יומן מלחמה היום ה-78

היורה? לא בעת ירי

כל שנה אני מייחל לגשם הראשון, ליורה, לחוני המעגל. לרטיבות ולרוח העזה אשר לפי המורשת התרבותית של היהודים הולידה את החוכמה. לא השנה כאשר בבת עיני נמצא כבר 78 ימים בשדה הקרב, ורטוב לו וקר, ואני מייחל למענו דווקא ליובש ולשדפון.

יוסי כהן כבר בפנים

ראש המוסד ומל"ל בדימוס יוסי כהן אמר הלילה לבן כספית ולעמית סגל כי טרם החליט אם להיכנס לפוליטיקה. במילון הפוליטי הישראלי הוא אישר כי אכן ייכנס לזירה, ורק טרם החליט עם מי, ועם מי לא. בנימין נתניהו שנכשל בכל נושא לבד מתככים רשם על לוח ליבו או בפתק כי עליו לדבר עם יוסי. אפשר שיביע נאמנות לדיקטטור ויצטרף למסע הבחירות שלו, או שמכונת הרעל תופעל נגדו בהקדם. בלי סנטימנטים, או-או.

ביבי יסתער עליו באמצעות שופרותיו בשל מתנה אסורה שקיבל לרגל נישואי בתו, וכמובן יוסיף מעט רעל משל עצמו, וירעש ככל האפשר כדי להחליש את הרושם מהעובדה שכהן החזיר את הכסף. עד כמה יחזיק טיעון זה מים? אין לדעת. מכל מקום מגוחך שמכיוונו של ביבי תעלה טענה כזאת. הרי עד לרגע זה לא הסביר לאן נעלמו מתנות שקיבל בעבור המדינה ולא הגיעו ליעדן.

העניין האחר הוא מערכת יחסים שקיים כהן עם אישה זרה. עוד יותר מגוחך שנתניהו הזכור מ"הקלטת הלוהטת" ינסה לגרוף רווחים פוליטיים דווקא מפרשה זו. אבל אצל ביבי אין כללים אחידים, מה שמותר לו ומצליח במגרשו - אסור באיסור חמור אצל יריבו. כהן ניסה להיחלץ מן הלפיתה המעיקה בתכסיס מקורי. הכל לעגו לו. לא אני. כי התכסיס היה מקורי, וסיכוייו להצליח היו פחותים אפילו מ-50 אחוזים, אבל בנסיבות ההן רק צעד בלתי צפוי יכול היה להסתיים בהצלחה, וזה לא אירע לו, כמובן לצעדרו. איך יתמודד מול שתי אבני נגף כאלה המתגלגלות על-ידי מכונת הרעל? אין תשובה חד-משמעית. לבד מכושר תמרון צריך גם מזל. אפשר שיש לו.

לעצם העניין כהן רהוט. משנתו בהירה. הוא מיטיב להעביר את מסריו. רבים לא יחקרו אותו שתי-וערב אלא יתמכו בו בלי לרדת לסוף דעתו. הוא יוכל להיות תוספת רבת משקל בבית משותף עם בני גנץ, אביגדור ליברמן, נפתלי בנט. הנטייה הראשונה של כל "בן יקיר לי אפרים" כזה היא להתמודד בראשות רשימה. הסקרים הראשונים יחמיאו. הם ילכו ויאפירו ככל שיתקרב מועד הבחירות.

יש לו פתח מילוט מהקונספציה האסונית שהמיט נתניהו על ישראל בשיתוף הפעולה עם חמאס. נכון, הוא צעד עם ביבי, אבל התפכח כבר לפני שלוש שנים וחדל, וזה יעמוד לו.
יהיה לו קושי באשר ללחץ להקים מדינה פלשתינית. תשובת כהן כי אין השעה כשרה לדון עתה בסוגיה לא תעניק לו מחסה מפניה לאורך ימים. באוצר החשיבה הדיפלומטית של ישראל ממתינה נוסחה יותר אמינה ומועילה:

למדינת היהודים אין אופציה לסרב להתדיין עם אויביה. מדוד בן-גוריון מיד לאחר מלחמת השחרור ועד בנימין נתניהו ניאות כל ראש ממשלה ישראלי לקיים משא-ומתן. אפילו יצחק שמיר נגרר לוועידת מדריד. רק נתניהו קיים במפורש מדיניות מזיקה של חשש מעצם המפגש, מעצם ההידברות. כל מועמד המרוחק מן הפגע של המשיחיים איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ' וביבי יעדיף להיכנס למשא-ומתן מאשר לשלול אותו מראש. כדאי גם לכהן ולבאים אחריו. הגמישות של אהוד ברק ואהוד אולמרט שירתה את ישראל בלי שמסרו אפילו גרגר אחד של חול.

קריאת חובה

הפובליציסט בן דרור ימיני נוהג זהירות ו"חזקת החפות" אפילו בפוליטיקאים נוכלים כבנימין נתניהו. מחפש כף זכות אפילו בפוליטיקאים העומדים בראש ממלכות הרשע והכישלון, משהו ממה שמוכר בהיסטוריה היהודית כביוגרפיה של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. אך יש גבול.
אתמול יצאה המקלדת שלו מגדרה. היא זעקה, אפילו צרחה, שביבי הוא כישלון אחד גדול. כל מה שנגע בו הפך מראוי לפסול, מרע לנורא, מהבטחה לפשיטת רגל מעשית ו/או מוסרית. מלים של בעירה במאמרו בידיעות אחרונות וב-ynet.

בן דרור כתב ספר חשוב על הדיפת האנטישמיות המודרנית. הוא הקדיש למאבק זה שנים מתוך תחושה של חובה אזרחית. אבל המאבק הזה הפך קשה מנשוא, ציין במאמרו, מהרגע שביבי הכניס לממשלתו את איתמר בן-גביר על כל מה שהוא מבטא. השר המטורלל גזר בידיעת נתניהו את מחלפות שמשון הנאבק על דימויו של עם ישראל בעולם.

זכורים לי רגעי מחלוקת לא מעטים עם בן דרור. הוא היה מרוסן וממותן. גם תמך בסוג של מהפכה משפטית והשתמש בטרמינולוגיה של המחנה הדיקטטורי - "רפורמה". רצה שינוי וביקש לעשותו במשורה, באחריות, במאמץ להסכמה, בפשרה. עד שבא ביבי והמיט על ישראל בעזרת המהפכה המשפטית שלו את האסון של ה-7.10.

הכותרת באתר האינטרנט ישירה: "אם נותרה בך טיפה של אהבת ישראל - פנה את הכיסא."
בשנים האחרונות לא הבחנתי כי נותרה בעורקיו הפוליטיים טיפה כזאת. אף לא אחת.
מכל מקום ימיני הפך חד-משמעי, בלי "אם כי" ובלי "ספק אם" ובלי "לא מן הנמנע ש..." ובלי "מחד-גיסא ומאידך-גיסא". עתה אני חש סיפוק רב להתייצב בשורה אחת עם פובליציסט מנוסה כימיני. גם להתייצב מאחוריו.

ביבי בהשוואה לדיק

בארצות הברית פורסם עתה ספרו של גארט מ. גראף Watergate - a new History.
49 שנים חלפו מאז הודח ריצ'ארד ניקסון מהבית הלבן בשל אותה עבירה אחת ויחידה. עתה הוקדשו לפריצה למטה המפלגה הדמוקרטית 753 עמודים. (עד כה קראתי רק כ-200.).
נוכלות. שיבוש הדמוקרטיה. שקרים. סירוב לקבל אחריות. לבנימין נתניהו היה ממי ללמוד, אבל ייתכן כי התלמיד עלה על רבו.