איש "ההגנה" מחוקרי רצח ברנדוט שהתנצר

יהושע בלום איש מודיעין (ש"י) ב"הגנה" היה רב סרן בצה"ל בתפקיד ראש אגף החקירות במשטרה הצבאית ופקיד בכיר במשרד המשפטים. ב-1958 המיר דתו והתנצר. בסוף שנות ה-60 עזב לגרמניה שם התגורר עד מותו במרס 2010 בגיל 91.

התוודעתי לסיפורו של יהושע בלום באמצעות לוחם ארגון הלח"י לשעבר, עזרא יכין ("אלנקם") שסיפר לי אודות בלום. בלום, כאמור, עמד בראש חקירת רצח הרוזן מתווך האו"ם פולקה ברנדוט ב-17 בספטמבר 1948 וחקר את אנשי לח"י שנחשדו ברצח ברנדוט. "הוא היה חוקר קשוח ואכזרי בצורה בלתי רגילה", מספר עזרא יכין.

דמותו ועברו של בלום סקרנה אותי. העמקתי וחקרתי על אודות האיש וסיפור חייו הלא שגרתי. נברתי בארכיונים ישנים. אדגיש כי המידע על בלום מועט יחסית. רבים מהאנשים שהכירוהו כבר לא בחיים. ישנן גרסאות שונות ולעיתים סותרות לגבי עברו. הוא היה איש מורכב עם סיפור חיים מעניין. לא הכל אפשר ומותר לספר בעניין יהושע בלום.

פרקי חייו

יהושע בלום נולד בברלין ב-1919. בגיל צעיר מאוד עלה לארץ עם הוריו שהשתקעו בחיפה. הוא הצטרף לארגון "הגנה" ולאחר מכן התגייס לצבא הבריטי ושירת בו בדרגת סמל. לאחר שחרורו מהצבא הבריטי, כך מספרים, פעל במסגרת "יחידה לפעולות מיוחדות של ההגנה". יחידה זו ביצעה פעולות תגמול נגד מבצעי הטרור הערבי. שמו של בלום נקשר עם חקירות אכזריות של ערבים.

במלחמת השחרור נמנה עם אנשי הגדוד השלישי של הפלמ"ח שלחם באזור צפת. ב-1948 הוא נפצע קשה בזרועו ובגבו. חוקר ההיסטוריה אסף לשם מספר לי, כי בלום נפצע בפיצוץ מוקש תחת אוטובוס עברי בחודש מרס 1948 במורדות צפת בו נהרגו שבעה נוטרים ואזרחים". כשהחלים בלום מפציעתו התגייס למשטרה הצבאית ומונה לראש אגף החקירות במשטרה הצבאית בצה"ל בדרגת רב סרן ובתפקידו זה עמד בראש חקירת רצח מתווך האום פולקה ברנדוט ב-17 בספטמבר 1948.

כידוע קבוצת פורשים (אנשי לח"י) שלא קיבלה עליה את מרות שלטון מדינת ישראל וקראה לעצמה "חזית המולדת", נטלה על עצמה את האחריות לרצח. בימים שלאחר הרצח נעצרו עשרות אנשים, שהיו ידועים כשייכים לארגון "הפורשים". לימים סיפר יהושע בלום, מפקד המשטרה הצבאית החוקרת, שכל תיק החקירה טויח, אף על-פי שזהות הרוצחים הייתה ידועה. סיבת הטיוח, לדעתו, הייתה כנראה הרצון להימנע מהוספת מתחים מיותרים בעם בתקופה שאך פורקו בה המחתרות וכשהמדינה נמצאה בעיצומו של מאבק קיומי.

ממיר דתו ומתנצר

לאחר שחרורו מהצבא היה יהושע בלום ראש מחלקה במשרד האפוטרופוס לנפקדים במשרד המשפטים. אולי בשל געגועים לתרבות הגרמנית, התיידד מאוד עם הנזירים הגרמנים במנזר דור-מציון והחל מתעניין ומתקרב לדת הנוצרית. למעשה כבר ב-957 נפגש עם נזירי עין כרם וגילה התעניינות להצטרף למנזר ובשנת 1958 המיר דתו והתנצר, לאחר שהתפטר מתפקידו כראש מחלקה במשרד האפוטרופוס לנכסי נפקדים במשרד המשפטים.

לאחר 5 חודשי מועמדות התקבל בלום למסדר נזירים קתוליים בכנסיית דורמיציון בהר ציון ועבר לשהות שם. מספרים כי בחציו הראשון של היום עבד במטבח המנזר ואת המחצית השנייה של היום הקדיש ללימודי תיאולוגיה. בסביבות חודש מאי 1958 נעלם בלום וניתק לפתע כל קשריו עם סביבתו. מכריו לא ידעו על התנצרותו.

באחד הימים הבחין ברחוב בירושלים איש לח"י לשעבר שנחקר בעבר על-ידי בלום ביהושע בלום כשהוא לבוש בבגדי נזיר. בתחילה חשב כי זו טעות אולם אחר כך התברר לו שאמנם הנזיר עם הגלימה הוא לא אחר מאשר חוקרו יהושע בלום.

בשלב מסוים הופיע בלום במשרד מרשם התושבים במשרד הפנים וביקש לרשום בתעודת הזהות שלו במקום יהודי נוצרי. הוא. הציג בפני פקיד הרישום "תעודת המרת דת" ובקשתו לשינוי דתו בתעודת הזהות כובדה. הידיעה על התנצרותו הפכה לשיחת היום בקרב מכריו של בלום שלא הצליחו להבין פשר צעדו החריג. אחרי הכל מדובר באיש פלמ"ח ו"ההגנה", רב סרן בצה"ל. כאשר עיתונאי שאל אותו מדוע התנצר סירב בלום לדבר על המניעים שהביאו להמרת דתו באומרו לא התנצרתי לשם פרסומת. למכרו סיפר כי עשה צעד זה מתוך הכרה והוא מאושר מצעדו זה.

בלום היה שנים רבות חבר מפ"ם (מפלגת הפועלים המאוחדת) אך עזב את המפלגה לאחר פילוגה בתחילת שנות ה-50 ונטה לכיוון אחדות העבודה.

בלום ידע ושלט היטב לפחות ב4 שפות: גרמנית עברית אנגלית ערבית ועסק לפרנסתו בין השאר בעבודות תרגום. בהמשך התחתן עם ק. חברה בקהילה הנוצרית בחיפה, ונולד להם בן. איש לח"י עזרא יכין מספר לי כי אחיו אברהם יכין היה בידידות עם יהושע בלום. לדבריו של עזרא ביקש בלום ערב מלחמת ששת הימים לסייע לצה"ל ולמדינה בצורות שונות ולתרום את תרומתו אך נדחה.

עוזב עם משפחתו לגרמניה

ב-1967 עזב עם רעייתו ועם בנו את הארץ לגרמניה. שם חי עד מותו במרס 2010 והוא בן 91. פרסמתי את סיפור חייו של יהושע בלום בדף הפייסבוק שלי וביקשתי ממי שהכירו להגיב.

כותב לי אדם בשם גיל מהצפון: "בשנות ה-90, נפגשתי בהמבורג שבגרמניה עם יהושע בלום. הוא גר אז בפרבר שקט ונחמד בהמבורג, עם אשתו הגרמניה. התארחתי אצלם למשך יום וחצי ואפילו לנתי שם את הלילה. הוא ניהל אז אורח חיים גרמני לחלוטין, אבל ניכר עליו שהוא מתגעגע מאוד לשפה העברית, ולתרבות המדורה והפינג'אן של הפלמ"ח. אני זוכר שדברנו ארוכות אל תוך הלילה בעברית פלמ"חאית משובחת המתובלת בקצת מילים בערבית, בקיצור השיחה התגלגלה על היו זמנים. מתברר שיהושע בלום היה בגדוד השלישי של הפלמ"ח בחטיבת יפתח תחת פיקודו של משה קלמן, והשתתף בכמה חקירות ברוטליות של ערבים. מאוחר יותר ניסה להצטרף לגוף ביטחוני חשאי אך לא התקבל וסיים את דרכו הצבאית כחוקר במצ"ח.

מרוב געגועים לתרבות הגרמנית, התיידד מאוד עם הנזירים הגרמנים במנזר דור-מציון והפך לחלק מהם. בכנס הפלמ"ח בחורשה בגינוסר ב-1960 כבר הופיע כשהוא עטוי בגלימת נזיר פרנציסקאני. היה איש מקורי, אוהב להפתיע, חלם להיות מרגל גדול בשירות האומה. בשנת 1970 ירד לגרמניה, הכיר שדרת רדיו גרמניה מהרדיו של שטוטגארט, הם התחתנו, ועברו לגור בהמבורג ושם הוא כאמור נפטר בשנת 2010".

מתיאורי נתיבה בן יהודה עולה דמות מיוחדת ומורכבת

אסף לשם, חוקר ההיסטוריה, מספר לי, כי אשת הפלמ"ח נתיבה בן יהודה הייתה ידידה של בלום, " היא הזכירה אותו בספרה. מהתיאורים שלה עולה דמות מיוחדת ומורכבת -- הבולטת בשונותה ביחס לבני הארץ הצעירים של אותם ימים -- מצד אחד אדם בעל נימוסי שולחן ותרבות שיחה (כיאה ל-'יקה'), ומצד שני איש כוחני וחסר מעצורים בכל הנוגע למשימות המודיעין. כולל אלימות קשה בחקירות כנגד שבויים ערבים !" .