רוסיה ביטלה השבוע את האיסור בדבר מכירת מערכת טילים S-300 לאירן, לאחר שנים שנמנעה מהעברת המערכת בעקבות לחץ אמריקני וישראלי. כעת, לאחר שאירן והמעצמות חתמו על הסכם הגרעין בלוזאן, רוסיה מיהרה לנצל את הסרתן הצפויה של הסנקציות והודיעה, כי תעביר את המערכת לאירן.

בטור הפרשנות שלו ב-ynet, הסביר רון בן-ישי למה הימצאות המערכת בידי אירן לא בהכרח הופכת את תקיפת מתקני הגרעין למשימה בלתי אפשרית. לא ידוע איזה דגם של המערכת יועבר לאירן, חילות האוויר של ישראל וארה"ב התאמנו בעבר מול מערכות רוסיות וכנראה יודעים כיצד לעקוף אותן, וככל הנראה יש כיום מערכות הטעיה ושיבוש נגדה. את דברים אלו מחזק בעקיפין מפקד בסיס חיל-האוויר בנבטים, ליהוא הכהן, כאשר לדבריו מערכת ההגנה מהווה אתגר, אך חיל-האוויר יידע לתת לה מענה אם יידרש.

בזמן שאנשים מסתכלים על המערכת ושואלים "מה יקרה אם..." צריך לזכור מה בעצם הוביל להימצאות המערכת בידי אירן. ההסכם בלוזאן והסרת הסנקציות הם שהביאו מלכתחילה לאפשרות שבה רוסיה תוכל להעביר את המערכת לאירן. אלו כעת הניצנים של תוצאות ההסכם בלוזאן. הפחד האמיתי הוא מה יקרה כאשר השתיל הזה יהפוך לעץ.

לאחר שאירן חתמה על ההסכם בלוזאן, נשאלת השאלה מה יקרה עכשיו. למעשה, הקלפים נמצאים בידי אירן. היא יכולה לנצל את החתימה שלה על ההסכם ולהצהיר, כי החתימה מסמלת את הרצון שלה בשלום איזורי ויציבות. אמירה כזאת ופעילות בנושא יביאו את ארה"ב בריצה לידי אירן. הדבר יביא להרחבת הסחר בין המדינות, יגרום להגעת משקיעים לאירן ולשיפור בכלכלה האירנית.

שיפור בכלכלה האירנית יעזור לה להמשיך ולממן ביתר שאת את בשאר אסד בסוריה, את חיזבאללה בלבנון, את המיליציות השיעיות בעירק, את החות'ים בתימן ואת חמאס בעזה. כנראה זוהי הפעם השנייה בהיסטוריה שבה רצו מעטים כל כך, מהר כל כך, כדי להשיג שלום חלש כל כך. הפעם הקודמת הייתה בהסכם מינכן בשנת 1938, וכולנו זוכרים מה קרה לאחר מכן.

בכירים ישראלים הזהירו השבוע, כי אירן הגבירה בשבועות האחרונים את פעילותה לחימוש חיזבאללה, אנשי חמאס ביהודה ושומרון וגם ברמת הגולן. הגברת ההתחמשות הגיעה מהר מהצפוי, והדבר צריך להוות נורת אזהרה אבל קצת שונה.

הרכישה האירנית של טילי S-300 והחימוש המוגבר לחיזבאללה, כנראה מצביעים על חשש אירני מפני מתקפה צבאית על מתקני הגרעין. כעת צריך לשאול למה אירן חוששת מדבר כזה לאחר ההסכם בלוזאן, אבל התשובה מובנת מאליה: אירן לא מתכוונת לוותר על תוכנית הגרעין שלה ותמשיך לפעול לפצצה גרעינית. כעת היא פועלת כדי לכסות את עצמה, כך שכאשר יגיע יום התקיפה, תהיה לה מערכת הגנה מתקדמת, חיזבאללה יצטרף ללחימה ולכן יש לחמש את הארגון.

יריב שאומר שפניו לשלום אך ממשיך להתחמש, מראה שפניו לא לשלום לטווח הרחוק. ארה"ב והמעצמות צריכות לנצל במהירות האפשרית את ההזדמנות ולפעול לנטרול יכולות הגרעין באירן.

גורמים מרצועת עזה דיווחו השבוע, שחמאס עושה שימוש במחפרים מסוג "באגר" כדי להמשיך ולחפור מנהרות התקפיות מהרצועה לישראל. כמו-כן נאמר, שחמאס החליט לייצר כמה שיותר רקטות לטווח קצר, לאור יכולות ההגנה של כיפת ברזל נגד רקטות לטווח בינוני-ארוך.

פרט לעובדה שהחמאס לא שוקט על שמריו, הוא ממשיך להתקדם ולהתחדש לקראת המערכה הבאה נגד ישראל. אם אפשר ללמוד משהו מהמערכות הקודמות נגד חמאס, אז ידוע שלרוב זאת השתלשלות האירועים שמביאה למבצע ברצועה: ירי רקטי, תקיפות אוויריות, הגברת הירי הרקטי, הגברת התקיפות האוויריות, הגברת הירי הרקטי ויציאה למבצע.

ב"צוק איתן" החמאס הפתיע עם המנהרות והפשיטה מהים. כאשר החמאס ירצה לצאת למערכה נגד ישראל, הוא ינסה לבצע פעולה גדולה, כדי שגם אחרי סיום המערכה, הארגון יוכל לציין בגאווה את אותה פעולה ראשונית. כדי למנוע זאת, תגובה ישראלית תצטרך להיות בדיוק בגבול הדק שבין רגיעה להסלמה, כדי למנוע מבצע נוסף ברצועה. אם חמאס עדיין ירצה להילחם, הוא ייזכר שהמחיר לכך כבד מאוד.

השבוע בוצע גל מעצרים ביהודה ושומרון, שהביא למעצרם של 29 פעילי חמאס. לפי החשד, אותם פעילים תכננו לבצע פיגועים נגד ישראל בעזרת מימון מחו"ל. במקרה של הסלמה, אסור לשכוח את יהודה ושומרון. פעילות החמאס בעזה מביאה לשכחת השקט היחסי ביהודה ושומרון. לחמאס ביהודה ושומרון יש רצון, כוונה ויכולת לבצע פיגועים. כמו ברצועת עזה, החמאס הוא זה שיחליט אם תהיה הסלמה או לא.