שלט הנצחה לשלום רוזנפלד בחזית ביתו בת"א

עיריית תל אביב -יפו התקינה באחרונה לוח (שלט) זיכרון לעיתונאי והסופר שלום רוזנפלד על קיר חזית הבניין בו התגורר בשדרות ח"ן 23, בתל אביב. השבוע (30.6.24) נערך טקס הסרת הלוט משלט ההנצחה ובו נשאו דברים ראש העירייה רון חולדאי, פרופ' איתמר רבינוביץ' נשיא אוניברסיטת תל אביב לשעבר, עידו דיסנצ'יק עורך מעריב בשנים 1991-1985 והעיתונאית תמר גיא - בתו של שלום רוזנפלד.

בנימוקים להחלטה על הצבת לוח הזיכרון לרוזנפלד, נאמר בין השאר "שלום רוזנפלד - עורך, עיתונאי ומורה היה מגדולי העיתונאים והפובליציסטים של ארצנו, שתרם תרומה עצומה בתחום העיתונות ובמיוחד להשלטת ערכי ההגינות, הדיוק העובדתי, הלשון הנקייה וחופש הדיבור לעיתונות העברית במדינת ישראל. לוחם מלוחמיה של קוממיות ישראל בארצו, שכלי הנשק העיקרי שלו באותה העת, היה העט."

המיזם העירוני בתל אביב "בבית זה"

הצבת השלט היא במסגרת המיזם העירוני "בבית זה" או בשמו הקודם "פה גר" - פרויקט הנצחת אומנים ואנשי רוח של עיריית תל אביב הנכנס לשנתו ה-24. במסגרת הפרויקט קובעת עיריית תל אביב יפו שלטי הנצחה בחזיתות בתיהם של אומניות, אומנים, נשות רוח ואנשי רוח, שגרו, יצרו ופעלו בעיר ואשר השאירו את חותמם על העיר תל אביב-יפו, זאת מתוך מטרה להפוך את האומנות והאומנים לחלק בלתי נפרד מן הרחוב העירוני התוסס, אותו נוף של העיר העברית הראשונה שבמקרים רבים גם שימשה להם מקור השראה ליצירתם. מאז תחילת הפרויקט בשנת 2000 ועד היום הונצחו יותר מ-300 אומנים ואנשי רוח.

שלום רוזנפלד - פרקי חייו

שלום רוזנפלד היה מבכירי העיתונאים בישראל, ממייסדי מעריב ועורכו בשנים 1980-1974. מייסד התוכנית ללימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב, חתן פרס סוקולוב לעיתונאות ופרס ישראל לעיתונאות, נודע כעיתונאי ופובליציסט בעל סגנון כתיבה שנון ומושחז.

הוא נולד בשנת 1914 בטרוביץ שבפולין, שם היה פעיל בתנועת בית"ר. מגיל צעיר מאוד בלט בכישרון כתיבה וכתב במספר עיתונים יהודיים בפולין.בשנת 1334, כשהיה רוזנפלד בן 20 עלה לארץ והחל ללמוד באוניברסיטה העברית. במקביל כתב וערך בעיתונים הרוויזיוניסטים "המשקיף" ו"הירדן". ב-1938 מונה למפקד פלוגת בית"ר בראש פינה. בהמשך יצא בשליחות בית"ר לפולין ושב ארצה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.

בתחילת שנות ה-40 הצטרף למערכת עיתון הערב ידיעות אחרונות בראשו עמד הבעלים והמו"ל הראשון יהודה מוזס. בפברואר שנת 1948 נמנה עם חבורת העיתונאים, בראשות עזריאל קרליבך, שהחליטה לנטוש בן לילה ובהפתעה את ידיעות אחרונות ולהקים עיתון חדש, שנקרא תחילה "ידיעות מעריב", ולאחר מכן שונה השם למעריב. יחד עם העיתונאים פרשו מידיעות אחרונות באותו יום גם רבים מאנשי מנהלה, דפוס והפצה כך שידיעות אחרונות נותר בן לילה ללא עורכים, עיתונאים ועובדי מנהלה והייתה דעה בקרב אנשי עיתונות שלא ישרוד. לימים קיבל האירוע הדרמטי שהדהים את העיתונות הישראלית דאז ואת דעת הקהל בארץ, את השם "פוטש" .

שלום רוזנפלד מילא במעריב" שורה של תפקידים: כתב, עורך, פובלציסט, ראש סניף מערכת מעריב בירושלים, כתב בכנסת וסגן עורך ראשי. בשנת 1974 מונה לעורך הראשי של מעריב במקומו של אריה דיסנצ'יק שהלך לעולמו. רוזנפלד שימש בתפקיד עורך מעריב במשך כשש שנים עד 1980. בשנת 1983 נמנה רוזנפלד עם מייסדי ומרצי התוכנית ללימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב ועמד בראשה למעלה מעשר שנים. כן הקים באוניברסיטת תל אביב את המכון לחקר העיתונות והתקשורת היהודית.

חתן פרס ישראל לעיתונות

רוזנפלד נחשב מאז ומתמיד לעיתונאי המקפיד על האתיקה המקצועית ורואה בעבודתו שליחות חברתית. הוא נהג לומר שעל עיתונאי טוב להיות אדם בעל השכלה כללית רחבה וחושים טבעיים בריאים למציאת מקורות מידע. לשיטתו, על עיתונאי לדעת מעט על הרבה, לעומת בעל מקצוע מוגדר שחייב לדעת הרבה על מעט.

כ"הוקרה על הישגיו הבולטים בתחום העיתונות והתקשורת ובהנחלת ידע המקצוע זה וערכיו לדורות" הוענק לו על-ידי עיריית תל אביב-יפו תואר אזרח הכבוד של העיר ובשנת 1986 זכה בפרס ישראל הראשון לעיתונות, והוא כאמור גם חתן פרס סוקולוב היוקרתי לעיתונות לשנת 1975."

הוותיקים שבנינו ודאי זוכרים כי בשנות ה-50 נמנה שלום רוזנפלד עם צוות משתתפי תוכנית הרדיו הסטירית המיתולוגית "שלושה בסירה אחת". לצידם של דן בן אמוץ, דן אלמגור, גבריאל צפרוני, אמנון אחי-נעמי ונוספים.

לצד כתיבתו העיתונאית רוזנפלד כתב גם כמה ספרים ובהם: "תיק פלילי 124" - על השתלשלות משפט קסטנר (1955), "פרטי בהחלט "- אסופת פיליטונים (1962), "שש השנים הללו" - על תולדות מלחמת העולם השנייה (1945). "זווית חדה" - רשימות ממעריב (1983) ו"אצלנו" - קובץ סאטירי, רשימות ופיליטונים.

רעייתו הראשונה, עדית, שנפטרה ב-1957, הייתה מלוחמות אצ"ל והשתתפה בקרבות על יפו. בשנת 1959 נישא שנית לאילנה לבית אקשטיין, פסיכולוגית במקצועה.

בתו של רוזנפלד, תמר גיא, הייתה אף היא עיתונאית במעריב, ולאחר פרישתה ב-1993 כיהנה בתפקידים ציבורים בכירים. בנו יורם, שנפטר ב-1997, היה מחלוצי ענף ההיי-טק ובעלה של המלחינה נורית הירש.

שלום רוזנפלד הלך לעולמו באפריל 2008 והוא בן 93 במותו. הוא נטמן בבית העלמין בנחלת יצחק. על שמו נקרא לפני מספר שנים רחוב הממוקם בסמוך לאוניברסיטת תל אביב וכן רחוב בהרצליה ועוד.

ארכיונו הועבר לספריה הלאומית

לאחר מותו הועבר ארכיונו של רוזנפלד לספריה הלאומית בירושלים ושם עבר תהליך שימור וקיטלוג וככל הידוע לי מונגש לציבור המתעניינים. הארכיון הופקד לצמיתות בספריה הלאומית על-ידי בני משפחתו של רוזנפלד ב -2008 וביוני 2012 והוא כולל: התכתבות ומכתבים מ-ואל מערכת מעריב בת"א, צילומים של קטעי עיתונות על תולדות מעריב, תעודות, פנקסים, תצלומים ועוד.