המתעתעים בע"ם

בן כספית הוא אחד מבכירי המתעתעים הנ"ל. אחרי שהסביר בתוכנית "פגוש את העיתונות (ערוץ12), בהערת אגב קצרצרה כי הוא מכבד את הבחירות הדמוקרטיות שלנו, חזר הוא לסורו ובטורו "פסקת ההתרסקות" במעריב, עמ' 3, ב-6.11.2022, תחת הכותרת "אש וגופרית" משׂביע הוא את קוראיו בשפע מלל חסר יסוד ובדברי בלע על עתיד המדינה והדמוקרטיה הישראלית וקורא להתנגד לכוונות מנצחי הבחירות לבצע שינויים בחוק בהתאם להבטחותיהם לבוחריהם. בלשונו "המפותלת" הוא למעשה קורא למרי ציבורי נגד סמכות הרשות המחוקקת להכניס תיקונים בחוקי מדינת ישראל אלא אם הוא וחבריו יאשרו זאת. עוד מאיים הוא שאם תהין הכנסת לבצע שינויים חקיקתיים אלה, יצאו המוני בית ישראל לרחובות וידאגו לכך שהפגנות "בלפור" תהיינה כאין וכאפס לעומת המהומה החדשה המומלצת על ידו. דבריו נסמכים על טיעונו ההזוי מול הציבור השפוי בישראל שהנבחרים "מפתיעים" בדברם על מימוש הבטחותיהם לבוחריהם. לדידו-קיום ההבטחות היא פריבילגיית המפלגות בהן הוא תומך ושערורייה אם תאמצנה זאת המפלגות להן הוא מתנגד; שמאל-מרכז צבוע "במיטבו".

אני מקווה שאיש אינו נבהל וידיו של איש לא תרפינה עקב איומיו הטפלים. קיימת הסכמה רחבה בציבור לגבי הצורך בביצוע תיקונים משמעותיים בחקיקה הנוגעת למבנה ופעולות המערכת השלטונית הכוללת גם את המערכת המשפטית. חובה על הממונים בכנסת ובממשלה החדשות לעשות את המוטל עליהם ללא חשש, סחבת או דיחוי; הכל כפוף לרצון ציבור הבוחרים בישראל.

כספית שואב את השראתו מהעידן בו נוהלה ישראל ע"י האליטה של ימי המדינה-שבדרך שקבעה בשרירות-לב את חוקי המשחק ולצידם גם את חוקי החריגה המתאימים לה; ימים אלה פסו מן העולם. רוב בכנסת הוא 61 ח"כים! – אין חוקי-עבר מיוחסים אלא אם כך כתוב בהם וגם אותם יש להתאים בהקדם למציאות החדשה והמשתנה. מי שחפץ בהגנה חוקתית, חייב לדאוג לחוקה ולהעביר אישורה במשאל-עם. חוקה ישראלית שתנוסח, תוסבר לציבור והציבור תוכרע בהצבעה של הציבור בדבר אישורה או דחייתה. בן כספית רשאי להפגין ברחובות ככל שירצה אך בל יחלק תפקידים לאחרים, שהרי זו כבר הסתה.

פיסקת ההתגברות אינה מבטלת את הדמוקרטיה אלא מתקנת סטיות בסדרים הקיימים או הרצויים; זו כוונתה מלכתחילה. הדרישה לפיסקה כזו אינה חדשה ואינה אמורה להיות פונקציה של מספר החברים בקואליציה. הדרישה לאישור החלטה ע"י 61 ח"כים דורשת גיוס מתאים ונוכחות ח"כים במליאה שלרוב רבה יותר ממצבת הנוכחות הסטנדרטית של ח"כים בישיבות המליאה. פיסקת התגברות אמורה לחול אם יש בכך צורך על כל החלטה משפטית של בג"ץ – הכנסת היא הרשות המבקרת את גופי הביצוע. היא חייבת לחול על החלטות בהן קיימת קביעת עמדה בשאלות עקרוניות או בסוגיות בהן יש משום תקדים שיפוטי שהוא פרוש משפטני של החוק בסתירה לחוק או לרוחו. בית המשפט איננו מחוקק ואת העניין הזה אין להחמיץ בתיקונים הנשקלים עתה.

בכל הדיון הנרחב המתפתח עתה בעקבות תוצאות הבחירות, השאלה העקרונית על הפרק היא כמובן מיהו הפוסק האחרון או איזו רשות מבין השלוש: מחוקקת, מבצעת ושופטת - היא "הבכירה" – זו המייצגת באופן הכי בלתי-אמצעי את הריבון ורצונו.

בתי המשפט, כאשר ידעו שקיימת דרך להתגבר על החלטותיהם המאתגרות את החוק או את הכרעות הכנסת הנבחרת, יזהרו משימוש מופרז בסוג זה של הכרעות. נימוקיו הנפסדים של בן כספית כגון דבריו של ח"כ גולדקנופף או הערת האגב הפולמוסנית להכעיס שלו לאמור: "...אני יודע שגם הערבים לא מתגייסים, אבל זהו אירוע אחר לגמרי" – אינם רלוונטיים לדיון. זה איננו "אירוע אחר לגמרי...", אלא חלק משאלת השוויון האזרחי של כולנו בכל הנושאים ובכל התחומים! בשום אופן אין לקבל טענת-סרק של מבקרי ההצעה הגורסת שכל האזרחים שווים פרט לאלה שכך או אחרת שווים יותר.

בן כספית מדמה להיות מי שאינו שבע רצון מהמגמה המסתמנת לתקן כשלים, חריקות ועוגמת-נפש של שנים. מגמה זו הייתה חלק ממערכת הבחירות שהדוגלים בה ניצחו בהן. בתקופה קודמת תאמה המציאות של חוסר משילות ואי-בהירות בחלוקת סמכויות הממשל את "תורתו" של בן כספית ושותפיו האידאולוגיים ואת השקפתם על מהות הדמוקרטיה ולכן שתקו וגיבו באדיקות-רבה גם את הליקויים. כדרכו מקדים כספית את המאוחר שכן נוסח התיקון טרם הוגדר סופית. טוב יעשו הוא וחבריו אם יחזרו לאותה שלווה גם עכשיו, לפחות עד שיוצג נוסח ברור. משוכנע אני שהערותיהם הקונסטרוקטיביות ישקלו בתשומת לב גם אם לא כולן תתקבלנה.

בהירארכיה הממשלית הרשות הנבחרת ישירות ע"י הציבור היא הבכירה, המייצגת את הריבון ורצונותיו באופן המובהק, המעשי והסימלי ביותר גם יחד. דמוקרטיה אינה יכולה להתקיים ללא כושר משילות וזו אינה אפשרית ללא הכרעה במחלוקות כשהרשות הנבחרת היא הפוסקת הסופית.

פיסגת התגברות אפקטיבית, שקולה ומייצגת היא אפוא צו השעה!