הגורמים להיווצרות התפוצה היהודית - המשך


ב. מכירת שבוי מלחמה ותושבים לעבדות - הגלייה כפוייה

המדיניות ההלניסטית כלפי העמים הנכבשים הייתה אכזרית ביותר. המדיניות כללה מעשי טבח באוכלוסייה ולקיחת שבויים ומכירתם לעבדות. מדיניות זו נועדה לצמצם את גודלה של האוכלוסייה המקומית בצד מדיניות קולוניזציה שנועדה להפוך את הארץ למושבה יוונית-מוקדונית. מדיניות זו פגעה מבחינה דמוגרפית ברוב היהודי בארץ.

אריה כשר הביא עדויות ממקורות יווניים ויהודיים על מדיניות זו: אלכסנדר מוקדון העביר על-פי עדותו של פלביוס יהודים למצרים (קדמוניות היהודית י"א 345). על-פי אגרת אריסטיאס תלמי ה-1 (323 - 283 לפנה"ס) לקח למצרים לאחר קרב עזה ב-312 לפנה"ס, 100,000 שבויים יהודים. 30,000 מתוכם, הגברים הצעירים, גויסו לצבאו כדי לשרת בחילות מצב ואת השאר, נשים, זקנים וטף, מכר לעבדות. בתקופת ה"מלחמות הסוריות", בין התלמיים לסילווקיים, משנת 301 לפנה"ס ואילך הפכה לקיחת שבויים ומכירתם חעבדות בשווקי העולם ההלניסטי למדיניות שיטתית. בזמן המלחמה הסורית ה-4 וה-5 נלקחו שבויים מירושלים. גם גזירות אנטיוכוס אפיפנס היו מלוות בלקיחת שבויים יהודים ומכירתם לעבדות. למשל, לאחר קרב אמאוס התקיים שוק עבדים גדול. תלמי ה-9 כבש ב-2/103 לפנה"ס את העיר הגלילית שיחין ומכר 10,000 מתושביה לעבדות. גם בקרבות בעבה"י, בה הייתה אוכלוסייה יהודית ניכרת, נערכו מעשי טבח. 5,000 יהודים נטבחו והשבויים נמכרו לעבדות.

מקורות בני הזמן מעידים על הבאתם של שבויים לאסה"ק, ליוון ולשטחי האימפריות ההלניסטיות. (ראה, להלן, התפוצה היהודית בתקופה ההלניסטית). גם אם הנתונים מוגזמים כפי שחוקרים מסוימים מעריכים הם שופכים אור על מדיניות ההגלייה ההלניסטית באמצעות מכירת שבויים לעבדות מחוץ לארץ ישראל. כך הלכה וגדלה הפזורה היהודית, שראשיתה מההגליות שערכו שליטי אשור ובבל מהארץ, לאחר כיבושה. בתקופת המלחמות הסוריות נכבשו רבים מתושבי הארץ, כולל יהודה, לעבדות.

ג. הגליית ובריחת יהודים מסיבות פוליטיות

על-רקע מלחמות הדיאדוכים בארץ (323 - 301 לפנה"ס) יהודים גלו או הוגלו למצרים או לפיניקיה על-פי האוריינטציה הפוליטית שלהם. בשנת 200 לפנה"ס כבשו התלמיים זמנית את יהודה ולאחר נצחון הסילווקים ב-198 לפנה"ס התחזקה האוריינטציה הפרו-סילווקית ונכבדי היהודים שתמכו בצד התלמי שהפסיד במאבק נאלצו להגר למצרים שהייתה תחת שלטון תלמי. בימי אנטיוכוס אפיפנס, החל ב-175 לפנה"ס גברה בריחה של מתנגדי השלטון הסילווקי בעיקר למצרים. ב-172 לפנה"ס ברח הכהן הגדול חוניו השלישי מפני יריביו המתייוונים עם פמליה גדולה לאנטיוכיה. חוניו הרביעי ברח למצרים.

ד. הגירה מנימוקים כלכליים בשל המצב הביטחוני

כתוצאה מהמצב הכלכלי הייתה תופעה של התרוששות, ונוצרו פערים חברתיים. מדיניות הקולוניזציה והפקעת הקרקעות יצרה מעמד של חסרי קרקע. מלחמות הדיאדוכים, שכונו "המלחמות הסוריות" על השליטה בארץ נמשכו למעלה מ-100 שנים הפכו את הארץ לזירת קרבות תוך גרימת נזקים כלכליים ומצוקה חמורה לתושבי הארץ:

· על התושבים הוטל נטל כלכלי לכלכלת הצבאות.

· הקרבות שיבשו את עיבוד האדמה.

· התושבים, שרובם היו אכרים, גויסו לעבודות כפייה שפגעו בעיבוד האדמה.

· הצבאות השונים אילצו תושבים, שרובם היו איכרים להתגייס לחילות עזר והדבר פגע בעיבוד האדמה.

· התושבים, שכבר היו במצוקה כלכלית אולצו לשלם מס עובד.

· הצבאות עקרו תושבים מיישוביים על-פי צורכי המלחמה.

הפגיעה באיכרים בשל המצב הביטחני הביא להגירה.

המאבקים בין הסילווקים לתלמיים על השליטה באזור יצרו אצלם מחסור בכוח אדם מיומן לשירות צבאי. יהודים ניצלו את המחסור בכוח אדם צבאי. אחת הדרכים של המהגרים מאונס להבטחת ביטחון כלכלי הייתה להשתקע במושבות צבאיות במצרים בתקופה התלמית. יש חילוקי דעות בין החוקרים אם התופעה החלה כבר בימי אלכסנדר, אבל, קיימת הסכמה לגבי שכיחות התופעה החל מהמחצית הראשונה של המאה ה-3 לפנה"ס, בימי שני השליטים הראשונים לבית תלמי, לאור ממצאים ארכיאולוגיים. תנאי השירות היו טובים: המתיישבים הצבאיים קיבלו נחלות ונהנו מאוטונומיה דתית-לאומית. מושבות צבאיות יהודיות הוקמו בחבל פאיום, דרומית-מערבית לדלתא (30 כפרים). בשלהי החלק הראשון של המאה ה-2 לפנה"ס הגיעו מתיישבים לקירני והקימו מושבות צבאיות ביישובים קירני, טויכרה, ברניקי, פתולמאיס, עין טראגונה ועוד...

ניצחון החשמונאים הביא להפסקת ההגירה לצורכי התיישבות צבאית. אבל, נצחון החשמונאים הביא לבריחת מתייונים יהודים שהתגוררו בערי הפוליס לחו"ל. מפת התפוצה של מכתבו של הקונסול לוקיוס קייקיליוס מטלוס ב-142 לפנה"ס לערים ברחבי האימפריה הרומית בנוגע למעמדם של היהודים נותנת תמונה של מפת התפוצה היהודית. אבל, בתקופת ממלכת החשמונאים ברחו 8,000 פרושים מפני אלכסנדר ינאי (103 - 76 לפנה"ס) למצרים או לסוריה ומלחמות האחים החשמונאים ב-65 לפנה"ס הביאו לבריחת נכבדים יהודים מצריימה.

ה. ריבוי טבעי

החוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי הסיבה לגידול המשמעותי במספר היהודים בעולם בתקופה ההלניסטית. אברהם וסרשטיין קבע שעם הכיבוש המוקדוני החל שינוי דמוגרפי רדיקלי בתפוצה היהודית. אומנם הייתה הגירה מארץ ישראל כבר מהתקופה הפרסית והיו הגליות של שבויים והגירה מהארץ בתקופה ההלניסטית, אבל הוא הגיע למסקנה שהגידול העצום של יהדות התפוצות נבע מפעילות מיסיונרית יהודית בקרב יוונים-הלניסטיים ולא-יוונים אשר עברו הלניזציה.

מרטין גודמן דוחה את ההסבר הזה. לדעתו הריבוי הטבעי בקרב היהודים היה גבוה ביותר בשל מצוות פרו ורבו בדת היהודית וחוקי הכשרות ומצוות אחרות ששמרו על רמת ההיגיינה. היהדות גם אסרה הפלות ורצח תינוקות שהיו מקובלים בעולם העתיק.

מאיר בר-אילן סבור שההסבר העיקרי לגידול האוכלוסין הוא השיפורים בחקלאות שהביאו לשיפור בתזונה. "חבילת המזון החדשה הייתה יותר איכותית ומגוונת וכללה סוגי מזון מרובים מהצומח ומהחי". השיפור במזון הביא לעלייה ברמת החיים, לירידה בתמותת תינוקות, לעלייה בתוחלת החיים ולירידה בגיל הנשואין. כתוצאה מכך הייתה עלייה במספר הילדים במשפחה היהודית. השיפור היה הדרגתי והחל בתקופה ההלניסטית.

מחקרים מראים שהכיבושים של אלכסנדר הגדול פרצו מחיצות בין ארצות והביאו לקשרים שאיפשרו החלפת מידע בתחום החקלאות. גלי ההגירה מיוון ומוקדון ואיי הים האגאי למזרח העלו את הביקוש למזון והעלייה בביקוש הביאה להתרחבות שטחי העיבוד ולהתפתחויות טכנולוגיות בתחום החקלאות. בתקופה ההלניסטית החלה עלייה משמעותית בריבוי הטבעי כתוצאה מהתפתחות החקלאות: העברה של גידולי חקלאות מארץ לארץ, הכנסת זנים חדשים לשימוש כמו ירקות ופירות, הכנסת זנים חדשים של תבואה הכפילו את היבולים ושיפור שיטות העיבוד הביאו להרחבה ניכרת ב"חבילת המזון". השליטים ההלניסטים השקיעו במפעלי השקאה ובטיוב הקרקע. חבילת המזון נעשתה הרבה יותר מגוונת ואיכותית וכללה סוגי מזון מהצומח ומן החי. השיפור בתזונה הביא לעלייה ברמת החיים ולהקטנת התמותה. ריבוי טבעי נקבע על-פי ההפרש בין ילודה ותמותה. כל הנסיבות האלה הביאו להתרחבות התפוצה היהודית.

ו. המרת דת ליהדות

לואיס ה.פלדמן שותף לדעתו של אברהם וסרשטיין. הוא הגיע למסקנה שבתקופה ההלניסטית הייתה הצטרפות המונית לעם היהודי כתוצאה מתנועת התגיירות. פלדמן קבע שלצד גורמים אחרים כמו חוקי הכשרות והטוהרה, ההתנגדות להפלות, לאמצעי מניעה ולרצח תינוקות והשיפורים בייצור המזון, ההתגיירות הגדילה את מספר היהודים בעולם. נושא זה שנוי במחלוקת (הנושא יידון בהרחבה במאמר ניפרד).