בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
לקרוא! [צילום: יעקב נחומי/פלאש 90]
|
|
|
געגועים עם קורט עכשיו
|
לפני שבוע קיבלתי מחבר את ספרו של טלמון מ-1955 וכאילו נכתב לא רק על רוסו ומקסימיליאן רובספייר והיעקובינים, ומנהיגי הפשיזם והקומוניסטים במאה ה-20 אלא גם על ויקטור אורבן ובנימין נתניהו וולדימיר פוטין, כאן ועכשיו
|
בשנות ה-50 של המאה שעברה "דרך כוכב ביעקב". הוא זרח בשמי האוניברסיטה העברית בירושלים. ה"יעקב" הזה היה היסטוריון מן המניין, כמעט אלמוני, בשם יעקב טלמון, שפרסם ספר תחת כותרת אפרורית - "ראשיתה של הדמוקרטיה הטוטליטארית". חלף פרק זמן קצרצר והאקדמיה הבינלאומית וחוקרי ההיסטוריה הנודעים במערב ועיתונים חשובים כ"אקונומיסט" ו"הטיימס" של לונדון התפעמו והיללו וקילסו והתפעלו ושיבחו את טלמון אשר הוצב מיד בשורה הראשונה של עמיתיו בעולם. קראתי בו בצעירותי והיה קשה כגריסת חצץ. משפטיו מדויקים ופרטניים, מין משמעת ברזל של כתיבה היסטורית במיטבה. רק פה ושם הופיעו תיאורים אשר רמזו כי הפרופסור טלמון ניחן גם ביכולת כתיבה תיאורית-ספרותית מדהימה (שנים לאחר מכן, כך זכור לי עתה, פרסם בהארץ מאמר אשר תיאר מין תחרות מלחמתית בין ספינות מלחמה גרמניות ובריטיות בדרכן אל טורקיה על-מנת להעבירה על צידן בהיפתח מלחמת העולם הראשונה. גרמניה הקדימה וניצחה. מעולם לא קראתי במאמר היסטורי תיאור מרתק כזה. אולי רק של הפרופסור שלמה בן עמי על טנג'יר). "ראשיתה של הדמוקרטיה הטוטליטרית" היה כתב אישום נגד הוגי הדעות, מי שחיטה אלגנטית של פרות קדושות, שיצירתם הייתה היסוד האידיאולוגי של המהפכה הצרפתית, ובראש ובראשונה ז'אן ז'אק רוסו הנערץ. בחתירתם לתיקון העולם המושלם הולידו את דת המשיחיות, ומהם יצאו - נוכח הדמוקרטיה הליברלית והסובלנית והפחות חדורת מטרה מוחלטת - "הדמוקטטורה" של הקומוניזם מזה והפאשיזם מזה, ושפיכות הדמים ורצח ההמונים. הוא כתב על "דת המהפכה" ועל "המשיחיות המדינית", והוזמן להרצות במיטב האוניברסיטאות בעולם, וכמובן הוכתר כחתן פרס ישראל. לעתים רחוקות ירד עם האסכולה שבתפישתו ממגדל השן. ב-1961 הוזמן להרצות בוועידת היסוד של המפלגה הליברלית, שהפכה לאחר מכן לחלק חשוב בליכוד. ב-1972 הוסיף את חתימתו למנשר אשר הזהיר משליטת ישראל בעם הפלשתיני. הוא נמנה על מעטים שבעת מצוקה ומבוכה שחרו מביני דבר לשמוע מה בפיהם. בשובי בתום מלחמת יום הכיפורים מארץ גושן, בעוד ישראל נסערת במבוכתה, הציע עורך הארץ גרשום שוקן כי בטרם אחזור בעוד כמה ימים לתפקידי כ"סופר המדיני" של העיתון אלך לשמוע מה בפיהם של טלמון, נתן רוטנשטרייך ויחזקאל דרור שבאוניברסיטה. זכורה לי רק השיחה שהתקיימה בביתו של טלמון ונמשכה כמה שעות, ובסיומה הציע האיש שהקפיד על דיוק כי אראה לו את הדברים בטרם פרסומם כדי למנוע טעות. חמקתי. הוא השלים אך הזהיר כי אם ייפלו טעויות בהצגת עמדתו יתלונן אצל שוקן. למרות שהייתי כבר בתפקידי יותר מארבע שנים ומנוסה בתלונות המלוות כל עיתונאי ביקורתי לא רציתי שטלמון יימנה על הבלתי מרוצים. אותו יום ששי לא יצאתי מביתי בשכונת בית הכרם, סמוך לטלפון (לא היו ניידים, כמובן). איכשהו לקראת הצהריים התקיימה שיחה (איני זוכר מי יזם אותה). טלמון אמר כי הכל בסדר, ואיני זוכר כמה פעמים במצבים כאלה רווח לי כבאותו יום. הוא היה בעל שיעור קומה מקצועי כה גבוה שבמותו ב-1980 והוא בן 64 בלבד ניאות ראש הממשלה מנחם בגין לספוד לו (נדמה לי כי בהלוויתו). הם היו בני פלוגתא בנושא ארץ ישראל השלמה, אבל בגין הבין בהיסטוריה ובכותביה, והתביית על טלמון. חלפו שנים רבות. לפני שבוע קיבלתי מחבר את ספרו של טלמון מ-1955 וכאילו נכתב לא רק על רוסו ומקסימיליאן רובספייר והיעקובינים, ומנהיגי הפשיזם והקומוניסטים במאה ה-20 אלא גם על ויקטור אורבן ובנימין נתניהו וולדימיר פוטין, כאן ועכשיו. ראשיתה של הדמוקרטיה הטוטליטרית ברעיונות הנשגבים של המאה ה-18, ואל ישלה איש את עצמו כי ביום מן הימים תגיע האנושות אל המנוחה והנחלה. "אין החיים אלא משבר מתמיד, שאין לו פתרון שלם ואין לו סוף ("שקט הוא רפש" לזאב ז'בוטינסקי?). מי שיכול להניח ידו על עותק מהספר שבקרוב ימלאו לו 70 שנים יחזור וישכיל. לצד מגילת רות, כמובן. חג שמח.
|
תאריך:
|
25/05/2023
|
|
|
עודכן:
|
25/05/2023
|
|
דן מרגלית
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
עובד 1
|
26/05/23 15:35
|
|
2
|
|
גדכ
|
26/05/23 20:53
|
|
בחג שבועות אנחנו משחזרים את המפגן הגדול בעולם שהיה למען ערכי מוסר. ההפגנה הגדולה בעולם של העם היהודי. איך יהפוך למוסרי? ככל שיקיים את תורת הבורא. תוכנה אלוקית שמפי הגבורה ניתנה, שקובעת מה ראוי ומה לא לעשות. בצד ימין של לוחות הברית (ו"עשרת הדיברות") צוויי עשה חיוביים כמו "כבד את אביך ואת אימך", ובצד שמאל צווים שליליים - מה 'לא תעשה'. למשל "לא תרצח" ו"לא תנאף". עשרת הדברות באים לשלול 'אופורטניזם' ו'אדוניזם' של 'איש רעהו חיים בלעו'. כפי שהיה בסדום. במושגים של היום זו הייתה ההפגנה הגדולה בהיסטוריה, לה היו עדים מיליוני יהודים ונספחיהם שיצאו ממצרים. לא לחינם טרח הבורא לארגן לנו את ההפקה הגדולה. הבורא מכיר את ברואיו.
|
|
|
ביקרתי בימים אלה באחוזת קבר משפחת בנטוויץ בהר הצופים. אחוזת הקבר נחבאת בתוך חורשת ברושים לא מוכרת ולא ידועה לרבים. שטחה כשני דונם, מוקפת חומת אבנים ולה שער כניסה בצורת אוהל. בית הקברות מוזנח ולא מטופח. הכיתוב על רבות ממצבותיו דהוי ומחוק ולא תמיד ניתן לפיענוח. במקום נמצאות 14 מצבות בלבד (ספרתי) קבורים במקומות אחרים כמו בזכרון יעקב ועוד.
|
|
|
ייבגני פריגוז׳ין שוב סוחט תשומת לב ומכריז בסרטון על הסגה חלקית של שכירי החרב שלו מבחמוט, והעברת האחריות שם לצבא הרוסי. כבר למדנו להתייחס בעירבון מוגבל ובזהירות להצהרות שלו, שהן חלק ממסע תעמולתי ותודעתי שלו במסגרת מלחמתו - לא מול אוקראינה דווקא, אלא מול יריביו במשרד ההגנה.
|
|
|
מרדכי זאב פייארברג, שהלך לעולמו בדמי ימיו - בן 25 - כתב את "לאן" אשר הפך לקלאסיקה בספרות העברית וידע באמצעות נחמן המשוגע כי היעד הוא ללכת לארץ-ישראל. עתה הגיע המועד לתהות לאן פניה של תנועת המחאה בארץ-ישראל עצמה. התשובה אינה קלה.
|
|
|
יש לנו שר אוצר, שר בכיר בממשלת ישראל, שלצערי, עד היום לא התנער מאמירה המביישת ומכלימה את עולם הערכים המוסרי של התרבות היהודית. לצערי, גם החברה הישראלית לא התנערה במידה מספקת מהתבטאויות של שר האוצר, בצלאל סמוטריץ' וחבריו מהציונות הדתית במהלך השנים האחרונות. לצערי, היינו עדים להתבטאויות המתבססות על הראייה, שברגעי לידת תינוק ערבי יש אספקת פוטנציאל של סכנה לקיומנו הלאומי. לדבריהם, תינוק ואמו היולדת, הם נושאים בקרבם וירוסים של סכנה ואיבה, לכן אין להם זכות לשכון במקום הטהור בו בא לאוויר העולם ילד של עם הבחירה.
|
|
|
|