זמרת של כיבוש לבבות

בפנתיאון של הזמר העברי שמור, אומנם, מקום של כבוד ותהילה לזמרים כמו שמשון בר-נוי, ישראל יצחקי, ולא כל שכן לשושנה דמארי, אבל מעל לכולם תונצח בהם יפה ירקוני. לא נולד עוד, בארץ הזאת, זמר או זמרת שהצליחו, כמוה, להרטיט ולכבוש לבבות כה רבים. אין גם מי שזכה כמותה להטביע כל כך את חותמו על הזמר הישראלי. להיטיה - "באב אל ואד", "היו זמנים","הן אפשר", "בערבות הנגב" ו"האמיני יום יבוא" - הם רק קומץ קטן מנכסי צאן הברזל המוסיקליים שהיא הנחילה לשירה העברית.

אף ששמה נישא בפי כל כ"זמרת המלחמות", לא היה גם מי שהתחרה בה כ"זמרת השלום". היא הנעימה אומנם, לחיילים בקולה הצרוד, תחת אש הפגזים הנופלים, אבל לבה לא היה שלם עם שפיכות הדם.היא יחלה לימים של רוגע, ובשוך קרבות הצליחה לקנות את עולמה בנעימות הרומנטיות שלה, שבישרו את בוא השלום. הייתה זו היא שהנחילה לזמר העברי את הריקודים הסלוניים הראשונים - אלה שנוגנו בבתי הקפה של תל אביב ושעד להופעותיה מעל בימותיהם, היו בבחינת הס מלהזכיר ומוקצים מחמת מיאוס בקרב חניכי תנועות הנוער החלוציות.

החרם נשבר

למרות הכל, הייתה זו יפה ירקוני שהצליחה להרקיד בקולה החושני דור שלם של צעירים, חניכי תנועות-נוער, שקודם לכן רקדו רק הורה וקרקוביאק, בהטילם על הזמרת, המרדנית בעיניהם, חרם טוטאלי. אלא שבדומה לעמיתיהם על פני הגלובוס, הם התקשו, בסופו של דבר, לעמוד עוד בפני קצבי הטנגו, הוולס, הרומבה והצ'ה צ'ה, כפי שהושמעו בקולה הרוטט של יפה ירקוני, ועד מהרה נכבשו בהם.

אבל, מלבד השירים הרומנטיים שלה, תיזכר יפה ירקוני גם בלהיטי הילדים שלה, עליהם גדלו בארץ הזאת דורות של זאטוטים. "בובה-בובה-בובתי", "עגלה עם סוסה" ו"אן-דן-דינו" הם רק אחדים מהם ושמאוחר יותר אף הושרו בפי זמרי-ילדים אחרים.

גם עכשיו,כשיפה ירקוני נדמה ואיננה, לא נדם, עדיין, קולה והוא ימשיך להדהד ולהרטיט לבבות עוד זמן רב אחריה.