שבת שלום
שבת הקדושה מתקרבת. אחייניתו של הרב ואני מחכות בכליון עיניים להתארח בבית הרב הדגול לקראת סעודת ליל שבת המלכה. הנרות דולקים, הבית מצוחצח ונקי, השולחן ערוך היטב, והאווירה משפחתית וחמימה.
בחרדת קודש, אחוז שרעפּי עליון, נכנס הרב מבית הכנסת הביתה, כשהוא מברך בחיוך רחב את בני ביתו והאורחים בברכה המסורתית "שבת שלום".
מה סוד ההשתהות בתפילה?
הרב, בני ביתו והאורחים פוצחים בשירת "שלום עליכם" הבוקעת רקיעים ומכאן עובר הרב לתפילת "ריבון כל העולמים", שנאמרת בכוונה מיוחדת. הרב היה משתהה מאוד בתפילה זו, עוצם את עיניו, כשאצבעות ידו מכסות אותן, שפתיו לוחשות ארוכות וּממלמלות שיח לבורא, וכל כולו אחוז שרעפּי קודש וּמרוכז עמוקות בתפילה. זמן רב היה זה סוד כמוס אפילו למשפחתו ולרעייתו המסורה - מה פשר שהייה ארוכה זו בתפילה? עד שפעם אחת סימן הרב לאשתו לבוא ולחש לה דבר מה באוזנה. מתברר שהוא שכח את שמו של הנכד החדש שנולד זה עתה ושאל את אשתו לשמו. הייתה זו הזדמנות פז לפענוח חידת הסתרים שריחפה בַּחלל הבית. מסתבר כשהרב הגיע לפסוק "אדון השלום, מלך שהשלום שלו, ברכני בשלום, ותפקוד אותי ואת כל בני ביתי" - כאן עצר הרב והֵחֵל לִמְנות את שמות כל צאצאיו - הילדים, הנכדים והנינים כדי להתפלל עליהם.
שולחן שבת
גם הקידוש נֶאמר בִּדבקוּת וּבשמחה רבה. וכך ההכנות לַקידוש ונטילת ידיים וּזמירות שבת המרוממות כל נפש יהודית. סְביב שולחן השבת הסבו בדרך כלל מדֵי שבת אורחים רבים, שהרגישו ֵבבית, ברובם בני ישיבה, לאחר שהרב והרבנית מסרו את כתובתם למרכז אֵרוּח. הסעודה כיד המלך, עִם מיטב המאכלים שהכינה הרבנית המסורה לכבוד שבת קודש הייתה מתובלת בדברי תורה נשגבים, תוך שזירת מילים דבדיחותא, קריאת הלכות ממשנה ברורה, לצד הזמירות העילאיות שהעניקו לנו עונג שבת אמיתי ותחושת "מֵעֵין עולם הבא". לקראת סיום הסעודה, לפני ברכת המזון, בקעו בַּחלל הדירה זמירות הנשמה היתרה - "קה רבון עָלַם" ו"קָה אכסוף" -תענוג עילאי לאוזניים וּמזון לנשמה היהודית המתמוגגת מִנחת.
אי אפשר לשכוח את הסיפורים המרתקים והמאלפים שסיפר הרב על המשפחה במהלך הסעודה, גם הם ספוגים במוסר ויראת שמיים, ואשר בלענו אותם בִּשקיקה רבה.
הרב שכידוע היה ליטאי בלימודו וחסיד בתפילתו, היה קנאי לה' וּלתורתו. על שולחן השבת הנהיג הרב לדבר רק דברי קדושה, תורה וסיפורי מוסר. שום דברי חולין או צער שאין מקומם בשבת קודש. הוא דרש בּכנסים בלהט בנושאי יהדות מגוּונים ונגד חילול קברים יהודיים.
מטהרה לטהרה
ביום שישי לקראת שבת היה הרב טובל במקווה ומאז ועד כניסת השבת גזר על עצמו שתיקה, כדי להיכנס לתוך שבת המלכה בּקדושה וּבְטָהְָרה וּכְמנהגו לא היה מדבר בטלפון. להוציא פעם אחת בלבד. היה זה כאשר אחייניתו היקרה רבקה המנוֹחה חלתה ולא יכלה להתארח אצל הרב. הרב ידע שנגרם לה צער רב עקב כך, ועל כן הייתה זו הפעם היחידה שחרג ממנהגו המקודש, והתקשר אליה לפני שבת אחרי המקווה, כדי לשמח אותה ולעודד את רוחה.
"כמה אַתְּ חסרה לנו בְּשולחן שבת, אַת כל כך חשובה לנו", אמר ואיחל לה רפואה שלימה. אח"כ רבקה סיפרה לי על כך, ואכן הטלפון של הרב עשה לה את השבת, ודבריו כל כך שימחו אותה וחיזקו את רוחה. וזה רק סיפור אחד מתוך שְלַל מעשי החסד והצדקה שעשה ובכלל זה כאמור הכנסת אורחים.
איש אשכולות
הרב היה איש אשכולות משכמו וָמעלה. יְרֵא שמיים, שחי ונשם את התורה הקדושה בכל דרכיו והליכותיו, והקפיד מאוד על קלה כבחמורה, הן בין אדם למקום והן בין אדם לחבירו. היה נְעים סֵבֶר וּנְעים הליכות. קיבל כל אדם בחום וּבְסֵבֶר פנים יפות. גאון בתורה, תלמיד חכם עצום, בקי, חריף ושנון וּרְחַב אופקים, שידע לתַבל את דבריו מדי פעם בחוש הומור תורני משובח. הייתה לו שפה עם כל אדם.
כמיהתו האדירה להפיץ תורה בישראל, בשילוב כשרונותיו ויכולותיו המיוחדים וּתכוּנותיו הייחודיות, הובילו אותו לעמוד בראש ישיבה לאקדמאים חוּצניקים מהעילית בבית שמש. שם, כמו בכל תחום בחייו, עשה חַיִל רב והעמיד תלמידים רבים שזכו בזכותו לראות את אור היהדות הצרופה והטהורה והקימו בתים נאמנים בישראל. היה מאוד מוערך ואהוב עליהם, כמו על כל מכיריו וּמוקיריו הרבים. הם עמדו עימו בקשר רציף וּמֵהם התארחו אצלו בשבתות, כדי לחסות בצילו וּלהתבשם מתורתו הקדושה ונהנו מאור זיוו וחוכמתו הרַבה. הוא גם קֵרֵב את בן דודו לתורה, שלמד אצלו שיעור בקביעות בכל מוצאי שבת.
לפני שנה הלך הרב לעולמו. הרב, שהיה מודל אנושי, יהודי ורבני דגול וּמופת למידות וּמעשים טובים בכל הליכותיו, הותיר חלל תורני עצום בקרב משפחתו היקרה, ידידיו ותלמידיו, ועם ישראל כולו. זכותו תָּגֵן עלינו, אמן!
