בעל הבית החדש

המערכה בבית היהודי הייתה הסנונית הראשונה של הדמוקרטיה במפלגות הימין. החל מהתחיה, עבור בצומת ומולדת וכלה באיחוד הלאומי, זה שלושים שנה שהימין חוגג ועדות מסדרות למיניהן, או לחלופין נהנה מהחלטות עסקני מרכז המפד"ל.

בינתיים, הפריימריז היטיבו עם המפלגה: מברווז צולע היא הפכה לכוח המוביל והמרכזי בקרב מפלגות הימין. לא שמדובר במחנה גדול, אבל גם בתוכו ישבה המפד"ל קודם לכן על הספסל האחורי.

האם התוצאה בהתמודדות בין אורלב לבנט הייתה צפויה? אורלב התחיל את המערכה כשידו על התחתונה, אך לאחר מכן התאושש, החזיר אש וידע להילחם עד לרגע האחרון. הקרב בין השניים היה קרב מרתק, וזה אכן היה קרב בין חדש לישן. לא במובן של פוליטיקה ישנה ופוליטיקה חדשה. פוליטיקה היא פוליטיקה ותו לא. בנט ואורלב השתמשו בכלי נשק מתקופות שונות. הנשק של אורלב היה הנשק של המאה ה-20. בניית תשתית, מפקד, הפעלת פעילי שטח. בנט הפעיל את הנשק של המאה ה-21, היחצנות. אורלב חזר וטען שאת הפריימריז מנצחים בשטח, לא בתקשורת. הוא טעה בגדול.

הטעות הנוספת שלו הייתה טעות טקטית. הוא טעה כשהודיע שלא יתמודד לכנסת, ויצר אצל המתמודדים לכנסת עניין בניצחונו של בנט שהודיע שיתמודד במקרה של הפסד. החשבון היה פשוט. הפסד של אורלב מפנה מקום נוסף ברשימה לכנסת. אם אורלב מנצח, בנט תופס את המקום השני, המקום הרביעי משוריין לאישה – וכך נשאר למתמודדים מקום אחד בלבד, אולי שניים, בהנחה שהמקום החמישי הוא מקום ריאלי. אורלב גם טעה כשמשיקולי פריימריז נמנע מבניית קבוצת מתמודדים לכנסת שתתמוך בו. הוא רצה לזכות בקולות של כולם ובסוף יצא קירח מכאן ומכאן. ניסן סלומינסקי ושולי מועלם אומנם לא תמכו בבנט, אבל גם לא עבדו בשביל אורלב. היחיד שהתאמץ בשבילו היה המתמודד הנמרץ ג'רמי גימפל.

אבל ייתכן שהקרב הוכרע מראש כי אורלב נכנס למערכה עם גיבנת. הוא פרלמנטר משכמו ומעלה וזכויותיו רבות, אבל חוסר היכולת שלו להסתדר עם חבריו לסיעה, ליתר דיוק עם יושבי הראש, יצרה לו תדמית של חתרן בלתי נלאה מסוג שמעון פרס. גם האשמה שדבקה בו ולפיה סייע בעקיפין להינתקות בכך שלא פרש בזמן מממשלת שרון צמחה מיחסיו העכורים עם אפי איתם. השניים לא הגיעו יחד לאירועים משפחתיים של חברים משותפים והתקשו לשבת יחד באותה ממשלה. אם איתם היה מתעקש להישאר, אורלב היה פורש ראשון.

הצעות החוק שהעביר אורלב לאחר מכן והקמפיינים שהוביל, דוגמת המהלך להעברת חוק ההסדרה, לא הועילו. לזכותו ייאמר - הוא ניהל קרב אמיץ וידע להפסיד בכבוד. לא הסתגר בביתו כשהוא מאיים להעביר את המנדט שלו למפלגה אחרת. לא סחט את חבריו למפלגה ואת הרבנים הקרובים אליו בציפייה שיפלסו את דרכו חזרה לרשימה. ביום שאחרי הפריימריז פנו אליו שניים מבכירי רבני הציונות הדתית ואמרו לו: נפעל בוועדת המפקד כדי שיאפשרו לך להתמודד לרשימה לכנסת. הציבור צריך אותך ברשימה. אורלב השיב בשלילה. מנהיג אחראי יודע להפסיד, לקבל הכרעה דמוקרטית וללכת הביתה.

שתי תכונות למפד"ל: היא מפלגה אוכלת מנהיגיה, ומפלגה שאוהבת לייבא אותם מבחוץ. נפתלי בנט הוא השלישי, אחרי אפי איתם ודניאל הרשקוביץ. בדומה לשניהם, הוא הגיע לכס יו"ר המפלגה שלא דרך המערכת הפוליטית, מבלי ששימש קודם חבר כנסת. אך בשונה משניהם, בנט לא הונחת. הוא נבחר בבחירות דמוקרטיות, לראשונה בתולדות המפלגה. הבחירה מעניקה לו מנדט שלא היה לאיתם ולא להרשקוביץ. נפתלי בנט הוא לא הרשקוביץ וגם לא יאיר לפיד. הוא לא התמנה לתפקיד היו"ר ולא מינה את עצמו. הוא נבחר על-ידי עשרות אלפי מתפקדים.

המבחן של בנט, כמו של כל מנהיג חדש של מפלגה, יגיע כמובן ביום הבחירות ובקדנציה שלאחר מכן, אבל מבחן מנהיגות ראשון צפוי לו כבר בשבוע הבא, כשמתפקדי הבית היהודי יבחרו את רשימת המפלגה לכנסת הבאה.

ישנן שתי השלכות להתמודדות על ראשות המפלגה שנערכה השבוע. האחת, הברורה והמידית, החלשתו ואולי אף התפרקותו של מחנה אורלב בעקבות ניצחונו הסוחף של בנט. שנית, צפויים אחוזי הצבעה נמוכים. ההתמודדות לכנסת מעניינת פחות מהמערכה על ראשות המפלגה. בנוסף, אולי ישחקו תפקיד מחדליה הרבים של ועדת המפקד שמנעו מחלק מהמתפקדים לממש את זכותם ולהצביע.

השבוע הגיעו לקלפיות מתפקדים של אווירה. המתפקדים החופשיים שגילו עניין במתרחש. בשבוע הבא רובם יישארו בבית. יגיעו המאורגנים. אחוזי ההצבעה צפויים לרדת מ-66% לכ-50%.

מי הם בעלי הסיכוי להיכנס לחמישייה הפותחת? רשמית, נפתלי בנט מחויב לחמישה: אורי אורבך, איילת שקד, אבי וורצמן, מוטי יוגב ויוני שטבון.

לניצחונו של בנט, כמו לכל ניצחון, הרבה אבות - אך את הקרדיט יש לרשום על שמו של אורי אורבך (כמו גם את הקרדיט על עצם קיום הפריימריז). אורבך היה זה ששכנע את בנט לזנוח את הרעיון של הקמת מפלגה חדשה, ולהתמודד בבית היהודי. המבחן הראשון של היו"ר החדש יהיה מבחן נאמנות. האם ידע להחזיר טובה ולהעניק לאורבך את התמיכה שהבטיח.

סלומינסקי ואורבך - לא משנה הסדר - הם המועמדים בעלי הסיכויים המרביים להיבחר למקומות השני והשלישי. סלומינסקי, שערך מפקד מאסיבי, מצד אחד נחלש עקב תבוסתו של אורלב, אך מצד שני יהיו שירצו לראות ברשימה החדשה סוג של משקל נגד לחדשים, מועמד שהוא בשר מבשרה של המפד"ל ומחובר למוסדות הציונות הדתית. אורבך מצדו כמעט לא ערך מפקד, אך הוא נהנה מפופולריות - נקודה שמזכה אותו בקרב המתפקדים ה'חופשיים' אך לא מסייעת לו בקרב הקבוצות המאורגנות.

על המקום בשלישייה הפותחת נלחם גם המתמודד החדש אבי וורצמן. וורצמן, סגן ראש העיר באר-שבע ואיש הגרעינים התורניים, נכנס למערכה רק לאחרונה, בעקבות פנייתו האישית של בנט. בנט מעוניין לראות אותו ברשימה כתחליף לסלומינסקי, אם כי במערכה הצפויה וורצמן נלחם בעיקר מול אורבך. השניים מתמודדים על אותו פלג של קולות - קולות תומכיו של בנט.

המקום הרביעי משוריין לאישה. שלוש נשים מתמודדות על המקום: איילת שקד שעובדת עם בנט, שולי מועלם וגילה פינקלשטיין. הסיפור הוא סיפור אריתמטי פשוט: פינקלשטיין מפצלת קולות. אם תתמיד בהתמודדות, האישה היחידה שתייצג את המפלגה הדתית-לאומית בכנסת תהיה אישה חילונית.

בחירתה של שקד, אם תיבחר, תבטל את השריון של המקום החמישי לצעיר ואז ייבחרו למקום החמישי אבי וורצמן או אולי מוטי יוגב. יוגב מוכר יותר, אך וורצמן מאורגן יותר ונהנה מתמיכת מחנה בנט. אם תיבחר מועלם, על המקום ינהלו קרב המתמודדים הצעירים: יוני שטבון, ג'רמי גימפל ועמיעד טאוב. שטבון בונה על כרטיס ביקור נוסף: הוא המזרחי של המפלגה. סיכוייהם של הרב רחמים נסימי וד"ר יהודה דוד אינם גבוהים.

ויש גם קבוצות צעירים שנמנע מחלק מהם מסיבות טכניות להשתתף בפריימריז השבוע והם צפויים להגיע בשבוע הבא. אלה יכולים להפתיע ולטרוף את הקלפים כשהמתמודדים יקבלו יתרון בעיקר בגלל הגיל. אם כבר מהפכה צעירה, אז עד הסוף.

המקום החמישי הוא מקום גבולי ברשימה העתידית המשותפת שצפויה לקום. מ-16 המתמודדים יֵצאו ארבעה.

שלשום הודיע פרופ' שלמה מעוז, הרכש החדש של הליכוד, שיתמודד על מקום במחוז דן ולא ברשימה הארצית של המפלגה. בתום בדיקות שערך הבין נתניהו שלמעוז אין סיכוי להיבחר ברשימה הארצית. נתניהו, כמו כל יו"ר מפלגה, אוהב לשחק אותה לפני הבחירות מכניס אורחים. מזמין אנשים להיכנס מבלי שיוודא שיש מקום בבית. כשגילה שאין מקום בסלון הציע למעוז לתפוס מקום בפינת המסדרון. אחרי הבחירות פותחים את הדלתות ואפשר לזוז חופשי בכל חדרי הבית. העיקר להיכנס פנימה.

מעוז הסכים, אך אז גילה שגם במסדרון המקומות תפוסים. על הכיסא שעליו הוא מתכוון לשבת כבר יושב אורי פרג', ראש סניף פתח תקוה, ממקורבי נתניהו ומוותיקי הליכוד. פרג', שנתמך על-ידי חיים כץ וסבר שהמקום מובטח לו, גילה לפתע שעליו לנהל מלחמה נגד הפולש. במחוז דן, העיר אחד הפעילים, מתנהלת עכשיו מלחמת עירק-עירק.

הן מעוז והן פרג' לא יודעים על איזה מקום הם נלחמים ברשימה המשותפת. למחוז דן מוקצה המקום ה-23 ברשימת הליכוד, מה שאומר מקום 34–35 ברשימה המשותפת עם ליברמן. רק שאיש לא ראה את הרשימה.

ועידת הליכוד הפקידה בידי נתניהו ייפוי כוח כללי. ההחלטה קובעת כי 42 המקומות הראשונים ברשימה המשותפת יתחלקו לפי יחסי הכוחות הנוכחיים, 15–27. לא נקבע הסדר. נתניהו יוכל לקבוע את הסדר כרצונו. תיאורטית נתניהו יכול אפילו להקדים את כל ה-15 של ישראל ביתנו ל-26 של הליכוד.

שרי הליכוד נדהמו כשלא קיבלו לידיהם את סדר המקומות ברשימה בכניסה לוועידה. הם היו בטוחים שעומדים להצביע על רשימה מסודרת. הם נאלצו לחתום על דף ריק.

מתברר שלא זאת הייתה התוכנית הראשונית. ביום ראשון, בישיבת הממשלה שקדמה לוועידה, דרש השר מיכאל איתן לראות את ההסכם. נתניהו השיב משהו בסגנון "תראו, תראו".

הוא באמת התכוון להביא את ההסכם לוועידה. ליתר דיוק, את חלוקת המקומות. ביום ראשון בלילה ערך מסע שכנוע למען ההסכם, כשהוא נפגש עם ראשי רשויות של הליכוד וגם עם השר ישראל כץ וח"כ חיים כץ שסייעו לו למחרת להעביר את ההחלטה. נתן אשל היה שותף לניסוח. ישראל כץ ראה את סידור המקומות ואמר - אל תביא אותו לוועידה. זוהי רשימה לא טובה לליכוד. כדאי להכניס בה שינויים. בכך מנע מנתניהו מבוכה גדולה. למחרת הביא נתניהו לוועידה הצעת החלטה שהיא הצעת מסגרת בלבד. את הרשימה הסופית יסגור עם ליברמן.

שלשום נסגרה רשימת המתמודדים של מפלגת העבודה. הפריימריז ייערכו ב-29 בנובמבר, ארבעה ימים אחרי הליכוד.

ברשימה 83 אנשים. חלקם מוכרים ומתוקשרים, דוגמת איציק שמולי ונועם שליט, חלקם אלמונים לחלוטין. להסתערות על הרשימה סיבות ברורות: הסיעה בת שמונת המנדטים בכנסת היוצאת הולכת לגדול לסביבות ה-20. המקום השביעי משוריין למזכ"ל, ובהנחה שכל הח"כים המכהנים ייכנסו עדיין נשארו 11–13 מקומות פנויים.

ביום האחרון להגשת המועמדות הודיע האלוף מיל. אורי שגיא שמסיבות משפחתיות ובריאותיות לא יתמודד לכנסת. בלעדיו יש לעבודה מחסור בגנרלים, כשמלבד בנימין בן-אליעזר ומפקד סיירת מטכ"ל לשעבר עומר בר-לב אין בין המתמודדים דמויות ביטחוניות. מצד שני, לא ברור עד כמה העבודה של היום צריכה גנרלים. יחימוביץ' הולכת על קו חברתי, ואם תיכנס לממשלה תבקש תיקים כלכליים-חברתיים ולא תחזור על טעותו של עמיר פרץ.

שלושה-ארבעה מחנות יוצאים למערכה לקראת הפריימריז: מחנה יחימוביץ', שמחובר במידה מסוימת למחנה יו"ר ההסתדרות עופר עיני, מחנה בוז'י הרצוג, וכמובן מחנה עמיר פרץ.

מחנה יחימוביץ' לא גדול במיוחד. היא לא עוסקת בעבודת שטח. עם זאת, יש לה כמובן אינטרסים. היא לא מעוניינת שעמיר פרץ יתברג ברשימה כמספר שתיים. לשם כך היא צריכה לכאורה לכרות ברית עם הרצוג, אבל שום דבר אינו סגור. הרצוג מנהל מגעים גם עם פרץ, אף שהחשדנות בין השניים מאז התמודדו על ראשות המפלגה עדיין גדולה. כולם מדברים עם כולם.

כל מתמודד יכול לסמן בין שמונה ל-12 שמות בטופס שיקבל, כולל נציגי מחוזות. על-פי ההחלטה שהעבירה יחימוביץ' בוועידת המפלגה, כולם בוחרים את כולם. פרץ מריץ רשימה של 12 כשהוא שומר על הברית עם איתן כבל ומתמקד במידה רבה בנציגי המחוזות, אבל תומך בין היתר במרב מיכאלי. בן-אליעזר בן 76 נהנה ממעמד זקן השבט והולך בין המחנות. דניאל בן-סימון מנסה להתקרב גם ליחימוביץ' וגם להרצוג. הרצוג אמור לכאורה לתמוך באיציק שמולי - הוא הרי שכנע אותו להצטרף למפלגה - אבל רשימת המומלצים שלו עדיין לא סגורה. אשר לסתיו שפיר, היא לא נהנית מתמיכתה של יחימוביץ'. יחימוביץ' מקדמת פעילה חברתית אחרת, מיכל בירן, ושפיר נכנסה למפלגה ללא תיאום מוקדם איתה, בשונה מהמתמודדים האחרים.

מי שנהגו בחכמה הם שני ח"כים של קדימה שנכנסו למרוץ - נינו אבסדזה ונחמן שי. לאבסדזה שיחק המזל: היא המתמודדת הכמעט יחידה על משבצת העולים, מקום עשרים ברשימת העבודה לכנסת. בעבודה היו מעדיפים אולי לראות במשבצת את מרינה סולודקין, שהיא בעלת משקל אלקטורלי משמעותי ברחוב הרוסי, אך סולודקין נתקעה בקדימה. גם שלמה מולה יכול היה לזכות במקום העשרים בעבודה אם לא היה ממתין לציפי לבני.

ח"כים מקדימה שלא קפצו על העגלה עשויים למצוא את עצמם בחלל ריק. לבני מחכה לאולמרט, אולמרט מחכה לערעור על התיק שלו שהגישה הפרקליטות, מאיר שטרית שוקל התמודדות בראש מפלגת הגמלאים וברק אובמה לא ידאג להקמת בית פוליטי לח"כים מובטלים מהסיעה הגדולה בכנסת היוצאת. יש לו עיסוקים אחרים.