בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
החינוך לאן? מי האשם ומי בעל החובה
|
לאחרונה אנו עדים למתקפה פרועה כנגד לימור לבנת בתפקידה כשרת החינוך. ולמה? כי היא מעוניינת לקדם רפורמה בחינוך בישראל ולמרבה הפלא לא מתקפלת ללחצים פוליטיים כאלו ואחרים. נכון, היא עושה טעויות חמורות, מתבטאת בצורה "לא חינוכית" כנגד המורים וגם ההתנהלות שלה בכל קידום הרפורמה אלימה פרועה ורודנית. התנהגות שפוגעת ביכולתה לקדם משהו "חינוכי" האומנם? אבל, מדוע שנצפה ממנה להתנהג אחרת? האם כללי המשחק שלנו בישראל מתמרצים את לבנת כשרת החינוך, לשקול שיקולים תוכניים? או שמה כללי המשחק שמבנים את פעילותם של שרינו הינם פרוצדוראליים בלבד? האם ההשתתפות הפוליטית של אזרחי ישראל בכל הקשור לעיצוב החינוך בישראל היא מהותית? או שמה פרוצדוראלית? ומה המשמעות של כללי משחק אלה על התנהלותה של ליבנת ועל מיהותה של רפורמה בחינוך? אני יוצא מתוך נקודת הנחה כי ישראל נמצאת בבעיה חברתית בכל הקשור לעיצוב מערכת חינוך ראויה ואופטימאלית. שהרי אם לא כך, על מה קצפנו? אמת הדבר, לא ידוע לנו מה התוכן של ביטויי הסל מערכת חינוך "ראויה" ו"אופטימאלית". אני רוצה לטעון כי כללי המשחק המבנים את תפקידה של לבנת אינם תוכניים אלא פרוצדוראליים משכך אל לנו לתפוס את ליבנת כמופקדת על תוכן החינוך אלא רק על קידום רפורמה במסדרונות הפרלמנטאריים. אני סבור כי היא גם מבינה זאת כך. הלא כן? מן הראוי כי את תפקיד הקביעה התוכנית נשאיר לנו לכל הקבוצות והמגזרים הפועלים זה מכבר בעיצוב התוכן החינוכי. ארגוני המורים, ארגוני המרצים, קבוצות לא ממשלתיות ויש לא מעט כאלה, פקידי מדינה ברמה הארצית וברמה המקומית, ועדי הורים ועוד. כל אחד ואחד פועל זה מכבר על עיצוב התוכן של החינוך בישראל. ואחרונים חביבים, אנחנו האזרחים. אבל זה לא מצליח ולמה? כאן אני מגיע לשאלה השנייה שברישת דבריי. מהי סוג תרבות ההשתתפות הפוליטית בישראל? התשובה כאן למצער, היא שבישראל, תרבות ההשתתפות הפוליטית אינסטרומנטאלית לחלוטין. ומשכך, אין יכולת לכל השחקנים שמניתי לעיל לאתר את החיבור הנורמטיבי שיוביל אותם לקידום שיתוף פעולה מהותי בעיצוב תכני החינוך בישראל.נהפוך הוא - העדר תרבות של השתתפות מהותית מובילה למשחק אינטרסים צר שבו כל דאלים גבר. וכאן לימור משחקת יפה, אפילו יפה מידי. בואו נסכים כי השרים לא מופקדים על התוכן אלא אנחנו אמורים לקבוע בתוכן המוצרים הציבוריים שלנו. ואולם, מכיוון שאין בנמצא ערוץ השתתפות מהותי, קולנו לא נשמע. זה לא מקל על השרה ליבנת. האלטרנטיבה שבחרנו היא לא לייצר דפוס השתתפות מהותי כי זה קשה ארוך ומייגע. האלטרנטיבה "המועדפת" שנבחרה [ויש אומרים שלא נבחרה אלא קבועה] למרבה הצער היא דרך האינטרס הצר. שתי דרכים לשנות זאת. האחת מהותית חשובה ביותר אך ארוכת טווח והשנייה ניצול המתווה הקיים על-מנת לקדם שינוי מבני בטווח קצר. ברי לנו כי יפה היא דרך שממזגת בין השתיים. משכך, מה הפלא כי לבנת ומנכ"ליתה תירוש בוחרות לקדם אסטרטגיה כוחנית של פיטורי 4000 מורים. האם נקבע מנגנון פיטורין? ברור שלא. האם זה מה שצריך עכשיו בטווח המיידי? מי יודע? לסיכום, נדמה כי פיטורי המורים מלמדים על "ספין" של השרה ליבנת, בעגה המקצועית, ניתן לכנות זאת כאילוץ מכוון פנימי שמטרתו להביא את ארגוני המורים לישב על שולחן הדיונים. הבעיה בפתרונות ישירים אלה היא אחת - שאינם לטווח ארוך. מכיוון שאנו יודעים זאת ומכיוון שאנו מאמינים בקיומה של בעיה חברתית בחינוך בישראל מדוע שלא נישב על השולחן ונקדם רפורמה מהותית?
|
|
הכותב הינו מרצה למשפט ומדיניות
|
|
תאריך:
|
09/05/2005
|
|
|
עודכן:
|
09/05/2005
|
|
אסף מידני
|
|
|
|
|
פעם שרנו ליום העצמאות, "כל הארץ דגלים-דגלים", ועכשיו מלאים שולי הכבישים בדגלים ערופים, שנפלו כסמרטוט אין-חפץ-בו ממכוניות חולפות. נזכרתי בדגלים הללו כאשר ראיתי, שכבר תלו את דגלי המדינה על שלדי המכוניות בשער-הגיא.
|
|
|
עכשיו, כבר ברור למחריבים, שאם אתם לא מגרשים את עצמכם, הם פשוט לא יכולים לעשות את זה. ביאושם הם מפתים אתכם לחתום שתלכו בשקט, ובתמורה יבנו לכם "גוש קטיף חדש" בניצנים.
|
|
|
במשך עשרות שנים היו מי שדרשו מאתנו חזור ודרוש, שנלמד את השאיפות והבעיות של הצד הערבי. מעל כל במה אפשרית הם פצחו בהטפות מוסר: יש להקשיב לצד שכנגד וללמוד מה יש להם לומר. במבחן התוצאה, לרוב מחנה הזה חסר האומץ והיושר האינטלקטואלי לקיים את ההטפות שלהם עצמם. ההתעלמות של "מחנה השלום" מן המתרחש בחברה הערבית גורפת ומוחלטת. ברגע האמת התברר, שבכל השנים האלה לא היה להם ואין להם כעת חלקיק של מושג מה קורה בצד השני וגם ממש לא מעניין אותם.
|
|
|
לוחם השייטת מורן ורדי הי"ד, שנפל בקרב בשכם בשנה שעברה, קיבל צל"ש על אומץ ליבו ותיפקודו בקרב. מורן נפל כשחש לטפל בלוחם שנפצע במהלך הסתערות על בית שבו הסתתר מבוקש. למשפחתו לא היו כל טענות כלפי צה"ל, עד שהגיע לידיה תחקיר הקרב, שממנו עולה כי מפקדים בכירים אסרו לירות טיל אל הבית והעדיפו להסתער ולסכן את הלוחמים ביודעם שהמחבל חי.
|
|
|
|
|
|
יוסף אליעז
אין מנוס מלשמור על ערנות, איסוף מודיעין ומלאי מספיק של חימוש, לרבות מטוסים, טילים ותחמושת אחרת כמו גם אמצעים לגיוס מהיר של כוחות מילואים, רפואה וכל שחיוני להגנה
|
|
|
דן מרגלית
אם עד כה ראוי היה להציג את איתמר בן-גביר כעבריין לשעבר הרי שעכשיו הוא בלי לשעבר רק, לכאורה, לפי שעה
|
|
|
יהונתן קלינגר
משקיעי קריפטו שמעוניינים להשקיע כספים ולשמור עליהם מאובטחים, קונים ציוד אבטחה רציני, אבל בסופו של דבר נופלים בהונאות אנושיות שגורמות לכך שכל הטכנולוגיה שהושקעה לא תהיה שווה כלום
|
|
|
דרור גרין
ובאמת, אם נתבונן בהיסטוריה האנושית נגלה שחסרי האמפתיה שבחרו באנוכיות וברוע, הם פסיכופתים ששלטונם הוביל לאסונות גדולים ולהשתלטות הרוע, ומן הצד השני מי שבחר באמפתיה, בשיתוף, בסובלנות...
|
|
|
קובי ברדה |
המוסדות (הנהלת קמפוס, משטרה וכו) מבועתים ובוחרים להתמודד בסגירת הקמפוס מוקדם מהרגיל או עיטוף הפסל ו/או שמירה עליו עם כוחות שיטור, אבל השינוי לא יוכל להגיע מפלסטרים שכאלה
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|