במנהרת הבלוף

האנרכיה המשתוללת במדינה מאז הכרזת שר המשפטים על רפורמה משפטית, היא מהלך וולגרי ואנטי-דמוקרטי המבקש להפיל ממשלה נבחרת בישראל, מהלך שתוכנן היטב. עקרונות השיטה הן: בלימת כל תוכנית מדינית, כלכלית או אירגונית באמצעות אנרכיה כללית במדינה, תוך שימוש בשלושה תירוצים מרכזיים:

• אינו תואם את מגילת העצמאות.

• לא יעמוד במבחן בג"ץ (עניין קל מאוד להוכחה בנסיבות הקיימות כשבג"ץ הוא חלק מהצוות המנהל).

• הפיכה משטרית - המוליכה לדיקטטורה.¹

אם נבחן כהלכה את הדברים ניווכח ששלושת הטיעונים אינם אלא טיעון אחד, שמתלכד ל"דמוקרטיה חדשה" מבית מדרשה של האוליגרכיה האקטיביסטית השלטת בישראל כיום, נעלם ממקומותינו המושג של "שלטון העם". העם הוא בעל-הבית רק "ברשות" מערכת המשפט ומקבל החלטות רק "בחסדי" בג"ץ. בג"ץ מאידך הוא כהן הצדק של האוליגרכיה, "נאמנה הבלתי-מעורער" שמוסמך לפי שיקול דעתו הבלעדי לבטל כל החלטה ציבורית בין אם ניתנה ע"י הכנסת הנבחרת, ע"י הממשלה המואמנת או מי שהוסמך על-ידם כחוק. הדין הוא בחזקת המלצה ובית המשפט יכול לעקפו ולשנותו כרצונו באמצעות ביטול, פירוש נוגד לכוונת המחוקק, פירוש עוקף (דוגמת תקנת הסבירות, המידתיות ועוד), או טענת "אי-חוקיות" מתוקף בלעדיותו של בג"ץ בתחום ה"חוקתית", סמכות שנטל לעצמו בשרירות-לב.

למעשה מנצלת האוליגרכיה השלטת בישראל בהנהגת מערכת המשפט את חולשות מערכות הממשל הנורמטיביות, בראש וראשונה העדר חוקה או מערכת שלימה של חוקי-יסוד חלופיים המחייבים בכתובים את כלל האזרחים וכלל המוסדות הציבוריים במדינה. מסיבה שקשה להסבירה או להצדיקה באופן הגיוני, מפעילה האוליגרכיה לקונה אדירה זו ללא כל ספק ופקפוק בכל נושא ועניין העולים על דעתה, ואילו הכנסת והממשלה הנבחרות, שהן ורק הן רשויות החקיקה והביצוע מתקפלות, מתכופפות ומתכנסות לתוך עצמן כל אימת שהן ניצבות בפני גל אינוס חדש של האנרכיה. זה איננו שלטון דמוקרטי תקין ושום תירוץ מסבירני כביכול (לרבות סיפורי הבדים על אודות שומרי הסף הנורמטיביים בדמות יועצים משפטיים "עליונים" ו"מחייבים") אינו מתרץ למעשה את אוזלת היד של המערכות המחוקקת והמבצעת מול עריצות המערכת המשפטית וחסידיה השוטים ההולכים אחריה בעיוורון גמור.

לכאורה, מבצעת המערכת המשפטית את תפקידה כשומרת על החוק, מתוקף סמכות חוקית כתובה שקיבלה לעשות כן. בפועל זו גניבת-דעת והונאה ציבורית קולוסלית. אלה נשענות על ערב-רב של מושגים ומונחים מומצאים לתועלת הנהנים ממנה (כגון הגנה מפני ידו הגשה של בית הדין הבינלאומי בהאג), לצד בורות משגשגת של תומכי האנרכיה. בחסות כל אלה משליטה המערכת המשפטית את מרותה, דעותיה, השקפותיה, אמונותיה ועליונותה "המתקדמת" על המדינה. זאת היא משיגה על יסוד ההבנה של המיעוט האוליגרכי (הדיפ-סטייט) שללא הגנת המערכת משפטית, החוקתית כביכול, יהיה מעמדה הפוליטי במדינה נחות בשל מעמדה האידאולוגי הכושל (לא יהודי, לא ציוני, ולא דמוקרטי אמיתי) ובשל חולשתה הדמוגרפית הגוברת.

יש להודות על האמת שתהליכים אלה הובנו על-ידי האוליגרכיה השלטת כבר לפני שנים לא מעטות ועל כן בוצרו ובוססו ב"מעגלי הגנה מרחבית" דוגמת מבנה והרכב הוועדה לבחירת שופטים או מעמדם "העליון" של היוע"משים בשירות הציבורי. אחרי שכשלו בניסיונות להפיל את שלטון הימין בראשות נתניהו 5 פעמים ברציפות (למעט "אפיזודת" בנט-לפיד), הכינו עצמם "לפוטש" אלטרנטיבי בכל מוקדי הכוח בהם גדולה במיוחד השפעתם. מאחורי מאבק אידאולוגי כביכול זה, עומדת גישה פוליטית המבקשת להוביל את ישראל למציאות של מדינת כל אזרחיה, ולמנוע סיפוח שטחי איו"ש למדינה היהודית.

החמור ביותר מכל המניפולציות הוא המצב בצה"ל; זו הבגידה השפלה ביותר גם "כשעוטפים" אותה בתכריכי מילים עשויות משי ו"רקומות-זהב". אוליגרכיה זו הובילה את צבא-העם, שנחשב עד ל"אורגיות האחרונות" כערך לאומי מקודש, למצב בו הצבא הכפוף על-פי חוק למרות הממשלה, מנסה עתה באמצעות מוקדי כוח בוגדניים שהוקמו בו, לנהל את הממשלה והמדינה ולהכתיב מהלכים בכל נושא ובכל תחום. את ההצדקות למציאות זו מבססים מנהיגי האנרכיה על מערכת בדיות שנגזרת רובה ככולה מפרשנות מעוותת של מגילת העצמאות, ומהעדר, מערכת חוקי-יסוד מפרשת ומחייבת לכול. הטיעון השכיח הוא שישראל הוגדרה במגילת העצמאות כ"מדינה יהודית ודמוקרטית" - שקר!!! אין בכל מגילת העצמאות אזכור אפילו פעם אחת של היות ישראל דמוקרטית. לא נאמר שתהיה דמוקרטית, אך הובהר שאת אופיה השלם תעצב במסגרת חוקה שחקיקתה תחל ששה חודשים ממועד הכרזת העצמאות. מאידך-גיסא, הקפידו האבות המייסדים לקבוע מפורשות במגילה כי ישראל היא "...מדינה יהודית בארץ-ישראל (ש)היא מדינת-ישראל".
בהמשך המגילה נאמרו מספר דברים על שוויון אזרחי של אזרחיה, אך לא הוגדר כראוי מי זכאי להיות אזרח, כיצד יקבל את אזרחותו, כיצד תובטח נאמנותו למדינה ומתי תיפסק זכותו להחזיק באזרחות הישראלית - בגלל הבדלי השקפות בין אזרחי המדינה שהתהוו במרוצת השנים, מאיימת שגיאה חמורה זו כיום על ההכרעה בשאלה מה קודם למה במדינה יהודית. בהנחה שלא ניתן לקיים מדינת לאום, שאין בה יתרון ללאום המייסד והמאפיין מול נספחים חיצוניים - הופכת שאלת האזרחות לאחת השאלות היחידות אך מרכזיות בהן האזרח שאינו חלק מהאומה המיסדת אינו שקול בזכויותיו הלאומיות הקיבוציות לקולקטיב המיסד והמאפיין את המדינה. שאם לא כן, לא תיתכן מדינת-לאום...

הרשלנות התחיקתית, המניפולציות של בג"ץ ללא פיקוח ובקרה חיצוניים למערכת המשפט, התורות המשפטיות בע"פ ובהן מניפולציות ערמומיות בנוסח "פיסקת הסבירות", "פיסקת המידתיות" ועוד, שבחלקן הגדול סותרות את התורות הכתובות של המחוקק הלגיטימי היחיד שיש לנו - הכנסת - שיבשו סדרי-ממשל והפכו משטר ממשטר דמוקרטי קלאסי שבו מקור הסמכות השלטונית נמצא בידי המחוקק הנבחר ע"י הציבור ואליו כיוונו האבות המייסדים, לשלטון אוליגרכי באמצעות ובחסות בית המשפט. תהליכים הרסניים שהותרו במדינה כתוצאה מכך או אומצו ממקורות חיצוניים והשפעות אידאולוגיות-פוליטיות שליליות מארה"ב ואירופה המערבית - דרדרו את המצב לעבר ניסיון להנהיג בישראל יהדות "אחרת": - ציונים שסרחו, יהודים שמתנכרים, וזרים לחלוטין שטרם "הוטבלו", אבל הם בדרך לשם.

שתי דרכים מסוכנות נצבות לפנינו על-רקע התיאורים החלקיים הנ"ל של המציאות המטורפת שמנסים לאכוף עלינו אבירי האוליגרכיה הפוסט-מודרנית - ריסון הסרבנות בצבא בכל מחיר או אובדן השלטון הדמוקרטי ללא תקנה.

ריסון הצבא משמע: הבהרה חד-ערכית כי הצבא ומערכת הביטחון כפופות לממשלה ומבוקרות ע"י וועדת חו"ב ולא ע"י שום גורם אחר. מי שלא יציית לחוק זה יודח לאלתר, דרגותיו תישללנה, ועימן זכויותיו כאיש צבא / עובד מע' הביטחון. במועד מאוחר יותר יועמד לדין ובאם יורשע תבחן שלילת אזרחותו הישראלית כסרבן שירות ועריק נוכח פני האויב. (אין כאן שום שיקול מוסרי מפני שאיש לא הוכיח שמדינת ישראל שינתה את אופיה. עצם הטיעונים הצעקניים אינם מוכיחים דבר. המצב הביטחוני המתוח דהיום מחייב זהירות ואחריות עליונות.). ולבסוף, שמות כל המודחים והמורשעים יפורסמו קבל עם ועולם - אין להם מה לחפש כאן יותר.

יש להימנע והתרחק מתורות שבע"פ בנושאי חוק. החוק היחיד הקיים הוא החוק הכתוב, ואם הוא טעון תיקון - יתוקן כחוק. פרשנויות של "מלומדים" אינן חוק ואינן מחייבות. חוק כתוב - מחייב גם מחייב. פסיקות משפטיות העומדות בסתירה לחוק כתוב, אינן תקדים אוניברסלי מחייב, כוחן יפה למקרה בודד ואל להן לעמוד בסתירה לחוק יהיה התירוץ אשר יהיה. עם זאת, טענה משפטית מוסמכת הגורסת כי חוק רגיל סותר חוק-יסוד, תחייב את הכנסת לדון מחדש בחוק ה"בעייתי" וליישב את הסתירות, (ביטול חוק הוא חקיקה ועל כן הוא בסמכות הכנסת בלבד).

אם לא ירוסן הצבא - לרבות ע"י החלפת מפקדים ברמות שונות ובתפקידים שונים - תאבד הממשלה את תמיכת הציבור התומך בה כיום ובמקביל תוקפא יכולתה לנהל את המדינה על-פי המנדט שקיבלה מהציבור. במצב זה עליה להתפטר ולהקים קואליציה חדשה עם הרכב מפלגות שיעניק לה רוב בכנסת; או ללכת לבחירות חדשות. לא ייתכן להתנהל כאשר הצבא, האוניברסיטאות, חברות הי-טק, התקשורת המגויסת לטובת האנרכיה, הבנקים או כל צירוף שלהן מונע בעד הממשלה מלקבל החלטות העולות בקנה אחד עם התחייבויותיה לבוחריה, עם החוק או החלטות לגיטימיות שקיבלה.

לאור המצב הביטחוני הכללי, אם יווצר משבר מול הצבא ומערכת הביטחון יש להכריז על מצב חירום זמני ונהוג בהתאם לחוק הראוי למציאות זו, לרבות הפסקה זמנית של היקף וריבוי ההפגנות עד אשר יוסדרו המערכות המפקחות על אירועים מסוג זה.

בסוגיה המרכזית: מי שולט במדינה משטר האנרכיה או הממשלה הנבחרת: לטעמי, המענה האבסולוטי בדמוקרטיה הוא הממשלה. כל הסרבנים הינם פורשים מהציבור שאינם שייכים לכאן.