התרחיש הסביר ביותר באוקראינה: קיפאון

כל אנליסט מודיעין סביר היה נתקל בבוז מוחלט אם היה צופה במרס 2022 שכעבור שמונה חודשים אוקראינה עדיין תהיה מדינה עצמאית; שאוקראינה תהרוג או תפצע 80,000 רוסים; שספינת הדגל של הצי הרוסי בים השחור תהיה עמוק במצולותיו; ושחיל-האוויר האוקראיני ימשיך לטוס. אוקראינה הביסה את הציפיות. היא מנצחת במלחמה. אבל החורף מגיע ורוסיה מתגייסת. העורך הביטחוני של אקונומיסט, ששנאק ג'ושי, מציג ב-The World Ahead 2023 שלושה תרחישים אפשריים.

הראשון: רוסיה חוטפת ניצחון ממלתעות התבוסה. הצבא הרוסי מייצב את החזית לאורך החורף ובמקביל בונה גדודים טריים. בינתיים הרפובליקנים בארה"ב חוסמים את המשך הסיוע לאוקראינה, בעוד הציוד שקיבלה מאירופה אוזל. התעשיה הביטחונית הרוסית מצליחה לייצר ציוד בסיסי לכוחות החדשים, למרות המחסור הקשה במוליכים למחצה ובציוד ייעודי.

בתרחיש זה, באביב חוזרים הרוסים להתקפה והודפים את האוקראינים המותשים מחודשים של מגננה. כטב"מים רוסיים ממשיכים להרוס תשתיות ומתקני אנרגיה. בקיץ אוקראינה ניצבת וגבה אל הקיר, בעוד הרוסים לוכדים יעדי מפתח. אירופה לוחצת על אוקראינה לקבל את הצעתה של רוסיה להפסקת אש; ולדימיר זלנסקי נאלץ להסכים. בחודשים ובשנים הבאים רוסיה מתחמשת שוב לקראת מתקפה נוספת.

התרחיש השני הרבה יותר סביר, אומר ג'ושי: קיפאון. רוסיה מגייסת מאות אלפי צעירים, אך אינה מצליחה להפוך אותם לכוח לוחם יעיל. החיילים המאומנים כבר בחזית; הקצינים המנוסים – איתם או מתים. המגויסים החדשים יכולים לכל היותר לאייש עמדות הגנה. הנסיגה הרוסית מחרסון היא אומנם ניצחון לאוקראינה, אך היא מעניקה לרוסיה עמדה צבאית חזקה יותר מעבר לדנייפר, המגן על האגף השמאלי שלה. האוקראינים סופגים אבידות כבדות בכל קילומטר של התקדמות.

ולדימיר פוטין אינו מסוגל לנצח במלחמה בשדה הקרב, ולכן הוא מנסה להאריך אותה ככל האפשר כדי למוטט את הכלכלה האוקראינית ואת המורל של תושביה. אירופה מתקשה למלא את מאגרי הגז שלה במהלך 2023 והתוצאה היא האפלות בחורף. מטרתו של פוטין היא להחזיק מעמד עד שלהי 2024, בתקווה שדונלד טראמפ יחזור לבית הלבן ויפסיק את התמיכה באוקראינה . אבל זהו הימור מסוכן: דעת הקהל ברוסיה פונה נגד המלחמה, כלכלתה שוקעת ופוטין נראה פגיע מתמיד.

כאמור, יש גם תרחיש שלישי שהוא המעודד ביותר – ואולי המסוכן ביותר. אוקראינה ממשיכה להתקדם, גורמת לרוסים אבידות כבדות ולראשונה מגיעים כוחותיה לטווח ארטילרי מחצי-האי קרים. הקווים הרוסיים במחוז לוהנסק מתמוטטים והאוקראינים מתקדמים במהירות מזרחה. בעוד האבידות הרוסיות גדלות, החיילים הטריים מסרבים להילחם. מדינות המערב מחישות לאוקראינה מערכות נ"מ חדשות וכך מפיגות את ההשפעה של מתקפות הטרור הרוסיות.

באביב מורה זלנסקי לצבאו לפתוח חזית חדשה מול זַפּוֹרִיזְ'יָה. חמש חטיבות קורעות לגזרים את הקווים הרוסיים, מנתקות את הגשר היבשתי לקרים ומשחררות את מריופול. אוקראינה מעבירה לדרום את הטילים ארוכי הטווח שלה ופוגעת בנמלים ובסיסים בחצי-האי קרים. היא מאיימת להיכנס לחצי-האי ופוטין מציב אולטימטום: עצרו או שתעמדו בפני נשק גרעיני. הניצחון באופק, אך כך גם הסיכונים שהוא מביא עימו.