החטופים ושחרורם בסולם העדיפות

מהם סדרי עדיפות של אדם? מהם סדרי עדיפות של חברה? מהם סדרי עדיפות של מדינה? סדרי העדיפות של אדם נובעים בעיקר ממכלול הצרכים, האינטרסים והמאוויים שלו, בהתחשב בצרכים ובאינטרסים של הקרובים אליו, החברה האנושית ובהתחשב בחברה האחרת (בעלי חיים, משאבי טבע).

חברה סולידרית

מתי חברה נחשבת כחברה סולידרית? בחברה סולידרית קיימת התחשבות גדולה יותר של כל פרט במצוקות של אחרים, או במילים אחרות אם ביום יום ראובן דאג לעצמו במשקל 80% ולכן לשמעון נותרו רק 20% ממשאבי הדאגה והחמלה של ראובן, הרי שבחברה שלקחה על עצמה להיות סולידרית, סדרי העדיפות של ראובן יהיו דינאמיים, וכאשר שמעון במצוקה קשה, יהיה אף מצב שיתהפכו היוצרות וראובן ישקיע בשמעון 80% ממשאביו, ולעצמו יותיר רק 20%. ראובן יעבוד אז פחות, יכניס פחות כסף, יקדיש פחות זמן לעצמו ולמשפחתו, ידחוף יד לכיס ויממן נושאים שונים להם זקוק שמעון, העיקר להקל על שמעון במצוקתו.

מדינה היא סוג של חברה, מדינה סולידרית היא חברה סולידרית. אנו רואים עצמנו כמדינה סולידרית ואנו רואים את ערך הסולידריות כערך מכונן בחברה שלנו, וכאשר מאות משפחות, אלפי אנשים נמצאים במצוקה קשה, בייחוד כאשר המצוקה היא פרי באושים של מחדל מדינתי ענק, אנו מצפים מהמדינה וממוסדותיה לפעול רבות על-מנת לפתור את המצוקה וכל עוד היא לא נפתרת, לפעול ללא לאות על-מנת להקל.

מה ההבדל אם כן בין אדם סולידרי לבין מדינה סולידרית? ההבדל המרכזי הוא שאדם נותן חשבון לעצמו ולחוק, וכל עוד אינו עובר על החוק, הוא חופשי במידה רבה לפעול לפי ראות עיניו. לעומת זאת השיקולים העומדים בפני מדינה הם שיקולים רחבים מאד. למדינה אסור בתכלית האיסור להמליך אינטרס אחד, חשוב ומורכב ככל שיהיה, כמלך על פני כל האינטרסים, תוך התעלמות מכל השאר.

אפילו קריטריון הסבירות של בית המשפט בישראל קובע כי בכל החלטה, על רשויות המדינה לשקול את כל השיקולים הרלוונטיים ולתת לכל שיקול משקל ראוי, ואם משקל שחרור החטופים יהיה 100% אזי המשקל של כל ייתר השיקולים יהיה 0% ומכאן שכזו החלטה לא תעמוד בקריטריונים של הפסיקה הישראלית.

אם הכל ברור - אז מה לא ברור

מה שנכתב לעיל לא שנוי במחלוקת לדעתי. מדוע אם כן אנו משחיתים זמננו בוויכוחי סרק על "הכי חשוב". יש לכך כמה סיבות אשר לטעמי הראשיות הן:

• 
  א) קיים חוסר אמון של משפחות החטופים (וקבוצות אחרות) בהנהגה, והדיבורים על הצורך ב"הכי חשוב" הם דיבורים המבטאים את חוסר האמון הזה. בפועל חושבות המשפחות או המשפחות הקולניות יותר של החטופים כי הממשלה לא מעניקה כל חשיבות לעניין שחרור החטופים או שעניין החטופים נמצא במקום מאוד נמוך בסולם העדיפות של ההנהגה.
  
  ב) התרגלנו להתנסח באמצעות קמפיינרים, מסרים קצרים במטרה לתת מכות חזקות בבטן, והרבה יותר קל לומר "הכי חשוב" מאשר לנסח שני משפטים המבטאים את הכאב האמיתי ואת הציפיה האמתית לפתרון.
  
  ג) אם ניתן להבין ולהכיל את המסרים של המשפחות המסתכמים ב"הכי חשוב" לא ניתן בשום פנים ואופן לקבל התבטאויות של ההנהגה או מי מקרבה מהן משתמע "לא הכי חשוב", כי משפחות החטופים, מדם ליבן, מבינות מהמשפט הזה "הכי לא חשוב".

Correct ו politically correct

הנהגה, אפילו אם היא correct, היא חייבת להיות גם politically correct, בעניין כה רגיש, מתהפכות היוצרות, ואפילו אם המשפחות מדברות בסיסמאות שהונחו בפיהן על-ידי קמפיינרים, על גורמי השלטון להתייחס לדברים בדחילו ורחימו. לא רק לחשוב על מה אומרת ההנהגה, אלא לחשוב גם על מה אלפי אנשים במצוקה יבינו מדבריהם. מנהיג שלא יודע לעגל פינות, מנהיג שלא יודע שמניעת הפגיעה בזולת היא ערך חשוב יותר מהדיוק המילולי, שלא יהיה חלק מהנהגה, ואם הוא חלק מהנהגה, שישתוק.

אישית, אני סבור שההנהגה והציבור עושים רבות לשחרור החטופים. אף פעם אין די, אך נעשה רבות, רבות מאד. במקביל המדינה חוזרת ואומרת בצדק שהחטופים לא ישוחררו בכל מחיר, כי כאמור השחרור של החטופים איננו השיקול היחיד העומד בפני המדינה, בנוסף קיימים שיקולים רבים אחרים, אשר העיקרי שבהם הוא שלום הציבור וביטחונו בטווח המידי והרחוק, שיקולים אשר נחזים על-ידי חלק מהציבור כשיקולים שמקורם בימין הקיצוני המהווה חלק מהממשלה. אני סבור שבלי תלות במקורם של השיקולים האלה, מדובר בשיקולים נכונים אשר לצערי "נמכרים" לציבור באורח שלומיאלי.