הממשלה הבאה תצטרך להביע עמדה ברורה לגבי המלחמה בין רוסיה ואוקראינה, שתכלול גם מעשים..." - קובע הרב גולדשמידט, נשיא ועדת רבני אירופה והרב הראשי של מוסקבה בשנים: 1993 - 2022.
1 זו עמדה לגיטימית, אך לא בהכרח חכמה ומציאותית. רבני התפוצות הם בדרך כלל אזרחי המדינות בהן הם מתגוררים. ככאלה הם מדברים כיחידים או לכל היותר כמנהיגי קהילות במדינות מושבם, כשהם פוזלים לעבר שליטי מדינות אלה, דעת הקהל המקומית והרוח המנשבת במקומות מושבם.
ניסיון העבר מלמד שיהודי התפוצות אינם יוצאים נגד מדינות מושבם וגם כאשר הם מביעים סולידריות עם ישראל - מולדת העם היהודי שלהם - היא לרוב "סינתטית". כלומר: הם אינם מבקרים באופן גורף את המדינה ה"מארחת" אלא מעשים או תנועות שנחשבים במדינתם ובקבוצת הייחוס הפוליטית שלהם "מוקצים", כגון: אנטישמים ונאצים מוצהרים או גזענים מובהקים.
דומה שיהודים גלותיים טרם הפנימו שמצבן של קהילות "זמניות"
2 במדינות זרות אינו דומה במאומה למצבה של מדינה ריבונית במדבר הבינלאומי הכוחני, במיוחד כאשר מדובר בסכסוך בין-מעצמתי עולמי ובניגודי אינטרסים עולמיים ברורים. כשם שאוקראינה לא נזעקה לעזרת ישראל במלחמותיה בעבר, במאבקיה הבינלאומיים באו"ם ובמסגרות עויינות אחרות, אין לצפות שישראל תשקול את צעדיה לפי האינטרסים של אחת המדינות הנלחמות במלחמה זו, או לפי השקפותיהם של רבני קהילות במקום; היא תשקול אותם על-פי האינטרסים שלה ובקריטריוני "האפשר" ו"האי-אפשר" שלה. ברור שדברים אלה יגלגלו את השיח מיד לשאלת המוסר בכלל והמוסר היהודי בפרט.
בנסיבות המלחמה באוקראינה, לא מסובך להשיב על שאלה זו. המוסר היהודי קובע שתי קביעות חשובות לעניין זה: א. הקם להורגך - השכם להורגו ב. עניי עירך קודמים. אל לישראל להתנהל מול רוסיה באופן שתיצור אצלה עויינות מסוכנת לעצמה; רוסיה היא מעצמה עולמית ועל השגיאות של עם ישראל במלחמות נגד מעצמות עולמיות בעבר הרחוק, שילם העם פעמיים בחורבן הארץ, חורבן בית המקדש וגלות. האינטרס של אזרחי ישראל קודם לקשי היהודים במקום גלותם, במיוחד כאשר הייתה זו החלטתם של יהודי הגולה לא לעלות לארץ.
3 שיקולי מוסר אנושי גלובלי הם תמיד שיקולים נאצלים, אך בעולם כוחני ותוקפני, לעולם אין הם עומדים בראש סולם העדיפות - קודמים להם החיים עצמם.
לדעתי, הייתה המדיניות שנקט בנט כראש ממשלה בפרוץ המלחמה ויעץ לזלנסקי להיכנס למו"מ עם פוטין, על הסדר שימנע התפשטותה ואת הרס ארצו. כמדינה ריבונית בחרה אוקראינה אחרת וזו זכותה. אוקראינה נכנסה למלחמה מול מעצמה עולמית כשהיא בלתי-מוכנה; ועתה במצוקה עצומה. אני סבור כי הסיוע שמגישות לה ארה"ב ואירופה מהווה עבורן מלחמת דה-לוקס נגד רוסיה ע"ח אוקראינה אף כי שוחקת היא גם את הראשונה. בדיעבד מסתבר שגם רוסיה נכנסה למלחמה זו בלתי-מוכנה ועל כן מתקשה להשיג בה הכרעה; באופן זה הופך המהלך כולו לתהליך שחיקה קשה לשני הצדדים. שגיאותיו של זלנסקי אינן צריכות להוות מניע או הצדקה עבור ישראל לסכן את עצמה, במיוחד נוכח קשייה עימם היא מתמודדת בכוחות עצמה, האיומים בפניהם היא עומדת ומיצובה של רוסיה במאזן האזורי הכולל שלנו. השקרים שיצרה רוסיה לאחרונה עם אירן מבהירים ביתר שאת סוגיה זו.
העובדה שגם רוסיה הניחה הנחות שגויות בכניסה למלחמה אולי עוזרת לאוקראינה, אולם ההבדל בין מעצמה לבין מדינה הוא בכושר הספיגה; זה של הראשונה גדול פי כמה מזה של השנייה. מבחינת פוטין אוקראינה אינה אויבת אלא "מורדת". בראייתו הגלובלית היא חלק ממרחב הביטחון הלאומי הרוסי מול איומי המערב - כפי שהיה בתקופת האימפריה הסובייטית ולכן חשוב להבין ולהתחשב במניעי מהלכיו. ביסודו של דבר זהו מאבק בינגושי על הגמוניה עולמית, ולנו אין מה לחפש במגרש זה.
העובדה שנשיא ארה"ב, המליץ לאחרונה לזלנסקי להידבר עם פוטין אינה מבשרת טובות לאוקראינה חרף הישגיה הצבאיים האחרונים. הדבר מתפרש כעייפות אמריקנית מן האירועים ועוד יותר מכך מהמשברים הכלכליים שמלחמה זו מחוללת בעולם אחרי נזקי הקורונה. המחסור בדלק באירופה ומחיריו הגואים בעקבותיו, עלולים להיות "הקש שישבור את גב הגמל". אם לא תתעשת אוקראינה עכשיו, תינטש ע"י ארה"ב בלחץ אירופה המוכה כלכלית, ומצבה יורע עשרת מונים. שום סיוע צבאי ישראלי אינו מהווה מרפא להתפתחות כזו.
הצעתי לרב פנחס גולדשמידט היא להימנע מנתינת עצות אחיתופל למדינת-ישראל ומחלוקת משימות מרחוק ובמקום זאת להצטרף אליה ולפעול מבית לחיזוק כוחה וביטחונה. אין לעם היהודי ארץ אחרת, אך בהיותנו חזקים ומלוכדים תגדל יכולתנו לסייע גם לזולתנו.
