לכבוד פרשת "משפטים" שפקדה אוותנו ביום שבת, אני מוצא לנכון לכתוב על חוויה מרגשת, שהיה לי בעקבות קריאת הפרשה לפני למעלה משלושים שנה. בשנת 1992 ארגנה הנהלת כפר הנוער "ניצנה" בנגב פסטיבל שירה, אליו הגיעו תושבים מכל יישובי הנגב לשמוע את שירי מיטב המשוררים: חיים חפר, חיים גורי, יעקב בסר, נתן זך ועוד. בתום פסטיבל השירה חלק מהמשוררים נשארו ללון בכפר ולמחרת הם נכנסו לכתות, שהיו מאוכלסות בצעירות ובצעירים עולים חדשים מארצות חבר העמים. היה זה יום חוויתי לתלמידים ולמשוררים.
אני התלוויתי למשורר נתן זך, שנכנס לאחת הכיתות ובידיו שני ספרי תנ"ך, האחד בשפה העברית ואחד בשפה הרוסית. נתן זך אמר לתלמידים, כי בכוונתו לקרוא להם פסוק מספר "דברים". הוא קרא בפניהם מפרק כ' את הפסוקים "ט-כ': "כיִֹ תָּצוּר אל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עֲלֶיהָ לְתָפְשָה, לֹא תַּשְׁחִית אֶת-עֵצָהֹ לִנְדּוֹחַ עָלָיו גַּרְזֶן, כִּי מִמֶּנּוּ תֹּאכַל, וְאוֹתוֹ לֹֹא תִּּּּּּכְרוֹת, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׁדֶה לָבוֹא מִפָּנֶיךָ בְּמָצוֹר, רק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא-עֵץ מַאֲכָל אוֹתוֹ תַּשְׁחִית...".
התלמידים, שעשו את צעדיהם הראשונים בשפה העברית, התקשו מאוד להבין את מה שקרא נתן זך בשפה העברית מספר "דברים". לכן הוא ביקש מאחד התלמידים לקרוא את שני הפסוקים מפרק כ' בספר "דברים" מספר תנ"ך בשפה הרוסית שהיה בידיו, ואף הנחה אותו להסביר בשפה הרוסית מה הוא הבין למקרא שני הפסוקים.
ההסבר בשפה הרוסית הוסיף רבות להבנת המשמעות של שני הפסוקים. הגם שהיו תלמידים, שלא הכל היה נהיר וברור להם, אך כולם היו מרותקים לנאום החוצב להבות של נתן זך, בו הבהיר מדוע שני הפסוקים אלו שימשו לו מקור השראה לשיר. נתן זך הבליט בפני התלמידים את חיבתו לספר התנ"ך שהוא מחזיק בידיו, כי ישנה בו בשורה מוסרית והומאנית לחברה האנושית - אין לפגוע בעת מלחמה בעץ שנותן סעד קיומי לחברה האנושית. אם צרכי הקרב מחייבים כריתת עצים, מותר לכרות רק עץ שאינו נושא פרי למאכל אדם. השפה האנגלית, הרוסית והעברית התערבבו להם ביחד כשנתן זך מבהיר לתלמידים, שכבש אותו הפסוק המְעַדֵּן את האדם בעת התלהטות יצרים של מלחמה.
נתן זך הצליח לרתק את התלמידים, בציינו, שהוא אוהב את פרשת "משפטים" בספר "דברים", המגלה רגישויות אנושיות והומאניות בעיצומה של מציאות קוטלת חיים. הוא מיין את היותו אתיאיסט, אבל הוא אוהב ספר, בו מזדקרת הדרישה לא לפגוע באזרחים בעת מלחמה וקיים איסור מוחלט לפגיעה בנשים ובטף וגם איסור לפגיעה בבהמה.
הצלצול, המורה כי תם השיעור, לא דיבר לא למשורר ולא לתלמידים, שכמה מהם הוציאו מפוחיות פה ואחד שהיה לו חליל בידו ותלמידה שניגשה לפסנתר, כשכולם שרים בהתלהבות רבה את שירו של נתן זך "כי האדם עץ השדה הוא". פרשת משפטים בספר" דברים" באותן שעתיים בכתה בכפר הנוער ניצנה הרקיעה שחקים, ותודתי נתונה למשורר נתן זך על החוויה שהעניק לי ולעשרות נערות ונערים, שעשו את צעדיהם הראשונים כעולים חדשים במדינת ישראל.
