ב-1967 הפר גמאל עבד אל נאצר את התחייבויותיו הבינלאומיות, הטיל מצור על ישראל וחדר עם צבאו לשטח מפורז. הממשלה גייסה את כל המילואים ופיזרה אותנו לאורך גבולות הארץ, וגמגמה וקרטעה. לא רק שמצרים וירדן וסוריה איימו בצבאותיהן אלא רווחה גם חרדה שאם כל המילואים יישארו בהמתנה בחולות - ישראל תקרוס.
לא היו גברים במשק. מזל שמשה דיין,
מנחם בגין ויוסף ספיר צורפו לממשלה, ומלחמת ששת הימים הסתיימה בניצחון מזהיר וצודק. כך גם לפי ישעיהו לייבוביץ (זה לא נוגע לוויכוח על מה שאירע מאז).
בששת הימים נהרגו יותר מ-900 ישראלים. להם ולרוב משפחותיהם המלחמה לא הייתה כדאית, אבל מכל בחינה לאומית כוללת היא הייתה מלחמת ישע. מדוע אני נזכר בה היום?
מפני שגיוס המילואים 1967 דומה למאבק בקורונה 2020. עוד כמה שבועות כאלה, שהממשלה משתקת את כל הפעילות והרחוב מתמלא בהפגנות של מובטלים, והקורונה הופכת למשהו כמו דבר או שחפת וזיהומים אחרים, ואנשים מתים מפני שמונעים מהם טיפול במחלותיהם הקשות פי כמה.
עכשיו הם מושעים או מפוטרים, ומטיילים בפארקים, אבל אחר כך זה ידמה למה שקרה בממשלה החצי-תה-חצי-קפה של אז, שכמעט דרדרה את ישראל לתהום. השבתת הפעילות בישראל דומה ב-2020 ל-1967. רק שאז דיין הצטרף והכריע, מי יהיה הדיין בממשלה הזאת? איין.
עוד השוואה: כאמור, למרות שהמלחמה אז הסתיימה בניצחון מהדהד נהרגו יותר מ-900 (בהזדמנות זו אני מעלה את זכרו של חברי אילן גנני שנפל בקרב לשחרור ירושלים ליד בית הספר לשוטרים). ישראל הבינה כי אין ניצחון מזהיר בלי נפגעים וכאב.
כך גם בקורונה, וזה החלק הקשה והעדין והאנטי-פופוליסטי בפוסט הנוכחי. ברור שאם הממשלה תאמץ מדיניות יותר רציונלית ואחראית כלפי המשק והחברה והתרבות יהיו יותר חולים, יותר נפגעים, ואולי גם מתים. אז מה כן לעשות?
- להטיל סגר על האוכלוסייה המבוגרת מגיל 70 ומעלה. לאכוף אותו ממש. לא כמו עכשיו, שהממשלה הוציאה את הסקטור הציבורי לחופשה בתשלום ורבים מבלים ומתבטלים בפארקים.
- להחזיר את החיים למסלול תקין של כלכלה ויצירה ותרבות וחיי חברה. אוכלוסייה זו אינה נתונה בסיכון, ואם תחלה היא תבריא מהר ובמלואה, ואפילו תהיה מחוסנת מפני המגפה בפעם הבאה. זה העיקר, גם אם יהיו מקרים חריגים של פגיעה ואפילו תמותה.
- להגביר את מערך הבדיקות.
- לרכוש עוד מכונות נשימה.
- לחדש את גני הילדים ובתי הספר כי הם ומוריהם אינם באוכלוסיית הסיכון.
- למנוע מהממשלה להפעיל את השב"כ כדי לחדור לניידים של אזרחים. הפעם זה למטרה ראויה. אבל נוצר תקדים. לאור מה שקרה בניידים שונים בשנה האחרונה אני מציע לכנסת לבטל את צווי החירום של הממשלה המסוכנת לחרות האזרחים.
אם הממשלה תעשה סיבוב פרסה ותחדל מהתבהלה שביבי זורע בהופעתו הטלוויזיונית מדי ערב - מה טוב; ואם לאו - נדבר בעוד שלושה חודשים. או שהדרך תיכשל והממשלה תיסוג ממנה או שישראל תיכשל.
וגם הערה מבדחת: מה אכפת לביבי? ממילא אם ייכשל יטיל את האחריות לכך על
בני גנץ. כרגיל.
