איש המודיעין הבריטי ש"הפך לציוני"

סיפורו של העיתונאי והסופר רוי אלסטון, חלק מדף ההיסטוריה של תולדות הישוב והקמת המדינה, נשכח עם השנים וידוע ומוכר למתי מעט.

רוי אלסטון (1971-1901), היה בריטי (בעצם אירי) בכל רמ"ח אבריו, נוצרי שנקלע לכאן במלחמת העולם השנייה כאיש מודיעין בכיר ששירת ביחידה בריטית ללוחמה פסיכולוגית במלחמת העולם השנייה. הוא נשלח לארץ ישראל ב-1943 כדי לנהל את תחנת הרדיו הצבאית הבריטית ששידרה לארצות אירופה הכבושה. במרוצת הזמן תוך מגע והיכרות מקרוב עם הישוב היהודי נעשה אוהד המפעל הציוני.

בעל טור יומי ב"פלשתין פוסט" (ג'רוזלם פוסט)

ב-1945 הצטרף לעיתון פלשתין פוסט (לימים הג'רוזלם פוסט) שם היה בעל טור יומי שנקרא הטור הראשון ("First Columm") וכותב מאמרים ראשי. על מאמריו בעיתון זה חתם בשם העט "דיוויד קורטני" (David Courtney).

בעט מושחז במאמריו בטור, ביטא את דעתו החיובית על הציונות ותקף את ממשלת המנדט ומעלליה בארץ. הוא עמד לימין הישוב היהודי במאבקו נגד השלטון המנדטורי, מתח ביקורת על המדיניות האנטי ציונית של בריטניה, תיאר באופן נלהב את בואם של המעפילים והביע זעם על גירושם. אלסטון שהה בירושלים בזמן המצור ותיאר במילים מרגשות את חיי העיר שהמשיכו תחת אש התותחים וסכנת הרעב כאותה נערה שהמשיכה בשיעורי הפסנתר שלה...

לאחר פיצוץ מכונית תופת ביום ה-1 בפברואר 1948, שהרסה את בניין מערכת עיתונו "פלשתין פוסט", ברחוב הסולל (כיום רחוב החבצלת) בירושלים, ובוצע כנראה על-ידי 2 עריקים מהצבא הבריטי שחברו לכנופיות הערביות, היה רוי אלסטון בין אלה שלמחרת הדפיסו את העיתון עם הטור הראשון שלו בו כתב ש"האמת רועשת יותר מפיצוץ ה-TNT" (חומר נפץ). מלים חזקות מדינמיט, הצדק לא ייכנע לאימתנות, הציונות חזקה מאויביה", כתב בטורו.

לרוי הייתה גם באותן שנים, סוף שנות ה-40, תוכנית רדיו שבועית ששודרה ברדיו "קול ירושלים" בכל יום א' בסביבות השעה 8:45 בערב, שכללה סקירה מדינית על המצב בארץ ובעולם. אלסטון כתב גם בעיתון הארץ טור שבועי ("בעיניו של אנגלי") חתום בשמו המקורי רוי אלסטון. בנוסף דיווח על הנעשה בארץ לסוכנות הידיעות רוייטר.

נשאר בארץ לאחר פינוי הבריטים

עם סיום המנדט כאשר האזרחים הבריטים נצטוו לעזוב את הארץ לקראת הפינוי, בחר רוי אלסטון להישאר בארץ למרות שלא היה יהודי. הוא המשיך לכתוב את טורו ("הטור הראשון) בעיתון "ג'רוזלם פוסט" עוד מספר שנים גם לאחר הקמת המדינה עד 1956. במקביל שימש כתב עיתון הלונדוני "טיימס" בארץ. הוא התגורר בשכונת רחביה בירושלים עם רעייתו מוניקה, נשא תעודת עיתונות ממשלתית של מדינת ישראל, ומלבד מאמרים מדיניים סיקר אירועים בחיי העיר ובהם הפגנות השבת של "נטורי קרטא" ועוד.

באוקטובר 1956 הודיעה מערכת ג'רוזלם פוסט כי "הטור הראשון" - פרשנות מדינית של אלסטון שהופיע בשם העט דויד קורטני לא יופיע עוד, מאחר שבעל הטור העיתונאי רוי אלסון התפטר מתפקידו. אלסטון נימק התפטרותו בכך שעבודתו ככתב עיתון "טיימס" בישראל מקשה עליו בזמן האחרון את כתיבת טורו בג'רוזלם פוסט.

ביוני 1961 השתתף רוי אלסון בליל שבת בסימפוזיון שנערך בבית ציוני אמריקה בתל אביב בנושא "השואה ומשפט אייכמן". בסימפוזיון נשאו דברים רוי אלסטון שהיה אז כתב טיימס בארץ, עו"ד שמואל תמיר, ד"ר ליאון ברנשטיין נציג הקונגרס היהודי העולמי, ונוספים. אלסטון אמר בסימפוזיון כי משפט אייכמן "מעורר רגשות ותגובות מעורבים, יפתח יותר מידי פצעים ויעורר גם אנטישמיות. לדבריו מתחבאת בליבו של כל לא יהודי זיקה אנטישמית והמשפט עשוי להציתה או לכבותה במידה מסוימת.

בין גוריון ושרת נקראים לסייע לאלסטון

ב-1963 אדם כתב לדוד בן-גוריון מכתב על מצבו הכלכלי הקשה של רוי אלסטון וקבל על כפיות טובה כלפי אלסטון מצד ממשלת ישראל ומוסדותיה לאחר שעמד לצד הישוב במאבק נגד שלטונות המנדט, גילה אהדה למפעל הציוני ורשימותיו ב "ג'רוזלם פוסט" תמכו בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל ובעלית יהודים מעפילים לארץ.

וזו תשובתו של בן-גוריון על מכתב ששלח לו אותו אדם: "הצטערתי והשתוממתי על מה שאתה כותב על מצבו של אלסטון. האם עיתונאי מוכשר כמוהו אינו מתפרנס 'בכבוד'? מדוע אינו ממשיך השתתפותו בג'רוזלם פוסט: כידוע לך אני לא קשור עכשיו עם שום מוסד ציבורי, אבל אמציא, אם לא תתנגד לכך הקטע במכתבך בנוגע למצבו של אלסטון לשני חברים שלי טדי קולק ועורך ג'רוזלם פוסט. משה שרת שכיהן אותה כיו"ר ראש הסוכנות היהודית עודכן אף הוא על מצבו של אלסטון. בתשובה למכתב שנשלח אליו כתב שרת "אני מבין כי יש הדואגים לאיש שדיברת עימי עליו על כל פנים לא יופקר".

בתחילת שנות ה-60 עירית חיפה העמידה לרשותו של אלסטון דירה על הכרמל. הוא כתב סידרת רשימות ומאמרים בשליחות הטיימס הלונדוני על פיתוחה של חיפה והתיאטרון העירוני, אולם געגועיו למולדתו גברו וזמן קצר לפני מלחמת ששת הימים עזב את ישראל וחזר לאירלנד, ומאז ביקר בה ביקורים קצרים.

אלסטון מלבד היותו עיתונאי ופרשן מחונן היה סופר ומתרגם ופרסם סידרת ספרים באנגלית על המדינה והמדינה שבדרך. הוא גם כתב ספרי מסעות לפני מלחמת העולם השנייה. אחד מספריו "אומה בהיווצרותה" תורגם למספר שפות ובהם ערבית. הספר שימש ואולי עדיין ספר לימוד על ישראל באוניברסיטאות בארה"ב ובבריטניה. ספר נוסף שכתב ויצא לאור ב1960 היה "אין ברירה" שעסק אף הוא במדינת ישראל.

"איש צנוע ושקט בריטי מאופק"

על סיפורו ופרשת חייו של אלסטון יידע אותי בני הספל שהיה ארכיונאי בכיר באוניברסיטת תל אביב. הספל כיום תושב עיר בשרון, הכיר וזוכר כילד את רוי אלסטון שהיה ידיד המשפחה כאשר זה התארח בבית סבתו וסבו רחל ותיאודור דויטש מקימי "פנסיון דויטש" בהרצליה פיתוח. מספר לי בני הספל: "למיטב זכרוני כילד אלסטון היה גם כתב ה-BBC בארץ או לפחות פרשן עבורם ואני זוכר אותו מקליט את שידוריו כשגר בבית סבתי וסבי בהרצליה (כנראה בעקבות משבר בנישואיו). אז גם ראיתי אותו הרבה. איש צנוע ושקט בריטי מאופק. אני זוכר את הארוחות הרבות איתו בבית הוריי שהיה בסמוך. במבט לאחור כנראה שהוריי אימצו אותו בשעת משבר אישי שעבר.

עיתונאים בני עמו בני דורו ובמעמדו של אלסטון הגיעו במרוצת הקריירה שלהם לתפקידי שגרירים, או מנהלים בכירים השתלבו בעיתונות ובחיים הציבוריים בתפקידים בכירים שונים אך רוי לא שולב בתפקידים אלה לא בארץ וגם לא בחו"ל. ונקלע בשלב מסוים למצב של כמעט פת לחם. רוי אלסטון נפטר בסוף ספטמבר 1971 בודד וחסר-כל בעיירה נידחת באירלנד.

בני הספל יודע לספר כי למיטב ידיעתו אשתו של אלסטון מוניקה שהייתה אישיות בפני עצמה. האריכה ימים וניירותיה בין השאר על חייה בארץ מופקדים באוקספורד. הספל מספר כי לפי מיטב ידיעתו ילדיו של אלסטון חיים בבריטניה.