כל הנחלים הולכים ליח"צ לפני כמה ימים קיבלתי 'הודעה לתקשורת' על הפליה עדתית לכאורה הקיימת במושב הוותיק נחלים. לפי הידיעה שהפיץ משרד יחסי הציבור 'רוני חסיד', בעלי התפקידים במושב ובהם הרב, מונעים הקמת בית כנסת מזרחי בטענה שצריכים לשמור על מיזוג הגלויות המתקיים בבית הכנסת היחידי ביישוב.
כצפוי, הסיפור מצא את דרכו במהירות לאתרי החדשות באינטרנט. סיפור של הפליה על-רקע עדתי מקבל בקלות כותרת. כשדיברתי עם רב המושב, הרב דוד גרינוולד, הוא טען שתושבי המושב לא מבינים על מה המהומה. לדבריו, הנוסח בבית הכנסת היחיד בנחלים נקבע על-פי החזן ופעמים רבות התפילה היא בנוסח ספרדי. לטענתו, התעקשותו נגד פתיחת בית כנסת חדש אינה מטעמים עדתיים אלא מרצון לשמור על אחדות הקהילה.
ביקשתי לשוחח גם עם התושבים שטענו להפליה אבל משום מה בכל הכתבות שהופיעו על הסיפור לא הוזכר אפילו שם אחד של מתפלל מזרחי שדורש את הקמת המניין. במשרד יחסי הציבור הפנו אותי לאישה שמתגוררת באחת מערי גוש דן ובת דודתה מתגוררת בנחלים. מיד בתחילת השיחה שאלה אותי האישה מה מוצאי. "אתה נשמע לי אירופי", היא אמרה. כששאלתי מדוע זה משנה, היא השיבה: "אתה לא תצליח להבין את הסיפור, כי אתה אירופי וההורים שלך אירופים".
האישה סיפרה לי שהיא זו שניסחה את הידיעה עבור משרד יחסי הציבור וה"תושבים" שעליהם היא כתבה הם בת דודתה בלבד. כשביקשתי מהאישה שתקשר אותי לבת דודתה או לתושבים אחרים שדורשים את הקמת בית הכנסת המזרחי נעניתי שהם מפחדים להתראיין. "אני לא מבינה למה הם מפחדים להתראיין בשמם", אמרה לי האישה רגע לאחר שדרשה בעצמה ששמה לא יפורסם. חזרתי למשרד יחסי הציבור והתגובה שקיבלתי הייתה: "אין לנו דרך לפתוח את העניין ולקשר אותך ישירות למושבניקים. אנחנו לא מכירים את הנפשות הפועלות". כשהמשכתי להתעקש נאמר לי: "עזוב את הסיפור אם זה לא מסתדר. הם גם ככה לא לקוחות שלנו ואין לנו אינטרס לקדם את הסיפור יותר מההפצה הראשונה שעשינו".
הסיפור המוזר הזה מעיד קודם כול על התנהלות בלתי אחראית של
משרד יחסי ציבור ושל חלק ניכר מכלי התקשורת. היחצ"ן הוציא ידיעה שהוכתבה לו מבלי לטרוח לבסס אותה וכלי התקשורת קנו אותה בלי לפקפק. לגופו של עניין, בהחלט יכול להיות שהגיע הזמן להקים בית כנסת בנוסח עדות המזרח במושב נחלים. מושב שיש בו כבר יותר מארבע מאות משפחות יכול להכיל שני בתי כנסת בשני נוסחים שונים. אבל בשביל שזה יקרה צריך שיהיו בנחלים מתפללים מזרחיים בעלי שמות ופנים שידרשו זאת במפגיע מרב היישוב. בינתיים, אפשר להקים בנחלים מניין של תושבים אנונימיים עלומי שם. פלוני בן אלמוני ישמח לעלות לתורה.
לא נעים לראות גן פתוח
כחלק מיישום המלצות ועדת טרכטנברג החליטה ממשלת ישראל להחיל מספטמבר הקרוב את חוק חינוך חינם החל מגיל שלוש. ביישובי פריפריה רבים החוק הזה מיושם כבר שנים רבות ושם כבר יודעים שבצד הברכה הגדולה שבו, יישומו אינו פשוט. התקן של מספר אנשי הצוות בגן ילדים לגיל שלוש שווה לתקן של הצוות בגן חובה - גננת וסייעת ל-35 ילדים. זאת למרות שבגן לגיל שלוש חלק מהילדים הם פעוטות שעדיין לא מלאו להם שלוש שנים וחלקם אינם גמולים מחיתולים.
כעת, כשהוחל החוק גם על אזור המרכז, פתאום עלתה התהייה איך אפשר לקיים מסגרת חינוכית לפעוטות בגיל שלוש עם גננת וסייעת בלבד. מרכז השלטון המקומי קרא להוריד את התקן לעשרים וחמישה ילדים בגן בלבד. הסתדרות המורים קראה לתגבר את הגנים של הזאטוטים באיש צוות נוסף ואפילו איימה שלא תפתח את גני הצעירים אם לא ישובצו בהם שתי סייעות בכל גן.
גם ארגון 'גננות מחנכות' הוסיף טענה משלו. לדבריו, לא ייתכן שילדים בני שלוש ישהו מדי יום בגן בשעות הצהריים ללא אפשרות לשינה. המחסור בשינה, טענו בארגון, יגרום לילדים להיות חסרי שקט ועצבניים, מה שיקשה עוד יותר על הגננת והסייעת להשתלט על הגן.
מעניין שכל עוד הוחל החוק רק ביישובי הפריפריה אף אחד לא חשב ששני אנשי צוות אינם יכולים להחזיק לבדם גן של זאטוטים בני שלוש. אולי לגננות ולסייעות בנגב ובגליל יש כוחות מיוחדים שאין לחברותיהן במרכז הארץ.
המבקר מפצח גרעינים
"
מבקר המדינה נגד שילוב הגרעינים התורניים בחינוך הדתי", זו אחת הכותרות שהופיעו בכלי התקשורת בשבוע שעבר למחרת פרסום הדוח השנתי של מבקר המדינה. בפועל דוח המבקר מתייחס רק לגרעינים תורניים מעטים במחוז תל אביב. הגרעינים התורניים קיימים כבר יותר מעשרים שנה ביותר מ-70 מקומות בארץ, רובם בפריפריה. משקלם של הגרעינים במחוז תל אביב, שהוקמו יחסית באיחור, הוא קטן.
באופן אישי אני לא מסכים עם כל צעד שננקט מטעם חלק מהגרעינים בגוש דן. אני לא חושב שילדים וילדות בכיתה א' צריכים ללמוד בנפרד, שכל אברך צעיר ללא הכשרה מינימלית ראוי להיות 'מלמד' בכיתה ושבכל גן דתי מוכרח להיות רב.
אגב, גם רבנים בגוש דן לא תומכים באופן אוטומטי בכל מהלך תורני. הרב מיכה הלוי, רבה הטרי של פתח-תקווה, כיהן עד לא מזמן בתפקיד רבה של קהילת 'נחלת יצחק' בתל אביב. את ילדיו הוא שלח לבית הספר הממ"ד 'מוריה' הרבה לפני שהגיעו לשם ילדי הגרעינים התורניים. כשעלה הרעיון לפתוח תלמוד תורה במסגרת בית הספר הביע הרב הלוי התנגדות לשילובם של אברכים צעירים כמלמדים ב'מוריה'.
הוא טען שאברכים שבאים היישר מעולם הישיבה לבית הספר הם גם חסרי ניסיון בהוראה וגם חדורי רצון חזק מדי להשפיע. לדעתו, ל'מלמדים' צריכות להיות לפחות עשר שנות ניסיון בהוראה כדי להצליח בתפקידם. דעתו לא התקבלה.
ובכל זאת, אם בוחנים בפרספקטיבה רחבה את הנושא, מגלים שרוב מוחלט של הגרעינים התורניים משתלב בבתי הספר הממלכתיים דתיים לשביעות רצונם של ההורים הוותיקים, ומבלי לעורר מהומות. התנהלות לא נכונה של כמה גרעינים באזור מסוים בארץ לא מצדיקה דחייה של עשייה חינוכית חשובה.
אנשים טובים
כל מי שגר בקרבה למסלול ההליכה של 'שביל ישראל' מכיר את תופעת השביליסטים שנוחתים ביום שישי ביישוב או בעיר ומחפשים מקום להתארח בו בשבת לפני שהם ממשיכים בדרכם. ביישוב סנסנה שבצפון הנגב החליטו למסד את האירוח הספונטני ולהציע למטיילי השביל אירוח חינם בצימר מעץ שנבנה עבורם. המטיילים ימצאו בצימר החדש לא רק מיטה אלא גם מקלחת ושתייה חמה והכול ללא תשלום.
הצימר שיכול להכיל עד עשרה מטיילים הוקם לזכרו של ישי רוזנבלו, תושב אפרת שנהרג בזמן טיול בסין לפני כעשר שנים. בן דודו שמתגורר בסנסנה יזם את הקמת הצימר ביישוב כדרך הנצחה לבחור שאהב מאוד לטייל.
הצימר של סנסנה מצטרף לעוד יוזמות אירוח יפות העומדות לשירות המטיילים לאורך שביל ישראל. בכל אחד מקטעי השביל יש 'מלאכי שביל' שמציעים את עזרתם למטיילים, ואת המידע המלא על המלאכים בכל אזור אפשר למצוא באתר שנקרא 'שביליסט'. בימים שבהם אנשים נרצחים רק מפני שביקשו קצת שקט באמצע הלילה, טוב לדעת שיש גם אנשים טובים באמצע הדרך.
