הרוחות בארץ סוערות סביב התנהלות חיילי "גדוד צבר" של גבעתי, מול מפגיני שמאל בחברון וסביב החלטת המג"ד לשפוט את אחד החיילים ולהטיל עליו עשרה ימי מחבוש. ענישה שקיבלה במשך אישרור על-ידי המח"ט. כמקובל אצלנו, מייד נחלקו המגיבים לפי שיוכם הפוליטי, כאשר הימין יוצא נגד החלטת המג"ד, והשמאל תומך בה. אולם כאשר מקדישים מחשבה נוספת לסוגיה, נדמה כי חל בלבול בפרשנות שניתנת להתנהלות המג"ד, כאשר למעשה מדובר דווקא בדאגה לחייל, כפי שאסביר להלן.
לפני שנים כאשר שירתי כחייל קרבי בנח"ל, אם ביצעת עבירת משמעת אמיתית, המצדיקה לרתק אותך שבת והמפקד הסתפק ב"הורדת כאפה" וקללה עסיסית, הבנת שהוא אוהב אותך וסוגר את העניין ביניכם. או כאשר חלילה ביצעת עבירת משמעת חמורה יותר, אשר הצריכה מעורבות של גורמים מחוץ ליחידה, כגון מצ"ח, והמפקד היה סוגר את העניין בתוך היחידה: נותן לך לכתוב כתובת מטופשת באבנים על צלע ההר, או אפילו מטיל עליך מחבוש של כמה ימים, גם אז הבנת שהמפקד אוהב אותך ודואג לך.
ונחזור להחלטת מג"ד גבעתי, לשפוט בעצמו את החייל ולהטיל עליו עשרה ימי מחבוש. אין ספק ששני חיילי גבעתי, ביצעו עבירות משמעת, וזאת בלי להיכנס להגדרת חומרת העבירות ולטענות החיילים לתנאים מקלים, בשל התנהגות מפגיני השמאל כלפיהם, מבלי שניתנו להם כלים מתאימים להתמודד עימם.
עבירות החיילים תועדו על-ידי המפגינים ועשו "רעש" גדול ברשתות החברתיות ומייד גם במהדורות החדשות, תוך שהתחיל להיזרק לחלל האוויר השם "אלאור אזריה". זה המצב שבפניו ניצב מג"ד גבעתי, גיבור ישראל, אשר אף קיבל צל"ש במבצע צוק איתן, כאשר לא היסס לזנק לתוך מנהרות המוות של החמאס בעזה, בניסיון הירואי ותוך חירוף נפש, לאתר את חברו ליחידה, הדר גולדין. אני משוכנע שהמג"ד חשב לעצמו: "החיילים שלי עשו טעות, אבל הם הילדים שלי ואני לא הולך לאפשר לאף אחד לתלות אותם בכיכר העיר".
בכל הקשור לחייל אשר התבטא בצורה בלתי הולמת, מיהר המג"ד להשתלט על האירוע, להשאיר אותו בתחומי היחידה, תוך שהוא מורה לחייל לפרסם התנצלות (כך אני מניח שקרה) ולשפוט אותו לעשרה ימי מחבוש. אני גם משוכנע שהחייל עצמו מבין היטב שהמג"ד אוהב אותו ודאג לו, בעצם ההחלטה להשאיר את הטיפול בתחומי היחידה. מבלי חלילה לזלזל בעשרה ימי מחבוש בצבא, בהחלט ניתן לראות בכך ענישה מידתית, אשר מחד מבהירה שאכן מדובר בעבירת משמעת ומאידך "משביעה" את רצון הגורמים "החיצוניים", המעוניינים היו להעניש את החייל ביתר חומרה, הן משפטית והן תקשורתית.
יתכן אף שהמג"ד הבין, שלו היה מסתפק בריתוק החייל לבסיס, למשך שבת או שתיים, כפי שנהוג לסגור עניינים כאלה, הדבר לא היה מתקבל כענישה מספקת והביקורת על החייל (ואז גם על המג"ד), הייתה רק גוברת. לגבי החייל השני, אשר תועד מכה באגרוף את מפגין השמאל, המצב יותר מורכב, אך אם מג"ד גבעתי יחליט לשפוט גם אותו, יש לתת לו גיבוי על כך ובוודאי שלא לפרסם את תמונתו ברשתות החברתיות ולתייג אותו כמי שכאורה פוגע בחייליו.
ואסיים בדבריו של הרמטכ"ל אביב כוכבי, אשר מיהר לגבות את מפקדי גבעתי: "המפקדים, ורק המפקדים, קובעים את הנורמות ואת אופן הטיפול באירועים ביחידותיהם". גם אם דברים אלה של הרמטכ"ל אינם מדויקים תמיד, אני אישית מעדיף ליישם גישה זו ולאפשר למפקד לסגור עניינים בתוך היחידה, במנעד אירועים רחב ככל הניתן, לטובת כולנו.
