יושרה והגינות - אתגר וצו השעה

נדמה כי ה"שיח" בחברה הישראלית, בעיקר באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות, שהטריגר להתפתחותו הינה חקיקה שנועדה לתקן ולדייק את תפקודה וסמכויותיה של הרשות השופטת במארג היחסים של הרשויות במדינה דמוקרטית, שמתנגדיה מדביקים לה שלל כינויים ובקצה - "מהפכה משטרית" מתוך אמירה לפיה החקיקה נועדה לאיין את אופיה הדמוקרטי של מדינת-ישראל ולהכשיר מעבר למשטר עריצות, איבד בלמים בסיסיים המאפשרים שיח.

איבוד הבלמים מתאפיין בפרסונליזציה של השיח, הדבקת כינויים ותוויות, ייחוס עמדות, כוונות ומניעים. בנוסף לכך, השיח התרחק מרחק שנות אור ממחויבות לערכי היסוד שאמורים לאפיין שיח בחברה דמוקרטית-חופשית-פלורליסטית, ולמען האמת הם המגדירים את האנושיות, וכוונתי ליושרה, בדגש על יושרה אינטלקטואלית, הוגנות והגינות. מה שנקרא ביידיש - "מענטש", שמשמעו המילולי הוא "אדם" והכוונה היא (לשון מילון ספיר) - "כינוי לאדם ישר, ערכי והגון, המתחשב באחרים".

זה בא לידי ביטוי בין היתר בחוסר איזון מוחלט בעמדות מגישים ופרשנים בתוכניות האקטואליה בתקשורת המשודרת, בקידום טענות המוצגות כאמת עובדתית ללא כל ביסוס עובדתי או נימוק לוגי. למעשה כלל אין דרישה ואף לא בקשה לבסס טענות או לכל הפחות לנמקן באופן הגיוני, ובאי-מתן זמן נאות למרואיין לבטא את טענותיו ללא הפרעות מצד המגיש ו/או מרואיין אחר. ואם ניתן להבין (לא להצדיק - להבין) את העדר המחויבות לערכי יסוד אלה בשיח ברשתות החברתיות, הרי שחוסר מחויבות מוחלט תוך הפגנת בוז עמוק לערכים אלה בתקשורת הממוסדות, ובעיקר בתקשורת המשודרת (טלוויזיה ורדיו), מביך ומקומם!

צריך לציין כי הדברים אינם חדשים, וב-1997, בנאומו בטקס הענקת פרס ישראל, הצביע שר החינוך דאז זבולון המר ז"ל על המגמה השלילית בשיח החברתי. בין היתר אמר - "...מדביקים אצלנו תוויות, ובתוויות אלו משחרר הדובר את עצמו מן החובה להקשיב לאחר ולבחון את תוכן דבריו. תיוג של האחר הוא פשטני ורדוד ומוביל לשנאה ולאלימות. על מדרון חלקלק זה אנו עלולים להחליק ולהידרדר לתהום..." אולם נדמה כי בחודשים האחרונים המצב הלך והחמיר לאין שיעור. אפשר לומר שאנו אכן מחליקים ומתדרדרים לתהום.

אין בכוונתי לנתח כאן מדוע זה כך, זה עשוי לפרנס דוקטורט או לפחות מאמר אקדמי. אני כן מבקש להציע חלופה לשיח הרבה יותר בריא, ראוי וערכי. בליבת הצעתי - קבלה מחודשת ומלאה של ערכי יושרה והגינות ככאלה האמורים לעצב את השיח בכל נושא, תחום ועניין. כיוון שקבלה מערכתית של הצעתי מוטלת בספק בטווח המיידי אני פשוט מציע לאמץ גישה זו לאנשי ציבור, פובליציסטים, לכתבים, לפרשנים, לעמך ישראל המבקשים להשפיע באמצעות כתיבתם לעיתונים וברשתות החברתיות, ובעיקר ולמגישים בתקשורת המשודרת. וזהו האופן בו אני מציע ליישם ערכים אלה הלכה למעשה, מעין 10 דברות לשיח ראוי:

• הקפדה בסיסית על כבודו של בר הפלוגתא - הימנעות מפגיעה מכוונת בו, הימנעות משימוש במיני גידופים ועלבונות, הקטנות, הפחתת חשיבות של מפעליו והישגיו.

• הימנעות מהדבקת תוויות וכינויים שאדם אינו מדביק לעצמו.

• הימנעות מייחוס עמדות, כוונות ומניעים לבר הפלוגתא.

• קבלה אפריורי (אלא אם כן הוכח אחרת) שבר הפלוגתא מתכוון למה שהוא אומר - יש לקחת את דבריו ברצינות. מה שאדם אומר הוא, ככלל, מתכוון אליו, ואליו בדיוק, ואין לייחס לו עמדות, כוונות או מניעים אחרים.

• עמידה על הצורך לבסס ולנמק טענה. הדברים אמורים הן בשיח בין פרטים ברשתות החברתיות ובייחוד כאשר מראיינים אדם בתקשורת המשודרת. זה קריטי במיוחד כאשר לחלל האוויר נזרקות כל מיני טענות או השערות לגבי תרחישי העתיד בתחום הפוליטי, הצבאי, הכלכלי, המשקי, וכיו"ב.

• הקפדה אחראית על דיוק בכל הנוגע לעובדות והימנעות משימוש שגוי ואף מניפולטיבי במינוח טעון כגון "גזענות", "פשיזם", וכיו"ב. שימוש במינוח כזה מן הראוי שיחייב ביסוס והתאמה להגדרות מקובלות.

• מודעות להפרדה הכרחית בין הרובד העובדתי לרובד הפרשני והימנעות מהצגת השערות, טענות ועמדות, ובכלל זה תיאוריות, כאילו היו אמת עובדתית. המודעות הזו מפתחות ענווה, נכונות להקשבה, והכרה שייתכן שלא כל האמת ברשותי או שלאמת יש גוונים שונים ואף סותרים. כדאי לזכור את הסיבה בגינה ההלכה נקבעה כבית הלל (בבלי, עירובין, י"ג) - "אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן, והלכה כבית-הלל'. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלוהים חיים מפני מה זכו בית-הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית-שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב"ש לדבריהן...".

• הפרדה בין בר-הפלוגתא, האדם, לעמדותיו. את המחלוקת מקיימים במישור הרעיוני, עם העמדות, לא עם האדם. צריך נכונות לבצע הפרדה נפשית בין אדם לעמדותיו וכך ניתן לקיים מחלוקת, ואף מחלוקת נוקבת, ובה בעת להקפיד מאוד על כבודו של בר הפלוגתא ואף לחבב אותו ברמה האישית, ברוח דברי הרמב"ם - "אפשר לאדם להשיב ולבקר ולחלוק - בדרך ארץ ובידידות" (אגרות הרמב"ם כרך א' עמ' ש"ט).

• קול אחד בכל זמן נתון. דבר זה רלוונטי לשיח המתנהל בעל-פה ובייחוד לשיח בתקשורת המשודרת. כאן אחרוג לרגע מעניין הערכי לפיסיקה בסיסית. הקול הוא גל וכל אדם "משדר" לצורך העניין "בגל" שונה. הפועל היוצא הוא שכשיש יותר מקול אחד בכל זמן נתון מה שמקבלים זה בעיקר רעש לא ברור. הפועל היוצא הוא שאנשים לא מצליחים לומר דבר מה באופן קוהרנטי כי הם נקטעים כל הזמן בידי המראיינים או מגישים או מרואיינים אחרים. מן הראוי להקפיד שבכל זמן נתון בדיון יישמע כל אחד בלבד ללא הפרעות, ללא קטיעות, וכדי לאפשר זאת הלכה למעשה צריך שיהיה זמן תחום ומוגדר מראש לצורך כך. השאלה היא כמובן מה רוצים? לשמוע רעש ולסתום את הפה למרואיין או שמא רוצים לאפשר לו לבטא את עמדתו באופן מיטבי כפועל יוצא של ערכי יושרה והגינות? אני בעד האפשרות השנייה.

• "דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים" (קהלת ט', י"ז). לביטוי פשוט זה יש משמעות כפולה הן מבחינת מתודת דיון ראויה והן מבחינת תוצאה של מתודת שיח זו. אימוץ עיקרון פשוט (אך כנראה מאוד לא פשוט לביצוע) זה הן בשיח בכתב ברשתות החברתיות, הן בשיח בין בני אדם, והן ובעיקר בשיח בתקשורת המשודרת עשוי לתרום מאוד לאיכות השיח ולהרגעת הרוחות גם יחד.

אני סבור כי יישום של עקרונות אלה בידי כל אחד ואחת מאיתנו, ובייחוד בתקשורת המשודרת, עשוי לתרום להוצאת המחלוקת מהמרחב הכמעט אפוקליפטי שהשיח הנוכחי הוביל אותה אליות למרחב של "מחלוקת לשם שמים" הניתנת להכלה הן במהלך הדיונים בסוגיות שנויות במחלוקת והן לאחר ההכרעה אם זו אינה מושגת באמצעות הסכמה. יותר מכל אנו זקוקים לשיח המבוסס על יושרה והגינות. אבקש לסיים את דבריי בדבריו האקטואליים של הנביא זכריה (ח', ט"ז-י"ז, י"ט) - "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ - דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ ... וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם ... וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ".