בעירום מלא

אנו עדים לאחרונה למאבק הניטש בין אלה הרוצים לדכא את קול האישה - תרתי משמע: קולה בשירה וקולה בחשיבה עצמאית, ובין אלה הדורשים להציב אותה במקום שוויוני לגבר, שלא לדבר כבר על העדפה מתקנת. בירושלים הורדו כרזות שבהן נראה גוף אישה בפרסומת תמימה לתיק... "קול באשה ערווה" טוענים רבנים ומפקדי צבא דתיים המנסים להדיר נשים חיילות מאירועים פומביים.
קבוצת אמנים בעין הוד המתרכזת בציורי עירום נשיים וגבריים יוצאת עכשיו בתערוכה "עירום מלא" הקוראת תגר על כל הוויכוח הזה.

יוזמת הסדנא ואוצרת התערוכה היא הציירת זיוה קיינר המרבה לצייר את הנוף הפראי של סביבת עין הוד ודמויות משמעותיות עבורה. היזמה לפתיחת סדנא לרישום מודל באה לאחר השריפה הגדולה בעין הוד. ביתה של זיוה נשרף כליל, למזלה, רוב הציורים היו במבנה סמוך שבאורח פלא האש לא נגעה בו, וכך ניצלו. אולם רוב רכושה ומזכרותיה אבדו בשריפה. מאחר שלא היה נוח לצייר בחוץ, הזמינה את אמני עין הוד להצטרף אליה לסדנת רישום עירום. שלושה גברים ואחת עשר ציירות, ביניהן ותיקות וצעירות, קפצו על המציאה ומאז הם מציירים יחד, מפרים אחד את השני ברעיונות וגישות שונות. התערוכה שתפתח בשבת 17.12.2011 היא פרי יוזמה ברוכה זו.

- נשים בעירום - יש שיגידו שיש כאן פגיעה באישה - לראות אותה כגוף בלבד?

- אין חטא ברישום, ציור או פיסול עירום. החטא הוא בעיני המתבונן. מראשית ההיסטוריה, במשך אלפי שנים, דרך תולדות אמנות יוון ועד ימינו, ציירים ופסלים ציירו את גוף האישה. ונוס, לדוגמה, היה נושא אהוב. כדי לסבר את האוזן אמרו "ונוס עולה מן המים". או "בת שבע מתרחצת". גם את הגבר פיסלו בעירום. פסלו של דוד, למשל, ידוע מאוד. בזמנו, וגם עכשיו, כשהיה אמור להגיע לירושלים, המתנגדים לעירום ביקשו לכסות אותו. אנחנו עובדים בלי "כיסוי תחת".

יש פה רצון לשכפל את היופי, את האמת של הטבע. לפעמים יש אידיאליזציה וחיפוש האיזון בנזר הבריאה. אדם וחווה נבראו בצלם אלוקים. הם הסתובבו בגן העדן ללא בגדים - רק מרגע החטא התביישו והתכסו. בסדנאות אלו אנחנו מרגישים כמו בגן עדן - חדוות היצירה מדברת בעד עצמה.

- לעתים נראה שהגוף מצויר בדפורמציה - בצורה לא מציאותית. יש לכך משמעות?

- זה יכול להיות עניין של זווית ראיה: מה שקרוב אלינו גדול ביחס למה שרחוק מאיתנו. לדוגמא, גוף השוכב עם כפות רגליו מולנו. כפותיו יראו ענקיות ביחס לגוף שיראה ממש קטן. כך גם אם נצלם במצלמה מאותה זווית.

אבל יש סיבות נוספות: בתקופת ימי הביניים, למשל, ציירו את המלך גדול ביחס למשרתיו גם אם היו גבוהים ממנו - זאת דפורמציה ביחס לחשיבות. אותו דבר מופיע בציורי ילדים - מי שחשוב עבורם נראה גדול. כך לפעמים האמא היא הגדולה מכולם והאבא קטן, גם אם במציאות הוא גבוה ממנה.

זו הייתה גם גישתו של הצייר לוסיאן פרויד, למשל, שצייר את מה שהיה חשוב לו גדול מהמציאות. הוא צייר את המציאות שלו.

- אפשר להבין את יחס האומן לנשים דרך הציור?

- נראה לי שאמן לא יצייר משהו שהוא מזלזל בו, אלא רק משהו שהוא אוהב, מעריך ורוצה לשמר, לשכפל. גם אם הדמות נראית לנו כאישה זולה, הרי היא בחירת האמן ואני משוכנעת שגם אותה צייר באהבה. ראו למשל כיצד צייר רמברנדט את ססקיה שלו, הכתף החשופה שלה... היא הייתה כל העולם עבורו ולא איכפת היה לו מה אחרים חושבים.

- פיקסו למשל עשה דפורמציה לנשים שכבר לא אהב-כמו דורה מאר.

- נכון, אבל בנוסף, פיקסו רצה להראות את המימד הרביעי של הפנים. על-ידי פתיחתה ופרישתה של הקובייה אנחנו יכולים לראות בו-זמנית את כל המימדים הקיימים. הוא דווקא אהב נשים, והרבה.

כמובן, יש אדם מתוסכל ששונא את אימו מהמניעים האישיים שלו ומשליך שנאה זו על הנשים בכלל, ודרך הציור הוא מוציא את התסכולים. אם הוא מגיע בביצוע לדרגת אמנות כמו זו של הצייר דה קונינג אי-אפשר לפסול אותו. אבל בסופו של חשבון כדי שמעשה האמנות יושלם יש צורך במכותב, כלומר - בעיני הצופה ויכולת האינטרפרטציה שלו. כפי שכבר נאמר: הכל בעיני המתבונן.

- האם אתם מציירים גם עירום גברי?

- אין מניעה לצייר גוף של גבר. לתערוכה זו כל אמן בחר ציורים או רישומים שנראו לו ואני זרמתי עם הבחירה שלהם. כשבחרו את העבודה שלהם מתוך עשרות רישומים לא שאלו את עצמם אם זה גבר או אישה אלא חשבו על היצירה כישות עצמאית. אני אישית אוהבת לצייר גוף גברי.

להיות מודל לצורך אמנות - יכול להיות רק אדם, איש או אישה, השלמים עם הקיום הגופני שלהם ולא מתביישים בו. זה המקצוע שלהם ואנחנו מכבדים אותם. יש מעט גברים דוגמנים. 85% מהדוגמנים הן נשים. הן יותר נינוחות ולכן קל יותר לצייר אותן.

- יש הבדל בצורה בה נשים או גברים מציירים עירום?

- לנשים קל יותר להתחבר לגוף שלהן, הדוגמנית דומה לאמנית עצמה. אצל גבר זה תלוי איך הוא מתחבר לנושא. גבר שלא מקבל נכון את רישום העירום לא ישתתף בסדנא שלנו. אנחנו מתחברים לטבע האדם מהזוית הפיזית והרוחנית, לא באופן מכני. זה יוצא מהנשמה, מתחבר לאובייקט וזורם החוצה ליצירה האמנותית.

האמנים המציגים:

אורה להב-שאלתיאל, אמנית המתמחה בעבודות נייר, בעלת סטודיו לליטוגרפיה, רושמת אישה על דף תווים. צבי פרויליך רושם בפסטל אישה שוכבת ומעביר את היופי הנשי שלה בעדינות ובאהבה. הרישום המעולה של תמר נבון מדגים את ההסבר על יחסי הפרספקטיבה, כאשר האישה שוכבת ורגליה קרובות אלינו. דנה לאור מוסיפה צבע לרישום בו האישה ההריונית כמו מרחפת באוויר. בקו בוטח ותמציתי האישה ברישום של זיוה קיינר נראית כמו ונוס מושלמת. עוד בתערוכה רישומים מעניינים של דניאלה בורכארד, מרי גוטליב, קרן יונש, צבי ודנה גרטי, ביאטריס שחר, אנלייה מגן, אלון ירקוני, נעמי ורכובסקי.

בפתיחה יופיעו אמני הפנטומימה רולנדה וג'וליאן שגרן והגרפולוגית חנה קורן תדבר על הרישום ככתב ידו של האמן. לקינוח - נשנושים. יש למה לצפות! נעילה 5.1.2012