נטיית הלב היא לחשוב הווה. גם על העתיד. מה שיש - יהיה. כמו שהתגוששו אתמול - יתגוששו מחר. אך נראה לי כי מותר להתכונן לשינויים.
היום אינו מכפלה של אתמול ושלשום. תמול שלשום עוד היה "מה פתאום", היום כבר לא. אתמול הונחה על שולחן הכנסת הנוכחית בקשה לחסינות. היום מאמץ בהול להוריד אותה מסדר היום. זה מחולל מזג אוויר פוליטי שונה. מעונן יותר, קודר יותר, או להפך, מתחיל להאיר. תלוי את מי שואלים, אבל מכל מקום, מערכה אחרת בדרמה.
חיבור בשמאל. אימת הגיליוטינה של אחוז החסימה גברה על זחיחות הדעת של קברניטי הרסיסים. השינוי הוא לא בהצלת המועמדים לחדול. השינוי הוא בפוטנציה, החזרת "שתי המדינות לשני עמים" לשיח ציבורי. אתמול אופציה זאת לא הייתה אלא זיכרון מתרחק, או אשליה. אם רשימת 'עבודה-מרץ' תגיע באמת לעשרה מנדטים, יישמע שוב קול ה-two state solution בכנסת, בציבור, מול קול סיפוח c. זה לא שינוי זניח. זאת לא מהפכה. זה התחלה של אקלים אחר.
עד אתמול התפתלה הציונות הדתית לתוך סמטאות צרות של הימין לשמו, או נמלטה לליכוד. או פרשה לנוסטלגיה. היום כבר ברור שבא יומה של הפרסה הזאת. לא נראה ברגע זה באופק איך, אבל יש 'ציונות דתית' בארץ, לנוכח מה שעשו לה - היא תחזור. היא נחוצה. לא רק לעצמה. בעיקר לכלל כולו. המציאות מפנה את הדרך. הנה היא נפתחת ל'ציונות הדתית' שתתחיל לצאת שוב לדרך. לא בזינוק. אבל הנה זה בא.
תהיה מערכת בחירות בה תתמודדנה פחות רשימות. המרחב הפרלמנטרי מתחיל להתכנס לשתי מפלגות גדולות. חוקי הגרביטציה על פיהן חיות המפלגות הקטנות מוכרחות להשתנות. הדביקות לנאמנות גושית תשאיר צלקות של טראומה. התבונה עצמה לא תשחרר. התבונה עצמה לעולם לא הספיקה כדי להביא שינוי. אבל הזעזוע, כן, הזעזוע עוזר. שלש בחירות בשנה אחת, זה זעזוע אחרי שזה נגמר. גוש או לא גוש, יהיה אחרת.
הרשימות הערביות אחרי אתמול ושלשום של יחס בוטה או של יחס מדיר יהדקו חיבורים. יזכו לתשומת לב שונה. מוכרח.
אתמול ושלשום היה טראמפ שנה ושנתיים ושלש לפני 20-20. היום, רק כמה חודשים. היום זה כבר מחר. זה טראמפ אחר. לא נדע, אי-אפשר לדעת דבר דבור על אופניו עם טראמפ, איזה אחר. אבל ברור שאחר. השינוי גדול יותר משמניחים.
לכן, למרות נטיית הלב לראות במה שהיה מה שיהיה, ראוי להתכונן לתמורה. וצריך להתכונן. כל תמורה מביאה עימה סיכויים. כל שינוי פותח הזדמנויות ליצירתיות, לחידוש, לריענון, לחשבון נפש שיש אחריו מקצה תיקונים. אם לא מחמיצים. אם לא מתייאשים. לאו-דווקא שינוי המשטר. זה בפיזיקה קואליציונית מי ידע. אבל שינוי ערכים. מוטב כך לקוות.
