רפי אדרי שהלך היום לעולמו היה מנהיג חברתי מהזן הישן והטוב. ההפך מצעקן, לא מתקרבן, גאה במוצאו ובמקום מגוריו. בשירותי כדובר מטה פרס בשנת 1990 בהתמודדות מול רבין למדתי להכירו מקרוב. הוא כאחד מבכירי המחנה, האיש עם מומחיות יוצאת דופן ליצר בריתות פוליטיות, דיסקרטי, עניו.
לא רק פוליטיקאי בחסד עליון היה רפי אלא גם איש עשייה מעולה. הן כראש מועצת חצור הגלילית, הן כשר והן כמנכ"ל שיכון עובדים. רפי תרם וקידם את הפריפריה במעשים ולא בדיבורים. גם בתחום היחסים הבינלאומיים נחשפתי לכישוריו המיוחדים. ידע לטוות קשרים במדינות שלא היו להם יחסים דיפלומטיים עם ישראל, מדינות אפריקניות ומדינות ערביות. משהו בנועם הליכותיו ובדיבורו השקט כנראה נתן לו יתרונות במישור הבינלאומי.
רפי יחסר מאוד בנוף הציבורי בישראל והלוואי ואופיו ופעילותו ישמשו מודל למנהיגי היום הן בקידום החברה בישראל והן בקידום יחסי החוץ שלנו. ת.נ.צ.ב.ה.
