C’EST LE TON QUI FAIT LA MUSIQUE

הטון הוא שעושה את המוזיקה אומרים בצרפתית אך בכל השפות המובן זהה - בצורה שבה אתה מתבטא אתה קובע מה עמדתך על נושא מסוים. כך אם עיתון ידיעות כותב בעמודו הראשי שרוסיה הכירה ברפובליקה העממית הבדלנית של לוגנסק הוא קובע עמדה פרו רוסית, כי על-פי הכרעת האומות זהו חבל במדינת אוקראינה שבה השפה הרשמית היא אוקראינית ובשפה זאת אומרים לוהנסק, כי הג' מבוטא ה', להבדיל מרוסית שבה אומרים לוגנסק.

אלא שרוב רובה של האוכלוסייה בלוהנסק הם רוסים דוברי רוסית, החבל היה שייך מקדמת דנא לרוסיה אך סופח לאוקראינה בדיוק לפני 100 שנה. אז איך צריך להגיד לוגנסק או לוהנסק? האמת שנחשפתי לסוגיה של הבדלי ההגיה מחותני דוד שנולד בהרצה, כיום באוקראינה, שסיפר לי שהרוסים שכבשו את עירו קראו לה גרצה. וכולנו 'זוכרים' איך הצירים הרוסים בקונגרס הציוני הראשון קראו להרצל - גרצל ויש עדיין עולים שמחליפים בין ג' לה'.

למדתי אוקראינית מיד אחרי רוסית ונהניתי מאוד ללמוד את שפת ה"בונוס". מכיוון שאני לומד שפות בלימוד עצמי עם ספרים ותקליטורים שמתי לב לשוני הזה בין ג' לה' וזה אולי השוני המשמעותי ביותר בין השפות, שכמעט זהות, הרבה יותר מספרדית וקטלנית (עוד מחוז בדלני), דומה לשוני בין ספרדית לאסטוריאנית. תרבות אוקראינית עצמאית קשה למצוא ומאוד השתדלתי לקרוא ספרים, כפי שאני עושה בכל שפה חדשה, אך התרבויות כמעט זהות.

נותרה הבעיה "הקטנה" שהאוקראינים בשום פנים לא רוצים להשתייך לאמא רוסיה, אבל זה יותר בגלל המשטר, כי הם שואפים להשתייך למערב. במקרה של הפולנים המצב שונה לחלוטין כי למרות שפולנית היא שפה סלבית היא שונה מהותית מהרוסית, גם בכתב וגם באוצר המילים, התרבות שונה מאוד, הדת שונה, ההיסטוריה שונה. וכשלמדתי פולנית מיד אחרי אוקראינית חוויתי על בשרי את השוני עד ששבר אותי בקושיו וחדלתי מלימוד שפות.

אז חיפשתי מה אומרים בויקיפדיה - לוגנסק או לוהנסק? התשובה היא לוהנסק באנגלית ובעברית, כלומר הם מכירים בהיגוי האוקראיני, למרות רצון התושבים הבדלנים וההכרה של פוטין. אך מה אומר ויקיפדיה ברוסית - לוגנסק, באוקראינית? לוהנסק. זה הטון שעושה את המוזיקה. כמו במקרה של ירושלים בירת ישראל, כל ויקיפדיה בכל שפה נותן הגדרה שונה האם זו הבירה של ישראל או לא. וויקיפדיה אמור להיות אנציקלופדיה אובייקטיבית...

הדמוקרטיה קובעת

אך מה לנו שנלין על אחרים? איך כל אחד מאיתנו קורא ליהודה ושומרון? הגדה המערבית? השטחים הכבושים? השטחים המשוחררים? גבעות הקלגסים? למה דווקא הם שטחים כבושים? לוהנסק הוא לא שטח כבוש שסופח בניגוד לרצון התושבים לפני מאה שנה לאוקראינה? והיום השטח שוחרר או נכבש? תלוי את מי שואלים. למה קפריסין הטורקית היא שטח כבוש? לא יושבים שם טורקים שרוצים להיות שייכים לטורקיה? ומה עם הסודטים?

מתי ההיסטוריה מתחילה ונגמרת? כשקפריסין הייתה שייכת לאימפריה העותומנית הטורקית, או כשנכבשה על-ידי הבריטים שעשו הפרד ומשול? מתי הגדה הפכה להיות שטח כבוש? זה היה שטח טורקי, שטח בריטי, שטח כבוש על-ידי ירדן, אחר כך שטח כבוש על-ידי ישראל? או שמא משוחרר אם מתחילים בהיסטוריה מלפני חורבן הבית השני, כשהשטח היה ערש האומה היהודית ביהודה ושומרון - ירושלים, חברון, שכם, בית לחם, יריחו, בית מקדש?

כן, אבל בשטח יושב עם ואם העם לא רוצה את הכובש אז הדמוקרטיה קובעת. אבל העם בלוהנסק כן רוצה את הרוסים והוא לא אשם שסיפחו אותם בצורה שרירותית לפני מאה שנה לאוקראינה שממילא הייתה אחת ממדינות ברית המועצות. ומה עם הקטלונים שרוצים מדינה משלהם, לא מגיע להם? ומה אם הערבים בגליל ירצו מדינה משלהם והבדווים בנגב? מה יקרה אם כל עיר או כל אזור ירצו עצמאות כפי שאכן קרה באיטליה ובגרמניה בעבר?

הרי הרפובליקאים בארה"ב רוצים מדינה שלהם כי הם חלוקים עם הדמוקרטים בכל. ואבירי אוסלו? הם הרי ברוגז עם כולם, עם הרוסים הפשיסטים, הימניים רוצחי רבין, המזרחים הנאנדרטלים, החרדים והמשיחיים, הם יקימו בית לאומי בין שנקין לדיזנגוף? כשכתבתי את האטלס העולמי לפני כמה שנים סקרתי 300 מדינות, כ-200 ריבוניות וחברות באו"ם, כ-80 מושבות ואיזורים השייכים ל-15 מדינות, ועוד כ-20 מדינות עצמאיות אך לא מוכרות.

ומה היו מדינות כאלה אז? דרום אוסטיה, אבחזיה, נגורנו קרבאך, טרנסניסטריה, מדינת החמאס ברצועת עזה, הרשות הפלשתינית בגדה, המדינה האיסלאמית שאז שלטה בחלקים נרחבים בעירק ובסוריה, כורדיסטן העירקית, כורדיסטן הסורית, חבלי המורדים הסורים, רפובליקה ספרסקה, קוסובו, דונייסק, לוהנסק, הרפובליקה של קרים וסבסטופול, צפון קפריסין, גלמודוג, פונטלנד, סומלילנד, סהרה המערבית. ויש עוד עשרות איזורי סכסוכים ומרד.

שפה אחת

ניקח לדוגמה את רפובליקה סרפסקה. למי שצוחק על הרוסים שלא יודעים לבטא ה' ומבטאים ג', אבל יש להם אות SHTSH כמו בחובנשטשינה, נראה אתכם מבטאים את שם המדינה הסרבית בבוסניה SRPSK עם חמישה עיצורים בלי אף הברה. ביקרנו בה במסע שלנו בבלקן וראינו מדינה עצמאית לכל דבר שהיא חלק של מדינת הפרסה הקרויה בוסניה, שהומצאה על-ידי האו"ם, אך מורכבת ממדינה סרבית עצמאית וקנטונים קרואטים ובוסנים.

ומי שחושב שלוהנסק זו המצאה חדשה, הרי שהרוסים התחילו בתמיכה באיזורים בדלנים הרבה לפני כן בגאורגיה, בטרנסניסטריה, בקרים וכו'. הם אצלם מדכאים בצורה האכזרית ביותר את שאיפות הלאום של הצ'צ'נים, אבל תומכים בשאיפות האירדנטיות של כל העמים השכנים. אני ניסיתי להגדיר מדינה כיחידה ריבונית עם אתוס משותף, שפה משותפת ותרבות משותפת. עם השפה הצלחנו, אך אנחנו הולכים ומפוררים את האתוס והתרבות המושתפים.

הדוגמה האחרונה למדינה רב-לאומית שווייץ נעלמה, כי השוויצרים הגרמנים מהווים כבר כ-75% מהמדינה וכל שוויצרי צרפתי ואיטלקי חייב לשלוט בגרמנית אם הוא לא רוצה להישאר תקוע בקנטון שלו לכל חייו. כך בישראל צריכה להיות מערכת חינוך אחידה ולא ארבע, שפה אחת עברית אך עם שליטה ברמת שפת-אם גם באנגלית וערבית, והכי חשוב צריך להיות אתוס לאומי אחיד ולא שכנות של 4 שבטים כמו בחזון הבלהות של ריבלין.

החזון שלי הוא שכמו שארץ המוצא של העולים ממאה מדינות הפכה להיות פולקלור וקולינריה, כך ההשתייכות לפלג הדתי תהיה חלק מריטואל התפילה אך לא תקבע דבר במדינה החילונית שבה הדת מופרדת מהמדינה כי הם יראו לאן מובילה הדרך ללא מוצא של החינוך החרדי והאמונה המשיחית, כך שהאזרחים שווי הזכויות הערבים יראו עצמם קודם כל ישראלים ולא פלשתינים, כי הם יראו מה גורלן של המדינות הפלשתיניות שכבר קמו לדראון.

כל הסכסוכים נובעים מהמאבק בין האסכולה של "אצלך זה הכל או לא כלום - הכל בשבילך וכלום בשבילי" לבין האסכולה של "להם יהיה טוב וכך גם לנו". ארצות הברית התנהגה בצורה מחפירה בעת התפוררות ברית המועצות, הפכה את ילצין לליצן וזלזלה ברוסיה, מה שהוביל לריאקציה כשפוטין מקובל על רוב רובו של העם, בגלל שהחזיר את כבודה האבוד של רוסיה. ולפני שסגן השר יגיד שזה מזכיר לו תקופות אפלות בעבר, אין כל דמיון בין האנשים.

האיום הרוסי

פוטין הוא אולי לא דמוקרט גדול אבל העם הרוסי נהנה מחופש אישי לאין ערוך גדול יותר מאשר בגרמניה הנאצית. פוטין לא היה נזכר שהאוקראינים הם למעשה רוסים אם אוקראינה לא הייתה רוצה להצטרף לנאטו ולהציב טילים בגבולות מדינתו, בדיוק כמו שקנדי לא רצה שיוצבו טילים בקובה. רוסיה גרמה לעוול נוראי לאוקראינה במיוחד בזמן ההרעבה ההמונית בימי סטלין, אך אם הייתה נמנעת מהצטרפות לנאטו כאוסטריה ופינלנד לא היה קורה דבר.

הרוסים לא אוהבים שהמערב מכתיב להם איך לנהוג, איזה משטר להקים, איזו שיטת כלכלה, איזו תרבות. התפרקות השיטה הסובייטית גרמה להיווצרות מעמד אוליגרכים הרבה יותר נורא מאשר הטייקונים ותאגידי הענק בארצות הברית. במקום לעבור בצורה מדורגת מקומוניזם לסוציאל דמוקרטיה כמו ברוב מדינות ברית ורשה, עשו האמריקנים ניסוי ניאו ליברלי ליברטריאני על חשבון העם הרוסי שהתרושש ונמצא במצב גרוע יותר מאשר בעבר.

ארצות הברית סברה שבכך יבוא הקץ לאיום הרוסי, כי מה יכולה לעשות מדינה מרוששת, אבל הם שכחו שכל קיצוניות מביאה לקיצוניות שכנגד, הם רצו כדרכם במיקסום הרווח הקפיטליסטי, שלהם יהיה הכל ולרוסים כלום, במקום לרצות שלכולם יהיה טוב, על-פי השיטה של שביל הזהב, אבל הרוסים סילקו את ילצין ומינו את פוטין שהפך להיות מקובל על רוב העם כי הם לא אוהבים שאומרים להם מה לעשות ובמיוחד לא במערב, בעבר וכיום.

למה לא לומדים דבר מההיסטוריה? אחרי הסכמי ורסאיי עם תבוסת הגרמנים באה תוכנית מרשל עם התבוסה השנייה של הגרמנים ושיקום יפן. אותה מדיניות מכילה ותומכת היה צריך ליישם עם התפרקות ברית המועצות, ובמשנה זהירות דווקא בגלל שרוסיה היא מעצמה גרעינית, ויש לה נחישות החלטה כשהייתה מוכנה לספוג אבידות של שלושים מיליון מאזרחיה רק לא להיכנע. את זה למדו נפוליאון, היטלר, אבל בוש האב סבר שיכניע אותה.

רצה הגורל שמול פוטין עומד מנהיג אמריקני פציפיסט כביידן שמתפשר עם אירן המתגרענת ופוטין מנצל את ההזדמנות, במיוחד כשנשיא אוקראינה הוא שחקן בדימוס (גם רגן היה כזה והוא החזיר את עטרת הניאו ליברליזם ליושנה כי לא הבין דבר בכלכלה) ועוד יהודי נוסף לכל. מה שקובע ביחסים הבינאלומיים זו נחישות ההחלטה, לא הטפת מוסר איך צריך לנהוג במתנגדי המשטר ואיזו שיטה כלכלית צריכים להנהיג. ולא חזק דורש אך חלש מקיים.

לנהוג לפי אינטרסים

אף פעם קיצוניות לא משתלמת, קל וחומר לבייש ולזלזל באויב. גולדה למדה זאת על בשרה כשנשארה קיצונית לכל אורך הדרך ולעומתה סאדאת ידע להוביל את עמו למלחמה ולשלום, כל דבר בעיתו. מפלגת העבודה עשתה בדיוק ההפך, כשהיה צריך להגיע לשלום עם סאדאת פספסה את ההזדמנות וכשלא היה צריך להכיר במדינה פלשתינית שוב פספסה את ההזדמנות. ליקוי מאורות גם במיליטריזם וגם בפציפיזם, זלזול באויב והערצת האויב.

והכי חשוב - מידתיות. מי שמבזבז את תחמושת הסנקציות על מעצר נבלני בל יתפלא אם אין לו כוח הרתעה כנגד כיבוש אוקראינה. מה זו הצדקנות האמריקנית הזאת שאומרת 'נו, נו, נו' לכל מנהיג שלא נוהג על-פי הנורמות שלו. זאת אותה ארצות הברית שהטיפה לחופש ושוויון ובמקביל נהגה במשטר אפרטהייד במדינות הדרום כמו דרום אפריקה, התערבה לקיום המשטרים הכי מושחתים באמריקה הלטינית, ברפובליקות הבננות, בקובה, בארגנטינה.

ולמרות הכל, אני לחלוטין מצדד בארצות הברית, למרות הצביעות שלה, כי היא עולה לאין ערוך על משטרי הדיכוי, הצילה את העולם מהנאציזם (יחד עם ברה"מ אם כי היא שוכחת את זה), הידידה הכי טובה של ישראל, אך בסוגיה האוקראינית ישראל צריכה לנהוג על-פי האינטרסים שלה ולשמור על ניטרליות. את אמות המידה המוסריות צריך לשמור במשפחה, בעיר, במדינה, אך ביחסים הבינלאומיים צריך לנהוג לפי אינטרסים אם רוצים לשרוד!