עד לפרוץ מדע הטכנולוגיה והתעשיה בעולם ועד להקמת גופים ומוסדות לימוד שבהם אנשים למדו ורכשו מקצועות טכניים ואחרים לקיום ולפרנסה, רכישת מקצועות נעשתה בשיטת "האמן והשולייה", השולייה למד אט אט לחקות את האומן עד להכשרתו המלאה. הדרך הזו הוכיחה עצמה דורות על דורות, היא הנחילה והצמיחה בעלי מקצוע רבים וטובים בכל תחומי החיים. למרבה הצער השיטה העתיקה והטובה הזו, אומצה וחדרה גם אל גופי השלטון והשררה. וכך נולד לו התפקיד החדש: "הרודן והשולייה".
וכך, כמו שאצל האומן, השולייה פועל, מפיץ ומיישם את תורת אדונו, כך אימץ לעצמו גם שוליית הרודן להפיץ, להדהד וליישם בכפייה את רצונותיו ותאוותיו של אדונו. ברם, בעוד ששוליית האומן מצליח להוציא אל הפועל את תורת מעבידו בזכות יעילותה ואיכותה המקצועית המוכחת בשטח, שוליית הרודן מנצל את כוח השררה הבלתי מוגבל שמעמיד לו אדונו כדי לכפות את דעתו ורצונותיו ללא תכלית, מחשבה או שיקול דעת ורק כדי לרצות ולפייס את אדונו הרודן חסר השובע. מעתה שוליית הרודן אינו זקוק לשום הוכחה על יעילות "פעילותו" בשטח או על תרומתו לחברה כי המבחן היחידי הוא שביעות רצונו של הרודן.
בימים אלו אנו עדים למופעי אימים רבים של ה"שוליות" הסובבים את הרודן בכל המשרדים ובכל התחומים. המשותף לכולם: בכל יום לצוץ עם רעיון חדש שאיש לא בחן ולא בדק, וגם אם אין בו תועלת או טובה אחרת לציבור, העיקר שיתכתב עם "המדיניות הנעלמה" של הממשלה, שעניינה להגביר את תחושת המשילות ולמחוק כל סימן היכר מהממשלה הקודמת שהינה המקור לכל החולאים והצרות הפוקדים את המדינה היום.
החרוץ והמצטיין בין מחזיקי תואר "שוליית הרודן" הוא ללא ספק השר דוד אמסלם, זה שלא מזמן נשא את נס המרד נגד הרודן, זה שזעק נגד קיפוח המרוקאים, בביטויו: "איש לא יכופף ולא יבזה את דודי אמסלם", קיבל יש מאין שארית מליטרת הבשר - תפקיד במשרד המשפטים. מיד התהפך, שינה דעתו וקיבל על עצמו לשרת שני אדונים ולשאת במשרה כפולה של "השולייה": שוליית הרודן הגדול ושוליית הרודן הקטן. לחלופין להיות סוליה לכל דבר. והיות וכאמור השולייה אינו אומר דבר מטעם עצמו, הרי שקריאתו האחרונה לעצור ולכלוא את אהוד ברק, את משה (בוגי) יעלון ועוד כמה "פורקי עול" וסרבנים אחרים, היא דרישתו של הרודן המפלס דרכו לכס המלכות.
