|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
מידה של אופטימיות [צילום: אוליביה פיטוסי/פלאש 90]
|
|
|
"על דעת המקום ועל דעת הקהל"
|
הדגש בעיצוב דעתו של הציבור באמצעי המדיה-הוא לא על מה אלא על איך ● הנושא אשר לגביו הקהל מגיב הוא בולט מאוד בקיציונותו ומדרבן את הפרט לקבוע עמדה אשר היא היא שמתורגמת למאגר של "דעת קהל".
|
|
אחד הנושאים שמטרידים אותי בכלל, ולא רק כאיש מדיה ומדעי החברה, אלא כאדם ובעיקר כישראלי, הוא מה שקרוי "דעת הקהל" - באנגלית Public Opinion.
דעת קהל קובעת במידה רבה את אורח חיינו במדינה חופשית. אני נוטה לאמץ את הנוסח של ביטול חטאים בתפילת יום הכיפורים שקובע בין היתר: "על דעת המקום ועל דעת הקהל... אנו מתירין להתפלל עם העבריינים". בשינוי חשוב אחד. בשעה ש"מקום" בתפילה הוא כינוי להקב"ה, אני נוטה לקבל אותו במשמעותו המילולית - מקום. לאמור "דעת הקהל" תלויה במקום שבו מדובר, לרבות העבריינים שבתוכו.
דעת קהל לפי הגדרה מקובלת היא צירוף האמונות והדעות של מספר גדול של אנשים, בחברה, במדינה ובזירה הבינלאומית, בדרך כלל בסוגיה מסוימת, לרוב בנושאים חשובים בכול התחומים. ב"וויקיפדיה" כתוב שוולטר ליפמן, אחד מגדולי העיתונאים במאה ה-20 הגדיר דעת קהל כ"תמונות המצויות בראשינו", לאמור סטריאוטיפים. לעומתו תומאס קארלייל, היסטוריון והוגה דעות בריטי במאה ה-19 אמר כי "דעת הקהל היא השקר הגדול ביותר עלי אדמות". הקדים אותו תומס מור אף הוא מדינאי והוגה דעות בריטי במאה ה-16 שהגדיר זאת ככה: "דעת הקהל היא ראי עקום; פעם היא מגדילה ופעם היא מקטינה, אולם תמיד מעוותת את הדברים". המחזאי הנורווגי רב ההשפעה, הנריק איבסן קבע כי "דעת קהל היא דבר שפושט ולובש צורה". דומני שזאת ההגדרה הכי קולעת.
קביעת עמדה היא תנאי מוקדם לדעת קהל אמינה
הנושא אשר לגביו הקהל מגיב הוא בולט מאוד בקיציונותו ומדרבן את הפרט לקבוע עמדה אשר היא היא שמתורגמת למאגר של "דעת קהל". אצלנו זה קרה בעקבות מלחמת יום הכיפורים, שלא היינו מוכנים לה והיא תבעה קורבנות רבים, במספר גדול, רק שני למלחמת העצמאות. נוסף על כך, שלטון מפא"י אשר שלט מאז קום המדינה, ובעצם מאז קום היישוב היהודי בא"י, הסתאב ולציבור נמאס. דעת קהל זאת הביאה למהפך הפוליטי של שנת 1977.
בזמנינו שלנו הדוגמה האחרונה המובהקת לקיום "דעת קהל" היא מלחמת רוסיה באוקראינה. בניגוד לכיבוש וסיפוח חצי האי קרים על-ידי הרוסים ב-2014 כאשר המערב עבר על זה בשקט יחסי וגם דעת הקהל שתקה - הפעם הציבור במערב, בעיקר באירופה אבל גם באמריקה, לא חיכה לעמדת הממשלות. הוא אמר את דברו. הוא הושפע מן הדיווחים הנרחבים במדיה ובעיקר אמצעי המדיה הבינלאומיים שנשיאה זלנסקי כה השכיל לנצל כדי לכפות על הממשלות לנקוט עמדה. כאמן הביטוי, יותר מאשר אלוף דמוקרטי, הוא ידע "לשווק" כהלכה את המסר. כאן ה"איך" הוא ברור ושקוף. ואכן הם נקטו עמדה ברורה, למעט ישראל שבה דעת קהל בטיפוח מתמשך של הממסד מושפעת מ"צרכי המדינה ובראש וראשונה ביטחונה האסטרטגי (לא האישי) שקודמים לכל". התייחסתי לזה בפוסטים קודמים. אבל גם כאן היייתה דעת קהל נגד הרוסים.
בדיקת דעת קהל בימינו היא לא רק מה שמשתקף בתקשורת אלא באמצעות סקרים, בייחוד כאלה שנערכים על-ידי גופים תקשורתיים שהם כאילו יותר עצמאיים, ולקראת הכרעות לאומיות כמו למשל בחירות לכנסת.בעידן השיווק בימינו אין כמעט הבדל בשיטה של עיצוב דעת קהל או נסיונות לעצבו כדי שהוא יקנה את המוצר או את האדם,ליתר דיוק המנהיג, שעומד לבחירה.
מכנה משותף רחב
דעת הקהל משתקפת לעיתים גם ללא עריכת סקר, למשל באמצעות השתתפות המונית בהפגנות. למען מטרה ברורה ומוחשית. כמו לדוגמה המחאה החברתית של שנת 2011 שכללה עניינים רבים חיוניים לאזרח, בראש וראשונה יוקר הדיור, ויוקר המחיה והעדר שוויון חברתי. לכן כאשר קבוצת מחאה פרסמה את "קול הקורא" שלה ב"פייסבוק" להקים אוהלי מחאה בשדרות רוטשילד בלבה של תל אביב, זה תפס בעיקר את ציבור הצעירים הסובלים הגדולים מיוקר הדיור. בהמשך קמו אוהלים בערים נוספות והתרחבו לכדי "ערי אוהלים" שכללו מאות אוהלים בו זמנית.
מכיוון שהמכנה המשותף של העוול היה כה גדול ורחב, המחאה התפשטה ברחבי הארץ וכללה הפגנות ענק שבהם השתתפו מאות אלפים מכול רבדי החברה בהיקפים שהמדינה לא הכירה אותם מזמן. הייתה גם סיסמה קליטה מאוד "העם דורש צדק חברתי". כמו סערה עזה שסוחבת בכנפיה בכל העומד בדרכה, ככה גם המחאה התפשטה לזעם על יוקר המחיה והתגובה הסמלית שלה הייתה "מחאת הקוטג'" שהביאה לחרם צרכני נגד מה שנחשב כסמל מזון בסיסי שנצרך על-ידי רוב הישראלים. שלא לדבר על כך כי נעשו קיצוצים בתקציבים האזרחיים והחברתיים, בשעה שחלק קטן מקרב האוכלוסייה הלך והתעשר. אז המגמה של העדר שוויון קבלה תאוצה ואתה גם המחאה.
|
|
|
|
|
המחאה החברתית 2011 בגיבוי דעת הקהל [צילום: פלאש 90]
|
|
|
ולכן הממשלה נזעקה ומהרה להגיב. לא אכנס כאן לצעדים שננקטו אשר חלקם הוגשמו וחלקם לא, חלקם השפיעו על מדיניות המקרו לטווח ארוך וחלקם לא. אבל כאן נוצרה דעת קהל ברורה שקשה היה להתעלם ממנה. תופעה כזאת לא חזרה מאז.
דעת קהל ודמוקרטיה
תשומת לב ציבורית כקהילה ו"דעת קהל" הן היסטורית תופעה חדשה יחסית. הזירה הציבורית במובן זה הייתה חלק מן האמנסיפציה באירופה לאמור השתחררות מן האצולה השולטת, בייחוד באנגליה ובצרפת במאה ה-18. אז גברה התודעה של קיום אזרחים חופשיים, ולא רק נתינים, שזכאים לקבוע דעה משלהם בכול הקשור לענייניי ציבור תוך שיתופם בקביעת סדר היום הציבורי.
בוודאי שלדעת הקהל משקל גדול יותר בדמוקרטיה מאשר בדיקטטורה. ברוסיה של פוטין מדובר ב"מבצע צבאי" מוגבל נגד אוקראינה הפשיסטית ונגד המערב האימפריאלי שמנסה לכפות את מדיניותו על העולם. אבל גם בדמוקרטיות היא לעתים אינה פועלת כמצופה. נביא לדוגמה את ארה"ב בעידן של הנשיא ביידן. ב-5.8.2022 פרסם כתב הארץ בארה"ב נתנאל שלומוביץ' כתבה שמציינת כי "דווקא ההישגים האחרונים של ביידן חשפו את החולשה שלו". הוא מדווח כי השפל באהדה לנשיא משקף את כישלונו בזירה התקשורתית. תופעה שידועה ושאני מדגיש אותה מדי פעם תוך התייחסות אל המדיה. לאמור כי "המדיום היא המסר" כפי שקבע אותו לראשונה חוקר החברה והמדיה, מרשל מקלוהאן.
במקרים אלה, הצורה שבה מועבר המידע חשובה יותר מאשר התוכן שמועבר דרכה שנקבע למעשה על-פי המדיום. לביידן יצא שם של "ישנוני" "אפרורי" וכיוצא באלה אפיונים שבפועל אינם נכונים והישגיו מרשימים. אבל ככה המדיה רואה אותו, וככה הקהל, ויש, כפי שכבר ציינתי היזון הדדי. לפי אותן אפיונים אפילו דונלד טראמפ, אדם הפכפך, שגיוני, גס רוח, מסוכן לדמוקרטיה הוא בעיני אמריקנים רבים, וגם ישראלים רבים, יותר כריזמטי מאשר הנשיא ביידן.
עוד דוגמה היא ח"כ איתמר בן-גביר. חרף עמדתו הקיצונית המסוכנת שבאה לעתים לידי ביטוי ביריוני, הוא דמות כריזמטית. עד כדי כך שכל אימת שהוא יעלה להר-הבית, או ינקוט צעד פרובוקטיבי אחר, אף שאין שום חידוש בצעד המתגרה שלו שראוי לדיווח, התקשורת תדווח. אין זה משנה אם היחס הוא לחיוב או לשלילה. הוא מקבל את המסך ותומכיו רואים בו גיבור.
ואחרון אחרון הוא בעצם במקום הראשון אצלנו הוא בנימין נתניהו. הכריזמה שלו, בעידן הזה היא חזות הכל לא רק בעיניו אלא בעיניי תומכיו. וחרף כל הרעות החולות, הציבוריות והאישיות, שתלויות על צווארו כאבני ריחיים, רוב יָחָסי של הציבור, בסקרים, רואים בו הכי מתאים להנהיג את מדינה. יש הסברים רבים לתופעה הזאת אבל המרכזי שבהם הוא פולחן האיש מצד אחד ומאידך יצירת אויב מבית תוך כדי הפצת שנאה ומשטמה נגד כל מה שמסמל דמוקרטיה החל במערכת המשפט וכלה ברשויות המחוקקת והמבצעת. זהו! אויב משותף ושנוא הוא גורם מאחד.
הפילוסוף האמריקני אריק הופֶר בספרו "המאמין האמתי" ככה כותב: "השנאה היא הגורם הנגיש והמקיף ביותר מכול אמצעי האחדה". והוא מוסיף: "תנועות המוניות עשויות לצמוח ולפרוח מבלי להאמין באלוהים, אולם לעולם לא מבלי להאמין בשטן".
מי אנחנו
עזרה קליין, הפרשן לענייני מדינה ומדיה הבכירים של העיתון "ניו-יורק טיימס" וכוכב עולה בשמי הפובליציסטיקה והבלוגוספרה באמריקה, כתב ב-7 באוגוסט השנה מאמר בשם "לא רציתי להאמין בזה, אבל המדיום הוא באמת המסר".
I Didn’t Want It to Be True, but the Medium Really Is the Message
במאמרו הנרחב הוא מנתח את תורתו של מרשל מקלוהן ומחקרים אחרים על-אודות התקשורת, הטכנולוגיה החדשה ועמדת הציבור ומסיים אותו ככה: "איזו צורה זה ילבש, בכול הנוגע ליחידים ולחברה? האם אנו רוצים לטפח תקשרת כזאת? איזה סוג של מדיום יהיה דרוש להטבעת תודעה כזאת. אין בכך כדי למעט כהוא זה בחשיבות הפן הטכנולוגי. להפך. יש לקחת בחשבון את הטכנולוגיה, ברצינות שבה היא נדרשת כדי להכיר כפי שמקלוהן ועמיתיו מגדירים זאת כיצד "אנו מעצבים את הכלים שלנו ולאחר מכן כיצד הם מעצבים אותנו".
יש כאן מידה של אופטימיות, בכך שהוא מזכיר לנו את היכולות שלנו. ויש שאלות שנשאלות, כאלה שעלינו להקדיש הרבה יותר זמן ואנרגיה כדי להשיב על השאלה: כיצד אנו מבקשים להיות מעוצבים.ומי אנו רוצים להיות".
|
|
| תאריך:
|
28/08/2022
|
|
|
עודכן:
|
28/08/2022
|
|
צבי גיל
|
|
"על דעת המקום ועל דעת הקהל"
|
|
פעם בשנה אנחנו מזכירים את עשר המכות שהביא אלוהים על מצרים. כל מכה הייתה קשה מקודמתה, ואחרי כל מכה התחננו המצרים בפני פרעה שיתן לעברים לצאת, לעזוב, העיקר שהמצב יחזור לקדמותו והרעה תוסר מעליהם. כל זאטוט יודע את ההמשך - אלוהים הקשה את לבו של פרעה, ופרעה סרב. תשע פעמים, עד שעבר אלוהים והכה כל בכור באדם ובבהמה, והצעקה הייתה כה רבה, שנאות פרעה לתת לעברים לעזוב (כמובן שזה לא סוף הסיפור, הוא יצא בראש צבאותיו לרדוף אחריהם להשיבם, עד שהגיע לים שסגר עליהם).
|
|
|
|
|
הסוסים מזמן ברחו מהאורווה, והסייסים מתאמנים עדיין על האופן בו ינעלו את דלתות האורווה, בשקט מופתי, בנימוס ממלכתי, בלי הפתעות, ככה זה בין סוסים לסייסים. אחרי מתקפת החיבוקים, החיוכים, הלטיפות, הצהרות האהבה, הגינונים, המחוות האנושיות, הצילומים הנפלאים למזכרת, השטיח האדום, הפודיומים והדגלים המתוחים, הנשיא האמריקני עשה בדיוק את מה שהיה ברור מראש שייעשה.
|
|
|
|
|
בשבת הבאה עלינו לטובה, בה נקרא את פרשת "שופטים", נקרא גם את ההפטרה מספר ישעיהו. ההפטרה מתחילה בפרק פרק נ"א פסוק י"ב ומסתיימת בפרק נ"ב פסוק י"ב. בהפטרה זו מתגלה הנביא ישעיהו במלוא נחישותו להציל את עמו ישראל, היושב בגולת בבל. הנביא ישעיהו חושש מאימת השרטון עליו עלה עם ישראל בגולה, בו ישנם גילויי ייאוש והעדר תקווה, שניתן יהיה להיחלץ ממלתעות הקלגסות הבבלית, ותתאפשר החזרה לארץ חמדת אבות. מתוך ראיית הסכנה לקיומיות הלאומית היהודית, אם הייאוש והעדר התקווה יתעצמו. ישעיהו מנהל את ההדברות בלשון ציווי: עוּרִי, לִבְשִׁי, הִתְנָעֲרִי, קוּמִי, שְׁבִי, הִתְפַּתְּחִי, רְאִי...
|
|
|
|
|
מספר טיפים וכלים החשובים לקראת החזרה ללימודים לילדים עם לקות שמיעה וגם להורים שילוו אותם לקראת העלייה לכיתה א':
|
|
|
|
|
מחול השדים של סיקרי הבחירות לסיבוב החמישי החל לפני זמן-מה והוא מעצים את סחרחרת הבלבול המתלווה לבחירות ככל שמתקרבים למועדן הנומינלי (1.11.2022). הבלבלת מגדילה את החשש שגם הפעם לא נגיע להכרעה פוליטית ממשית אם מערכת שיקולי הציבור - מחד ושל "סוחרי העבדים הפוליטיים" ברשימות הבלתי-דמוקרטיות - מאידך תעסוקנה בנוחיותם הפרטית של "הסוחרים". לפי שעה נראה שככל ש"הדיקטטורה" הרשימתית מובהקת יותר, כך מחצינים ראשי הרשימות את אופיים האנטי-דמוקרטי למעט ברסיסים הקטנים והבטלים נוסח ירון זליכה ואלי אבידר.
|
|
|
|
|
