השבוע נערך טקס אזכרה לחללי מלחמת לבנון השנייה בו נאם אלוף פיקוד צפון, אביב כוכבי, שדיבר על הזירה הצפונית ותפקידה. בין היתר אמר כוכבי, שיש להכין את כוחות צה"ל ליום הפקודה לחזית הצפונית והמזרחית. השאלה היא: מהי בדיוק אותה חזית מזרחית? בעבר, החזית המזרחית הייתה עירק, ואפשר להגיד שאולי ירדן. האם כוכבי חושב על איום מכיוונים אלו? יכול להיות שהכוונה היא לאיום שמביא איתו דאעש מעירק, או החשש שארגון זה יתחיל לפעול בירדן וינסה לעשות את מה שעושה בעירק.

בכל מקרה, אם מדובר באיום של דאעש, הסבירות לעימות בחזית המזרחית היא נמוכה. דבר ראשון, לדאעש יש מספיק בעיות בעירק ובסוריה, ובעתיד הנראה לעין הוא לא יפתח חזית נוספת. דבר שני, האידיאולוגיה של הארגון אומרת שקודם יש לטפל באויב הקרוב (הכופרים המקומיים) לפני שמתחילים להילחם באויב הרחוק (היהודים והצלבנים). דבר שלישי, דאעש מעולם לא נלחם בצבא סדיר ומאורגן. אם הוא יילחם מול צבא כזה, כדוגמת צה"ל, הארגון יובס במהירות.

התעשיה האוירית חשפה השבוע מל"ט "מתאבד" בעל חיישני יום ולילה ובעל ראש קרב של 15 ק"ג. מכיוון שהצורך הוא אבי ההמצאה, מעניין לשם מה פותח המל"ט המתאבד. בשל גודלו וכמות חומר הנפץ שהוא יכול לשאת, נראה שמדובר במטרות בינוניות עד גדולות. לא נראה שהכוונה היא לפגוע בקבוצת אנשים או ברכבים, משום שהדבר יהיה "בזבוז" של המל"ט. ניתן להעריך, שמטרת המל"ט היא לפגוע במטרות בעלות הגנה אווירית גבוהה, כדי לחסוך בסיכון לחייהם של טייסים. כמו-כן, אפשר להעריך שהמל"ט מתפקד ככלי תוקף ראשון, שמטרתו לפגוע במערך הגנה של מטרה חשובה, ואז חיל-האוויר יגיע ויטפל במטרה עצמה.

צירוף הערכות אלו מעלה את האפשרות שמל"ט זה יכול לשמש ככלי תוקף ראשון במקרה של תקיפה באירן. המל"ט פוגע במערך ההגנה האווירית של מתקני הגרעין, ואז חיל-האוויר משלים את המלאכה. מובן שיכול להיות שמדובר בהערכה מוטעית, אבל הימצאותו של כלי מסוג זה פותרת מספר בעיות הנוגעות בכל הקשור לתקיפה באירן.

ראש חטיבת המחקר באמ"ן, תת-אלוף אלי בן מאיר, הופיע השבוע בפני ועדת החוץ והביטחון ודיבר על שיקום רצועת עזה. לדבריו, ישראל עושה את כל האפשר למען הקלה על תושבי הרצועה, כאשר היא מעבירה להם "סיוע חומרי".

השאלה היא מה עושים עם אותו סיוע חומרי. מאחר שהחמאס הוא בעל-הבית ברצועת עזה ובראש מעייניו נמצאת הלחימה בישראל, הארגון כנראה מעדיף לשקם את יכולותיו ומנהרותיו לפני שיקום בתי אזרחיו. סקר שפרסם המרכז הפלשתיני למדיניות ולסקרים העלה, כי רוב תושבי הרצועה אינם מרוצים מהחמאס, וכי 63% מהם סבורים שהנזקים מצוק איתן גבוהים מהרווחים. הבעיה היא שלמרות זאת, אזרחי הרצועה עדיין לא יכולים להתקומם פיזית נגד החמאס. נראה שהפתרון הוא התקוממות צבאית נגד החמאס כדי להפיל את שלטונו ולהגיע להידברות עם ישראל. עד שהדבר הזה יקרה, אם בכלל, החמאס ימשיך לפגוע באזרחי הרצועה והירי לעבר ישראל יתחדש.

מחקר של תאגיד ראנד האמריקני מצא שישראל והפלשתינים ירוויחו מיליארדים אם ייחתם הסכם שלום בין הצדדים: 120 מיליארד דולר לישראל בתוך עשור ו-50 מיליארד דולר לפלשתינים באותו פרק זמן.

המכון בדק חמישה תרחישים: שתי מדינות לשני עמים, נסיגה חד-צדדית מתואמת, נסיגה חד-צדדית ללא תיאום, התנגדות לא-אלימה והתנגדות אלימה. נמצא, כי הרווח הכלכלי הגבוה ביותר הוא במצב של שתי מדינות לשני עמים. בתרחיש כזה, אזרח ישראלי יראה עלייה של 2,200 דולר בהכנסה שלו תוך עשור, והפלשתיני יראה עלייה של 1,000 דולר בפרק זמן דומה. אולם, רק 5% מהישראלים ייהנו משיעור עלייה זה (האחרים ייהנו פחות), בעוד ש-36% מהפלשתינים ייהנו מהעלייה המירבית.

ידוע ששלום עוזר מבחינה כלכלית. שכנות תמיד מרוויחות מיחסי מסחר וכלכלה, תיירות ופיתוח. מה שלא נבדק הוא האם במקרה שלנו יש מוכנות לבצע זאת. מאחר שלפי הנתונים נראה שהפלשתינים הם המרוויחים הגדולים, הם אלו שצריכים לרוץ ולחזור לשולחן המו"מ. מאחר שהדבר לא קורה ולא נראה שיקרה בקרוב, עולה השאלה האם הבכירים הפלשתינים אכן דואגים לעם שלהם, או שהם רוצים לשמור על הסכסוך כדי להוציא את ישראל כגורם הרע.

ראשי העדה הדרוזית בישראל ביקשו השבוע מראשי המערכת הביטחונית לסייע לדרוזים בסוריה נגד דאעש. החשש הוא שדאעש ינסה לנקום בדרוזים שם, ולכן ראשי העדה ביקשו מישראל לשלוח לאחיהם נשק וציוד. שאלת הסיוע ואופיו היא שאלה שדנים עליה כבר זמן מה, כולל גורמים אמריקנים.

אחרי סוריה ולבנון, ישראל היא המדינה בעלת ריכוז האוכלוסייה הגדול ביותר של דרוזים, עם כ-130,000 מהם. בשל האמונה שהעולם הזה הוא רק פרוזדור לעולם הבא, לדרוזים אין שאיפות לעצמאות והם מאמינים בנאמנות למדינה בה הם חיים - כפי שבולט מאוד ביחסים החמים בינם לבין ישראל ובקורבנות הרבים שלהם בשירות המדינה.

מצד שני, אמונה זו עלולה ליצור בעיה כאשר דרוזים ישראלים יתגייסו לצה"ל ודרוזים בסוריה יתגייסו לצבא סוריה. אולם, לפי הבקשה של ראשי העדה הדרוזית בישראל, לא נראה שקיים חשש שנשק ישראלי שיועבר לדרוזים בסוריה יכוון בעתיד לעבר ישראל. הנאמנות שלהם היא אות ומופת וישראל צריכה לעשות כל שביכולתה כדי לסייע לדרוזים שבסוריה, שלא ישכחו לישראל את הטובה הזאת.