כּל אדם והמשכן שלו

דברים על פרשת 'פקודי'

מסע בני ישׂראל במדבּר מתקיים בהשראת המשכּן הנייד ההולך אתם. המשכּן נקרא גם 'אוהל מועֵד', והוא מכיל בתוכו כלים שהם כלי קודש: המנורה, ארון הברית, המזבֵּח, השולחן והכּיוֹר. בפרשת 'פּקודי' מתואר המשכּן ומקומו בחיי העם. בפרשה הקודמת "ויקהל" ראינו את יצירת המשכן בידיו של האֳמן בצלאל בן אוּרי (בסיוע אהליאב בן אחיסמך). המשכָּן מלַווה את בני ישראל לאורך כל המסע במדבר, וגם לאחר שהגיעו לארץ המובטחת. המשכָּן הִשרה את שכינתו על העם בדרך התלאות אל היעד: ארץ ישראל. מדבָּר הוא מקום שקשה לבנות בו מבנה של קבע, לכן מדובר במקדש זמני: הרמב"ם מכנה אותו 'מקדש המִדבּר'.

משכָּן הוא המקום שמֹשה, מנהיג העם, נועד עם האל ומקבל את הדברים מפי הגבורה. העם זוכה לתחושה ששכינת האל מלַווה אותם כל הזמן. המשכָּן הוא מְקום הפולחן עבור הכוהנים: זה מְקום הקרבת הקורבנות וגם המקום עבור שִירת הלווים. זו הכנה לעם לעתיד: בעתיד יחליף את המבנה הארעי של אוהל מועד מבנה קבע מֵאבן. תחילה היה זה המשכּן בשילֹה, שהיה גם הוא בדומה לאוהל מועד, מקום השכינה בקרב העם, אך היה זה משכן של אֶבן.

חנוכת המשכן

פרשת 'פּקודֵי' מתארת את חנוכּת המִשכּן ביום השלמת בּנייתו. וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן: וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו וַיָּשֶׂם אֶת קְרָשָׁיו וַיִּתֵּן אֶת בְּרִיחָיו וַיָּקֶם אֶת עַמּוּדָיו: וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֶת מִכְסֵה הָאֹהֶל עָלָיו מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה: (שמות מ, יז-יט). וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם: (במדבר ז', א).

המשכָּן נקרא כך כי שָרתה בו שכינתו של האל, זה המקום שבָּחר האל לשכֵּן שמו שם. הוא נקרא גם 'משכַּן העדוּת' כי היו בתוכו לוּחות הבּרית, שנקראו גם 'לוּחות העדוּת' ושכנו בתוך ארון הברית (שנקרא גם 'ארון העדוּת').

משמעות המשכן לחיינו כיום

ארון הבְּרית מבטא את רוּח העם. בכל דור צריכים אנו אנשים שיישׂאו את ארון הברית שלנו, של קיומנו. המשכָּן מבטא את משמעות חיינו גם באופן אישי: כל אדם והמשכָּן שלוֹ. כל אדם צריך לעצֵב את משכַּן חייו, את משמעות חייו והעֲרכים המנחים אותו. בתוך המדבּר של חייו, אדם עובר את התלאות של החיים, כשהוא נאמן לַפֵּשֵר של חייו בתוך המדבּר הנורא. עליו להיות נאמן למִשכָּן שלו.

הנה שני שיריי על המשכּן האישי שלי:

המשכּן העתיד להיבנות/בלפור חקק

כְּשֶׁבָּאתִי לִכְתֹּב אֶת הַשִּׁיר
הָיִיתִי בְּמִדְבַּר הַמִּלִּים
וְחָשַׁבְתִּי עַל הַמִּשְׁכָּן הֶעָתִיד לְהִבָּנוֹת.
אָסַפְתִּי אֶת הַמִּלִּים אַחַת לְאַחַת
כִּבְנוֹת מָרוֹן הוֹלְכוֹת וְנִמְנוֹת
בְּיִרְאַת קֹדֶשׁ בֹּקֶר וָעֶרֶב.
צִיַּרְתִּי לְפָנַי אֶת הָאֹהֶל בְּעִפָּרוֹן
אֶת הַכִּיּוֹר וְהַמְּנוֹרָה
אֶת הַבַּדִּים בְּטַבְּעוֹת הָאָרוֹן
שֶׁאוּכַל לָנוּעַ עִם שִׁירַי בַּמִּדְבָּר
לְלֹא הֶרֶף.

בַּשִּׁיר שֶׁלִּי, אָמַרְתִּי לְעַצְמִי
יִהְיֶה בַּמִּשְׁכָּן גַּם וִיטְרָאז' בַּחַלּוֹנוֹת:
כָּל הַדִּימוּיִים שֶׁלִּי יִהְיוּ טְבוּעִים בְּוִיטרָאז'
בִּזְכוּכִית צִבְעוֹנִית מַמָּשׁ
מְחֻבָּרִים בִּרְצוּעוֹת עוֹפֶרֶת כְּמוֹ בְּמִקְדָּשׁ.
כְּשֶׁקַּרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ יַחְדְּרוּ אֶל הַשִּׁיר
דְּמוּתִי בְּאוֹר מְיֻחָד תּוּאַר
וְהַשִּׁיר יְדַבֵּר לְכֻלָּם בְּכָל מָקוֹם
וְגַם בַּמִּדְבָּר.

כְּשֶׁנִּשְׁלַם הַשִּׁיר
יָפֶה הָיָה אָז בְּעֵינַי הַשִּׁיר שֶׁבָּנִיתִי
עַל דִּמְמָתוֹ וְעַל שְׁאוֹנוֹ.
וְהַמִּשְׁכָּן עָמַד אָז בַּמִּדְבָּר
עַל מְכוֹנוֹ.

משכּן/בלפור חקק

מִשְׁכַּן הַשִּׁירָה הוּא אֹהֶל מִטַּלְטֵל
וְהוּא עִמִּי בְּמַסְּעוֹתַי הַגְּדוֹלִים
יְרִיעוֹת נְיָר עָשׂוּי אָהֳלִי
יְרִיעוֹת מִלִּים.
כָּל פַּעַם שֶׁאֶכְתֹּב שִׁיר
אֲנִי כּוֹתֵב שְׁאֵרִית
דּוֹמֶה עָלַי שֶׁיּוֹם אֶחָד אֶכְתֹּב
אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית.

אֶכְתֹּב יְרִיעוֹת חַיַּי -
אֲרוֹן הַבְּרִית, הַשֻּׁלְחָן וְכֵלָיו.
אֶכְתֹּב מְנוֹרַת הַקָּנִים בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ
הַפָּרֹכֶת הַמַּסְתִּירָה אֶת קֹדֶשׁ הַזָּהָב.
אֶל חֲצַר מִשְׁכָּנִי יָבוֹאוּ אוֹהֲבֵי הַשִּׁיר
יִשְּׂאוּ יַחַד אֲרוֹן הַבְּרִית שֶׁל חַיַּי
בָּאוֹר הַיּוֹצֵא מֵחֹשֶׁךְ, בָּאוֹר הַבָּהִיר
יְהִי מִשְׁכַּן בַּמִּדְבָּר וְאַחַר כָּךְ בָּעִיר.

בְּמִשְׁכַּן הַשִּׁירָה פִּי מָלֵא שִׁירָה
לְשׁוֹנִי רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו
אֵין אֲנִי מַסְפִּיק לְהוֹדוֹת
עַל חֶסֶד הַשִּׁיר, עַל מַתְּנוֹתָיו.

אֲנִי אוֹסֵף הַשִּׁירִים מִיְּרִיעוֹת הַמִּקְדָּשׁ
מִן הקְּרָשִׁים.
כָּל פַּעַם שֶׁהַכֵּלִים נִשְׁבָּרִים
אֵינִי מִתְיָרֵא:
אֲנִי מְתַקֵּן וְכוֹתֵב חֲדָשִׁים.