|
|
רו"ח אלקלעי. אצבע מאשימה [צילום: יח"צ]
|
|
|
|
|
"מכירת המניות שהחזיקה התאחדות הסטודנטים בחברת איסתא בוצעה בצורה לקויה, באופן שגרם לכך שכפי הנראה שולמה עמלה גבוה יותר ממה שניתן היה לשלם לחברת איי.בי.איי חיתום, וחשוב יותר - התמורה שקיבלה ההתאחדות בגין מניותיה הינו נמוך בצורה מהותית מהמקובל בשוק". כך כתב רו"ח עופר אלקלעי בדוח בדיקה שהגיש להתאחדות הסטודנטים, על-פי הזמנתה.
התאחדות הסטודנטים מכרה למשקיעים מוסדיים את מניותיה (16%) בחברת איסתא הרשומה למסחר בבורסה תמורת 202 מיליון ש"ח. המניות נמכרו בהנחה של 20% ביחס למחירן בשוק, דבר המהווה בפועל הנחה בסך 20 מיליון ש"ח.
לא צריך להיות חוקר מדופלם כמו רו"ח אלקלעי, כדי להבין שהנחה בסדר גודל שכזה היא אירוע מיוחד, בעייתי. קל וחומר כאשר איי.בי.איי חיתום קיבלה מההתאחדות עמלה בסך 2% מהעסקה (לעומת 0.5%-1.0% כמקובל). הדעת נותנת כי איי.בי.איי הייתה יכולה לבקש עמלה גבוהה יותר, לו הייתה משיגה עבור התאחדות הסטודנטים מחיר גבוה יותר ממחיר השוק, או לו היה מדובר במניות נחותות שאין להם דורש. אך לא זה המצב.
רו"ח אלקלעי עשה עבודה מעמיקה. "המידע מעלה חשש שלא נעשו כל המאמצים להשגת המחיר האופטימלי", כותב אלקלעי, ומפנה אצבע מאשימה מיוחד כלפי איי.בי.איי חיתום, שהציגה בפני הנהלת ההתאחדות מצגי שווא, על משקיעים מוסדיים שפנתה אליהם, כביכול. דא-עקא, מטבע הדברים, נבצר מאלקלעי לבדוק בשביל מי באמת עבדה איי.בי.איי חיתום: האם ייתכן שהיא עבדה לטובת משקיעים מוסדיים מסוימים וקיבלה גם מהם עמלה יפה, תמורת "סידור" הנחה של 20% ממחיר השוק. זו הבדיקה האמיתית שצריך לבצע. בדיקה שכזו תוכל לבצע רשות ניירות ערך, אם תדרוש מאיי.בי.איי חיתום דיווח מיוחד: האם קיבלה עמלה ישירה ו/או עקיפה (בדמות דמי ייעוץ, למשל), תמורת עסקת איסתא. כמו-כן תוכל רשות ניירות ערך לבדוק: האם צד שלישי היה מעורב בעסקה וקיבל תשלומים מגורם כלשהוא, כדי לסדר הנחה כה-משמעותית לרוכשים, על-חשבונה של התאחדות הסטודנטים.
