם המוביל לקיצור משך החיים שלנו.
|
|
|
טור בעלון הפנימי של היישוב אלון-מורה הצליח לפני כשנה לעורר סערה ציבורית ותקשורתית שחצתה בקלות את הקו הירוק. הרב אליקים לבנון, הרב של אלון-מורה (וכיום רב השומרון), נדרש שם לשאלה האם אישה יכולה להתמודד בבחירות למזכירות היישוב. תשובתו לשואלת הייתה כי חברות בוועד אינה תפקיד לאישה, וכי ביישוב נהוג שנשים שותפות בוועדות השונות, אך לא כחברות מזכירות. "בעיה ראשונה היא מתן שררה לאישה, ושותפות במזכירות כמוה כשררה", נכתב בתשובה. "בעיה שנייה היא שאלת התערובת בין גברים לנשים. ישיבות מזכירות כידוע מתנהלות בלילה, ולעתים מסתיימות בשעות מאוחרות ביותר. מאוד לא ראוי לשבת במעורב בסיטואציה זו".
|
|
|
בחודש פברואר 1965, אירע בקיבוץ 'השומר הצעיר' עין החורש, מעשה נורא. המעשה, שהיה כל כך חמור שאסור היה לפרסמו ב"אצלנו", העלון הפנימי של הקיבוץ, שמא ישזפוהו עיניים עוינות, זכה לכינוי הקוד "הפרשה המסעירה". פרשה שאת חומרתה ניתן להשוות, אולי, רק למעשה של המרת דת בפרהסיה. ארבעים וחמש שנים לפני שפשטה בישראל מגיפת השגת הדרכונים האירופיים, והגרמניים בעיקר, מגיפה שההתייחסות הציבורית אליה, חרגה זה מכבר מתחום המוסר והתקבעה בתחום העניין המעשי. קיבוץ שלם נאבק כמה לילות, בתוך עצמו, ועם חבר סורר, על סדרי מוסר והתנהלות, שהיום נראים פשוט מגוחכים.
|
|
|
|