הצבעה ילדית והצבעה בוגרת

הדרישה לשמור על כללי הקורונה מצריכה תכונות אקטיביות, בוגרות ואחראיות, אך העובדה כי החיסון כבר ממש בפתח, גורמת לאנשים לפרוק עול. כאילו לכאורה אין שום צורך בלהיות זהירים. לחלק מהאנשים זה נותן הרגשה שהכל יהיה בסדר ושכבר אין צורך להתאמץ; להתאמץ הרי דורש בגרות, אך למה להיות בוגרים כאשר אפשר לחזור לרגש הילדי לפיו הכל יהיה טוב ויש כבר מי שמטפל ודואג - המבוגרים כבר ידאגו למגר את הקורונה, וכל מה שנשאר זה להתחסן. כביכול אין ממה לחשוש. אין טעם, לכאורה, ללבוש מסיכה באי נוחות או לא להתקהל עם כל המשפחה והחברים; אין שום סכנה - המבוגרים הגיעו.

דונלד טראמפ פונה לרגש הילדי והילדותי. הסיסמה שלו - להפוך את אמריקה לטובה כמו פעם - מבקשת למעשה לפנות לרגש השקרי והנוסטלגי לפיו לכאורה פעם היה יותר טוב; פעם, כשהכל היה פשוט, לא מסובך, לא מורכב - כמו בילדות. הוא כביכול ההורה האחראי שיגרום לכך שהערכים של פעם - הילדיים - יחזרו לכאן ועכשיו; יש מבוגר אחראי, כביכול, והוא כבר ידאג להכל. היצר והכמיהה לדברים הפשוטים, למי שיטפל, לדמות שתשמור בחוזקה מפני כל רע - משחקים אצלו תפקיד חשוב. ככל שטראמפ היה נגד האחר, נגד השונה, נגד מי שמחוץ לתא המשפחתי והקרוב - נגד מהגרים, למשל - כך הוא נתפס כישות עוטפת השומרת על החברה בצורה עוברית, חמימה ונוחה; הוא האבא הגדול והחזק. בדיוק מסיבה זו הוא לא דרש מהאזרחים ללבוש מסיכות - על-מנת שיוכלו להמשיך להיות פסיביים.

בנימין נתניהו פונה לאותו הרגש. ככל שהוא מיליטנטי יותר, כך הוא נתפס כדמות אב חזקה. הוא לא דורש ממצביעיו הרבה - בעיקר לעצום עיניים, כמו ילדים. זה נוח, זה שקט, זה קל - רה"מ כבר ידאג להילחם באויב האכזר, המרושע והאנטישמי. זה לא משנה שהוא לא מעביר תקציב במשבר הכלכלי החמור ביותר שישראל ידעה מעודה, הוא כבר יודע מה לעשות, הוא הרי המבוגר האחראי. בגלל זה תומכיו הקיצוניים תופסים אותו כמושיע ואף כאלוהי, ובגלל זה מי שמתנגד לו דינו כבוגד - מכיוון שהבעת התנגדות שכזו משמע התנגדות לאלמנט הורי, והתנגדות לאלמנט כזה יכולה להרעיד אצל מצביעיו הרדיקליים את תחושת השלווה הילדית. הוא אינו דורש מהאזרחים להתאמץ כדי שיהפכו את מדינתם לטובה יותר - הוא מבקש שישאירו לו את התפקיד הזה.

מנהיגים כמו ג'ו ביידן ובני גנץ מבקשים לנסוך תקווה, לחולל שינוי. זה פונה לרגש יותר בוגר ואחראי. הם מבקשים מאנשים להיות אקטיביים, לפתוח את עיניהם, לשנות דברים, להתאמץ, לא להתלכלך. יותר קשה להצביע להם, כי הם דורשים יותר; יותר קל להצביע לנתניהו ולטראמפ - הם הרי משרים תחושה שלא משנה מה אנשים יעשו, לא משנה כמה רע יתנהגו, זה בסדר, זה לגיטימי; הם - דמות האב - בעצמם אנשים כאלו. ומה שממש עובד להם על-מנת לזכות באמון מצביעיהם זה שהם מעודדים הטלת אחריות - וזה הרי הכי קל.