אספרנסה לאספרנטו

היה זה חלומו הגדול של רופא העיניים, ד"ר אליעזר זמנהוף, להפוך את לשון האספרנטו שיצר, לפני 135 שנה בדיוק, לשפה בינלאומית. שנים רבות לאחר מותו מנסה עכשיו קבוצת משוגעים לדבר בישראל להגשים את החלום של יוצרו משכבר הימים.

ד"ר זמנהוף היה, מן הסתם, מתהפך בקברו אילו ידע שדרושות היו שנים רבות כל כך כדי לנסות ולהגשים את צוואתו הרוחנית. זו קבעה במפורש ש"על כל אדם לדבר, אומנם, עם בני-עמו בשפתו הלאומית, אבל עם בני עמים אחרים - מן הדין שיעשה זאת בשפה בינלאומית".

האספרנטו נחשבת לשפה נייטרלית פשוטה וקלה מאין כמוה כדי שתתקבל בין בריותיו של עולם מפוצל. ללימודה יש צורך רק בשמינית מהזמן הדרוש לרכישת השפה הזרה הקלה ביותר. אחרי ככלות הכל יש בדקדוק של שפת האספרנטו רק 16 כללים, ללא יוצאים מן הכלל, וניתן לשנן אותם תוך מספר שעות בלבד. האלף-בית הוא בלטינית. כל אות מתאימה להגה מיוחד בדיבור, ואילו אוצר המילים מורכב ממילים בינלאומיות מהשפות האירופיות.

שפה מקרבת

מסתבר שבקורס בן 16 שיעורים בלבד ניתן להגיע לרמה המאפשרת להבין את המדובר וגם לקרוא ספרים ועיתונים בסיוע מילון. אם בכל זאת לא רכשה לה, עדיין, האספרנטו את מעמדה כשפה בינלאומית רשמית ומוכרת על-ידי כל האומות, הרי זה, בעיקר, משום האגו העצמי של קנאותן לשפתן. ואף-על-פי-כן קבע עוד בשנת 1954 ארגון אונסק"ו, מפורשות, כי "אין כמו האספרנטו כדי לקרב בין העמים" וכי "מטרותיה זהות בהחלט לאידיאלים של אונסק"ו".

במשך הזמן הסתבר גם כי שפת האספרנטו עשירה די-צרכה כדי לבטא את כל מחשבות האדם. כיום, למשל, מצויים בעולם כ-30 אלף ספרים בשפה זו, ובכלל זה ספרי מדע וטכניקה, תרגומים של יצירות-דנטה, שקספיר, גתה, מצקביץ', פושקין, ואפילו של הסופר הישראלי ראובן קריץ. נוסף לכך מופיעים בשפה זו למעלה ממאה כתבי-עת.

ב-38 מדינות ברחבי העולם קיימות אגודות של דוברי אספרנטו. במיוחד בולטת פעילות האספרנטיסטים בארצות הגוש המזרחי. בליטא, לטביה ואסטוניה אפילו הונהגה השפה בתקופה האחרונה כלימוד-חובה בבתי הספר. פעילות דומה יש גם בסקנדינביה, בברזיל ובהוואי. בספרד, לעומת זאת, יש קתדרה מיוחדת ללימוד השפה באוניברסיטה של מדריד.

כוהני השפה

"ברית אספרנטו העולמית" - מוסד הגג של האספרנטיסטים, שמרכזו ברוטרדם שבהולנד - מסייעת לחבריה ולכל הפונים אליה באמצעות 4,300 נציגים בעולם כולו. בכל שנה מתקיימים קונגרסים וועידות בינלאומיות, שבהם משתתפים אלפים ממעריצי השפה. בברית העולמית רשומים 30 אלף אספרנטיסטים, ביניהם כ-600 ישראלים.

בישראל יצא לפניהם שמם של פרופסור איתמר אבן-זוהר ושל ד"ר הנריק משלר ככוהני האספרנטו המקומיים. השניים שולטים בשפות רבות, אבל האספרנטו קוסמת להם יותר מכולן. בסך-הכל מגלים האספרנטיסטים הישראלים אופטימיות רבה לשפתם. הם מנחמים את עצמם בכך שגם לשיטה המטרית נדרשו 200 שנה עד שזו הונהגה במרבית המדינות, ואילו לא פחות מ-600 שנה חלפו עד שהוכרו המספרים הערביים באורח רשמי בעולם.

לא נותר לאספרנטיסטים שלנו אלא לצפות בכיליון-עיניים ליום שבו תכבוש שפה זו את מעמדה בצד השפה העברית. הם טוענים בלהט כי עלינו, כיהודים, להעריך יצירה גאונית זו של ד"ר זמנהוף יותר מאשר עמים אחרים. אחרי ככלות הכל זוהי אחת היצירות הגאוניות של המוח היהודי, וניצחון השפה הזו, יהיה, מבחינתם, ניצחוננו הלאומי והבינלאומי כאחד.