החקלאות לשוק החופשי: לפרק את "תנובה"

האם תנובה פועלת כמונופול? או האם תנובה פועלת כחלק מקרטל בשיתוף עם טרה? האם תנובה פועלת כקרטל בשיתוף עם שטראוס? האם תנובה פועלת כקרטל בשותפות עם קיבוצים? בשותפות עם מושבים? כל החשדות לכאורה מעידים על כך כי אומנם זהו המצב. מצב זה פוגע קשות בצרכן. ובהיעדר מעורבות ממשלתית ראויה, החרם על גבינת הקוטג' אומנם רק סמלי, אבל ראוי ויש להתגאות בו. הוא חייב להיות רק ההתחלה. מאידך-גיסא, מדוע שתהיה מעורבות ממשלתית? הממשלה ראוי לה שתתן לשוק החופשי, כולל ייבוא, לקבוע את המחירים לתוצרת החקלאית.

השוק החופשי, המבוסס על האיזון הטבעי בין ההיצע לבין הביקוש, בתחרות, איננו שוק ששייך רק ליצרנים, הוא איננו שוק ששייך רק למשווקים. זהו השוק גם של הצרכנים, שלנו. ואלה הצרכנים, אנחנו, בשוק החופשי, חייבים לומר את דברנו על כל מוצר ומוצר שאנו רוכשים ולא רק על גבינת הקוטג'. לכן, המחאה הציבורית המוצדקת, איננה מתחילה ונגמרת במחיר גבינת הקוטג' או במחיר מוצרי החלב למיניהם. המחאה בשלב זה חייבת להיות על כל התוצרת החקלאית שאת כולה יש לחשוף לשוק החופשי לתחרות. החשיפה כוללת את אופציית הייבוא.

מעבר למאבק הציבורי העכשווי, הצודק, המתאפיין במלחמה למחיר הוגן של גבינת הקוטג', התוצאה במאבק זה לא תוביל לפתרון "שורש". גם ההצעה להקטין את המע"מ על מוצרי החלב, כדרך להוזיל אותם, היא הצעה ממש חצופה. הכוונה המסתתרת מאחורי ההצעה הזו היא להנציח את המונופול ושימור הקרטל. אין בה שום דבר שבא לשרת את הצרכן לטובתו. לכן, כדי להבטיח פתרון עומק נחוצים גם הדברים הבאים:

מונופול מתקיים בחקלאות כאשר גורם אחד הוא הספק הכמעט יחיד של שירות השיווק לתוצרת החקלאית. בנוסף, ישות עסקית, עשויה להיחשב כמונופול אם נתח השוק של כל המתחרים שלה, גם יחד, הוא זניח. האם תנובה היא משווק לכאורה בודד בשוק התוצרת החקלאית הישראלי?

מונופול מתאפיין גם כאשר שירות השיווק לתוצרת החקלאית הוא ייחודי ואינו ניתן להחלפה בקלות, ליצרן החקלאי. האם זה המצב "דה-פאקטו" במושב כלשהו ביחסים שלו עם תנובה? האם תנובה פועלת בסביבה שבה ליצרן החקלאי אין אלטרנטיבות ממשיות לשיווק? האם תנובה היא בודדה ופועלת בשליטה מוחלטת או קרובה למוחלטת בהיצע לשירותי שיווק התוצרת החקלאית? למכסות הייצור?

זאת ועוד, האם לתנובה יש השפעה ניכרת על גובה המחיר בו היא מציעה 70% מכלל מוצרי החלב? ומה עם מוצרי החקלאות האחרים שאינם מחלב? כיצד פועלת תנובה בשטח? האם במושב חל איסור, במישרין או "בעקיפין", על קיום התחרות מול גורמים שיווקיים אחרים? מה הם פרטי חוזה השיווק של החקלאי, מהמושב, מהקיבוץ, עם תנובה? האם כל הפעולות הללו מתאפיינות במונופול של תנובה? האם התשובה לכך היא ברורה?

האם תנובה פועלת כקרטל בשוק התוצרת החקלאית? אם נתרכז לרגע בשוק החלב, הרי שנמצא שבידי תנובה יש לכאורה את השליטה על כמות הייצור של כמעט כל רפת ורפת בישראל. האין זה "קרטל מכסות הייצור"? עבור הרוב המכריע של יצרני התוצרת החקלאית בישראל, תנובה היא לכאורה המשווק הבלעדי והיא לכאורה הקובעת הבלעדית את מחיר המכירה של היצרן לשוק. האם אין כאן "קרטל שיווק"? תנובה היא זאת שלכאורה קובעת ב-70% מהמוצרים שלה את המחיר ה"אחיד" לשיווק הסחורה החקלאית. (30% הנותרים קובעת לעיתים הממשלה). ובכל זאת, האין כאן "קרטל מחירים"? כאשר תנובה לכאורה קובעת מחירים ומכסות ייצור לחקלאי, האין כאן קרטל של "שילוב בקביעת מחירים ושל מכסות ייצור"? כאשר תנובה קובעת לכאורה בלעדיות של רכישת תוצרת חקלאית, לפי שטח גיאוגרפי, האם אין כאן "קרטל גיאוגרפי"?

כשיש קרטל, אין שוק חופשי, אין תחרות. ובמצב זה צרכי הצרכן, הקונה, אני ואת/ה לא מעניינים אף אחד. מאידך-גיסא, הרעיון שהיצרן המסוים, זה הרפתן מהקיבוץ או הרפתן מהמושב, הם לכאורה חלק מהקרטל ושותפים בתנובה, הוא מעשה חמור עוד יותר בשוק החופשי. הם פוגעים קשה בצרכן. כשזה קיים, גם את זה צריך להפסיק!

אשר על כן, צריך לחשוף את כל הייצור ואת התוצרת החקלאית לשוק החופשי. צריך לחשוף לשוק החופשי ולתחרות בו גם את תנאי השיווק של התוצרת החקלאית ומוצריה. כדי לעשות זאת חייבים גם לפרק את תנובה להרבה חברות שונות ומתחרות שאין ביניהן כל קשר. ולמען ההיגיון ההוגן, חייבים גם לבדוק האם החברות "טרה" וגם "שטראוס" פועלות גם הן לפי קרטל מכסות? לפי קרטל מחירים? לפי קרטל גיאוגרפי? לפי קרטל מחירים ומכסות? לפי קרטל שיווק?

הניסיון הכלכלי הוכיח שלאורך זמן קרטל אינו יציב מבחינה כלכלית. הקרטל שהוא "סוציאל דמוקרטי" משחית את עמיתיו. תמיד קיים התמריץ אצל החבר בו, לרמות את עמיתיו, ולייצר ולמכור יותר מאשר המכסה שהוקצבה לו על-ידי הקרטל. או לחלופין - לקבל פיצוי ממשלתי (ממשלם המיסים) על מכסת ייצור נמוכה.

לפי התיאוריה הזו, לו נבדקה התוצרת החקלאית במושבים ובקיבוצים המופרטים של היום, האם היינו מוצאים בהם "שוק שחור" מובהק? האם למשל במושב ישנו הרפתן ה"חזק" המתקיים על חשבון האחרים? מדוע? האמנם? ראו והביטו לאן מוביל הקרטל. צריך לעשות לכך סוף מוחלט.

כדי לקיים פתרון שורשי עבור הצרכן, במוצרי החלב - בשלב הראשון יש לפרק את תנובה ויתר המונופוליסטים והקרטליסטים לכמה עשרות חברות קטנות ולפתוח את השוק של מוצרי החקלאות לשוק החופשי.

התנועה הקיבוצית, שהפכה "קהילתית מופרטת", ותנועת המושבים, המופרטת גם היא, עדיין מהוות את עיקר יצרני החלב בישראל. עיקר פרנסתם הייתה מענפי החקלאות השונים, הם עברו הפרטה וגם לתעשיה. הם עשו זאת בדרכם החוצה מהכלכלה הנכשלת והכושלת של ניהול מרכזי וריכוזי.

לאחר פירוק הקיבוץ או המושב השיתופי, הנושאים מי יעסוק במה וכמה, מי יקבל את הרפת, מה תהיה מכסת החלב, או בלול - מה תהיה מכסת הביצים, למי, מי יקבע את המכסות הללו - מעוררים תמיהה, גועל וחלחלה בלשון המעטה. ואפילו אולי לכאורה יש מבין המתעסקים בנושאים אלו לכאורה חשדות לפלילים.

המושבים והקיבוצים, החליטו, בכוח ובשכנוע עצמי, לפרק את המושג "שיתופיות וערבות הדדית" כמעט לחלוטין. הם החליטו לעבור לשוק החופשי התחרותי. לפיכך, יש להחיל את כל חוקי השוק החופשי על כל ענפי החקלאות, על כל מוצרי החקלאות, ועל כל עיסוקי החקלאות, ללא יוצא מן הכלל, לחשוף את כולם לשוק החופשי. רק כך נקבל מוצרים חקלאיים איכותיים יותר וזולים יותר, כי זה רכוש של השוק החופשי.

המרד הציבורי המוצדק לגבי מחיר גבינת הקוטג' הוא רק סימפטום לתופעות המכוערות מתוצאותיו של מונופול ושל קרטל הקיימים בחקלאות בישראל. התופעות האלו פוגעות קשות באזרח מן השורה כאשר הוא פוגש את מחירי המוצרים החקלאיים בסופרמרקט שלו. הקרטליסטים האלו רוצים בהמשך המונופול או הקרטל ואינם מעוניינים בטיפול "שורש" לדבר. לכן הם בעד "פשרה", רחמנא לצלן, של חידוש הפיקוח על המחירים של מוצרים חקלאיים. בכך אין גבול בהצעתם לחוצפתם.

ראוי לציין את העובדה שבעזרת חברי קיבוצים ומושבים, דווקא כמה מהחברות הידועות המשווקות מוצרי חלב בישראל, הן אלו שכבר פתחו להן מחלבות במדינות מזרח-אירופיות. מהסיבות השמורות להן, הברורות, המשווקות הישראליות מנסות להצניע את הדבר. נובע מכך שבפרטי הסכמי השיווק של היצרן הטיפוסי בישראל, הרפתן, עם החברות המשווקות את תוצרתו, המחלבות, נמצאים פרטים לכאורה מונופוליסטים קרטלים מדהימים, הקשורים בעקיפין גם למחלבות בחו"ל. המחלבות באירופה נבנו בסגנון ובסטנדרט ישראלי מובהק, והן משמשות לייצור גם מוצרי חלב ישראלים טיפוסיים. ואגב, התיירים הישראלים, הנמצאים במלונות במדינות אלו, כבר "נפגשו" עם התוצרת הזו.

מהניסיון הכלכלי של המחלבות ה"ישראליות" במזרח-אירופה מתברר שייצור החלב שם, באיכות שווה לזה המיוצר בארץ, הוא זול יותר בהשוואה למחיר ייצור אותו החלב בארץ. בדיקות כלכליות נוספות מוכיחות גם שהעברת תוצרת חקלאית של מוצרי חלב "ישראלים", שיוצרו במזרח אירופה, לארץ, היא אפשרית. ובנוסף, עלות הכשרות, ועלות ההובלה האווירית, הן עדיין כדאיות למול המחירים של מוצרי החלב כפי שמציעות לנו המחלבות בארץ, המייצרות את אותם המוצרים בארץ.

יותר מכך - המוצר החקלאי הישראלי, בתוצרת מזרח-אירופית, יכול להגיע עד שמונה שעות מסף דלת היציאה של המחלבה האירופית עד למדף הסופרמרקט הישראלי. בהשוואה לארבע שעות בארץ. כך שהטיעון של אורך חיי המדף של המוצר, המיובא, איננו נושא מעכב לייבוא. אגב, למספר חברות ישראליות, יש את הניסיון לכך בשיווק תוצרת חקלאית מישראל לאירופה. אשר על כן, המסקנה המתבקשת היא שיש לפתוח ולחשוף את שוק מוצרי החלב הכשרים לייבוא. ראוי שהייבוא לא יתבצע על-ידי המונופוליסטים ו/או הקרטליסטים של השוק בישראל.

כשמציינים לגורמים המונופוליסטים והקרטלים, כמו היצרנים של החלב והמחלבות, את האפשרות לפתיחת המשק לייבוא, התגובות שלהם מזכירות לשומע את אותם הטיעונים הישנים ששמענו כבר, בזמנו, לפני שחוסל המונופול של "אגד" בתחבורה הציבורית, את אותם הטיעונים ששמענו כאשר ביטלו את ה"כרטיסנים" באוטובוסי "דן" במרחב התל אביבי, ואת אותם הטיעונים ששמענו עם ביטול המונופול של "בזק". ויש עוד דוגמאות. ומה היה בסופו של עניין? הצרכן הרוויח מוצר או שירות איכותי יותר וזול יותר. הכל היסטוריה. ועוד דבר, מדוע לפתוח את השוק לחופשי, בטקסטיל, בטלפוניה, בתחבורה הציבורית, ולא לתעשיית החלב?

מכיוון שהתאגדות מסוג הקרטל פוגעת בתחרות חופשית, הקרטל נחשב לבלתי חוקי במדינות בעלות מדיניות כלכלית פתוחה ושוק תחרותי ופתוח. בשנות התשעים הועמדו לדין בישראל חברות ביטוח גדולות וידועות וגם מנהליהן. החברות הללו הואשמו באשמת הקמת קרטל לתיאום מחירי פרמיות הביטוח, הן הואשמו בתיאום ביניהן לצמצום הכיסויים בביטוח, הן הואשמו על שקיימו הסכמים "חשאיים" על הגבלה בהנחות ללקוחות. החברות כלל, סהר, ציון, מגדל, המגן ומנורה הגיעו לעסקת טיעון עם פרקליטות המדינה, הודו למעשה בהאשמות נגדן.

החברות איילון והפניקס לא הסכימו לעסקת טיעון, המשיכו בהליך המשפטי והורשעו. על החברות האלו שהורשעו נגזרו קנסות כבדים. על חברת הביטוח הפניקס הוטל קנס של 12 מיליון שקלים. על חברת הביטוח איילון הוטל קנס של 6.6 מיליון שקל. על מנהלי החברות הללו הוטלו עונשים אישיים של קנסות ועבודות שירות. מנהלי כל החברות שהשתתפו בקרטל נאלצו להתפטר מתפקידם.

בשוק החופשי ראוי לה לממשלה שלא להתערב. אלא שהיא צריכה לספק את התשתית, לרבות החוקים, לקיום שוק חופשי תחרותי הוגן. לכן על הממשלה להכיל מיד את חוק ההגבלים העסקיים על כל התוצרת של המגזר החקלאי ועל כל עיסוקיה. מעניין, כי לפי שעה, מוצרי החקלאות והספנות הם המגזרים היחידים בישראל שמוחרגים כיום מחוק ההגבלים העסקיים. החריגה הזו היא הסיבה השורשית לסקנדל המחירים של התוצרת החקלאית. שר האוצר וראש הממשלה הבינו זאת זה מכבר.

על-פי חוק, תפקידו של הממונה על ההגבלים העסקיים הוא לפקח ולמנוע התאגדות של קרטלים. הגיע הזמן לכך במוצרי החקלאות.

בכל אלה ראוי לצטט את אדם סמית, אבי הכלכלה החופשית, שהגדיר קרטל כך: "אנשי מקצוע מאותו הענף, נפגשים לעיתים רחוקות, אפילו רק באירועי בידור, אך השיחות ביניהם מסתיימות בקנוניה נגד הציבור, או בתחבולה לשם העלאת מחירים" ("עושר האומות" 1776).