המחנה הציוני אל מול הליכוד;
הבית היהודי לעומת
ישראל ביתנו; יש עתיד מול כולנו, ו
ש"ס לעומת יחד - זוהי זירת ההתגוששות האמיתית שמתנהלת הפעם על קולו של הבוחר, וכל השאר רק זניח.
בהבדל ממערכות הבחירות הקודמות - בולטת עכשיו תופעת הדקויות הרעיוניות שבין מפלגה אחת לרעותה, דבר שמקשה על הבוחר המצוי להבדיל ביניהן ולהחליט לאיזו מהן להצביע.
המאבק המרכזי והגדול מכולם יינטש, כמובן, בין המחנה הציוני לבין הליכוד - שתי המפלגות המובילות בסקרים. הדברים אמורים במאבק-איתנים אכזרי ומכריע בין שמירת הקיים לבין מהפך.
מאבק לא פחות מסקרן יתנהל בין הבית היהודי לבין ישראל ביתנו. כל אחת משתפי המפלגות תתאמץ להוכיח שהיא נציגתו המהימנה של הימין וכי היא זו שמניפה את דגלה של ארץ ישראל השלמה ומותירה בצד אפשרות של מדינה פלשתינית לצידה של מדינה יהודית.
מאבק חריף
סביר להניח שיותר מכל המפלגות האחרות יניפו את הדגל הכלכלי יש עתיד וכולנו. כל אחת מהן, שאין ביניהן שום מצע כלכלי משותף, תנסה להוכיח שהיא זו שתביא, מכוח ניסיונה בעבר, את המזור לבעיות משק הכספים, התעסוקה והדיור.
אבל המאבק החריף ביותר צפוי להתנהל בין יחד לש"ס - שתי מפלגות חרדיות, שכל אחת מהן טוענת בעקשנות שהיא, בעצם, יורשתו האמיתית של המרן
עובדיה יוסף, ואין בילתה.
לעומת שמונה המפלגות המתכתשות ביניהן והמייצגות את הימין והמרכז הפוליטי - שפר, מן הסתם, גורלה של מרץ, שאין לה בשוק מתחרה רעיוני, באשר היא מייצגת, ייצוג בלעדי, את מחנה השמאל הישראלי. הוא הדין עם הרשימה הערבית המשותפת, שגם עליה לא מרחף צילו של מתחרה והיא אמורה לזכות בקול הערבי-נטו, אם כי על פלגיו כמובן.
