מיריב לוין ועד קרעי

קשה להתעלם מהדמיון הרב שיש בין מהפכת לוין למהפכת קרעי, בשני המקרים ניכר הרוע והניכור ללא איפוק וללא מעצורים. לתפיסתם "צריך לחולל את המהפכה על כל חלקיה ומיד". לשניהם בנימין נתניהו היה השושבין ושותף הסוד והוא זה שקבע את הסדר והדירוג בין המהפכות, שהרי "אי אפשר להפתיע את הציבור עם כל כך הרבה שינויים מבלי לתת לו זמן לעכל ולהכיר ביתרונות הגלומים במהלכים הללו".

בכל זאת מעניין מאוד לדעת למה השר קרעי לא ראה ולא למד אף לקח ממה שחוללה "מהפכת לוין", ולו רק כדי לא לחזור "לטעות" בהנחתת מהפכת בזק. או אולי מה שמוביל אותו זו המחשבה כי זה הזמן המתאים "להכות בברזל כשהוא חם"? אך גם אין לשלול את האפשרות כי האסטרטג ברדוגו ויועצי אחיתופל הנלווים לו מנצחים על הטרללת ושנאת האחים ומעודדים אותו ללכת על כל הקופה כי "רק כך הקואליציה והממשלה יממשו את השליטה והמשילות עליה חלמו בעת הרכבת הממשלה".

בפאזל המורכב של השר קרעי, נותר נעלם אחד - מיהו "הרוטמן של מהפכת קרעי" ומתי ייחשף? ברם בטח לא ישווה הוא למידת הרוע וההתנשאות שמפגין שמחה רוטמן בוועדת החקיקה. זאת ועוד, יש להניח שקרעי יודע גם יודע כי המהפכה בתקשורת תהיה קשה שבעתיים, עד עתה בסיקור "מהפכת לוין-רוטמן", התקשורת מפגינה במידת מה זהירות ועמדה מאוזנת. אך עליו לדעת כי למהפכה שלו צפויה "מלחמת גוג ומגוג" שתקרע את אותם פיסות וטלאים שעדיין נותרו בחברה בישראל. גם כאן שתיקתו הרועמת של בנימין נתניהו מסקרנת ומעוררת תמיהה, הייתכן שהנתק שלו מהעם ומהמציאות כה עמוקה?.

יוזמת קרעי מתכתבת עם החלומות והשאיפות של שרי הליכוד ושותפיהם. שליטת הממשלה בבתי המשפט וביועצים המשפטיים לצד הדממת ערוצי התקשורת, להערכתם "תרגיע" ותשרה שקט במרחב הציבורי, תיתן לממשלה חופש פעולה למשול, לשלוט וליישם את תוכניותיה ללא "הפרעה" ובקרה, לא מצד בית המשפט העליון ולא מצד התקשורת השמאלנית. סוף-סוף "יוזזו" הצידה שני הגופים שתמיד הפריעו לממשלה להוציא אל הפועל את כל התוכניות שנועדו "להיטיב" עם העם.

שתי המהפכות יוכלו לזקוף לטובתם עוד יתרונות בתחום המהפכות, העיסוק בהם מסיט את כל תשומת הלב הציבורית מ"מהפכות קטנות" אחרות המושטות עליו בהיחבא כמו התכנון להקמת "משמר אזרחי" בכפיפות לבן-גביר, סמכויות בתי הדין הרבניים, חוק הגיוס, הכפפת הרשות לקידום מעמד האישה לשרה מאי גולן, הסטת תקציבי עתק למפלגות הקואליציה (דווקא בימים של סכנת מלחמה בכל הגזרות), ביטול מאגר הדירקטורים הממשלתי (תחת השליטה של דודי אמסלם) ועוד ועוד.

השאלה הגדולה שנותרה לשאול, לאחר שהממשלה תממש את כל המהפכות היא האם תישאר מדינה? האם יהיה ניתן לדכא את הטרור הבדואי בנגב המתפשט וכובש שטחים ללא הבחנה (כולל שטחי אש צבאיים)? האם יוותר מה להציל מהפרוטקשן המשתולל בצפון ללא הבחנה או פחד, זה הזורע הרס וגובה קורבנות בענף החקלאי ובענפי המסחר והתעשיה של יהודים מסורים שללא סיוע עמלו עשרות שנים לשרוד בתנאי פרפריה קשים ורוויי סיכונים וסכנות? לא. לא תישאר מדינה, אבל תוותר ממשלה עלובה עם שלל מהפכות שאף אחת מהן לא הניבה זולת סבל, שנאה, פילוג, ייאוש וכפירה באל.