זכויות האדם או הזכות לשלטון

לאחר הצגת הממשלה החדשה בכנסת הזהיר יצחק הרצוג ראש האופוזיציה "בשם המחנה הזה אני מזהיר אותך היום אדוני ראש הממשלה: אם תרים יד על בג"ץ של משה לנדוי וחיים כהן, שמעון אגרנט ומאיר שמגר, מנחם אלון ואהרן ברק, אדמונד לוי ומרים נאור - תמצא אותי, אדוני ראש הממשלה, עומד מולך ומחנה עצום מאחורי".

זו הרי הצהרה מוזרה. הוא לא אמר כי אם ילך ראש הממשלה בדרך מסוימת, יפעל בכנסת להשיג רוב להפיל את הממשלה. הרצוג אף לא אמר כי העם יפנה נגד בנימין נתניהו וממשלתו ויביס אותו בבחירות הבאות. תחת זאת הודיע כי יביא "מחנה עצום" מול הממשלה. האם יביא אנשים למנוע הצבעה בכנסת?

באותו זמן התפרסמה ידיעה כי "מרים נאור נשיאת בית המשפט העליון אמרה כי יוזמות שונות מבקשות עתה להגביל את כוחו של בית המשפט ולהתגבר על פסיקותיו. לגישתה, כדי שהעיקרון של שמירה על כבוד האדם יישמר בפועל ולא יהווה הצהרה בלבד, נדרש שומר. היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הצטרף גם הוא לקריאות הללו בציינו כי התנגד בעבר, וכי הוא עודנו מתנגד, ליוזמות שעלולות לפגוע בעצמאות בית המשפט העליון ובחוסנו".

אלא שאין מדובר ביוזמות שהן פעולה של הממשלה נגד בית המשפט. היוזמות הן לחקיקה בכנסת. האם העם בוחר לכנסת במפלגות שהוא מסכים לדרכן, או שהוא בחר בשופטי בג"ץ לעצור את הכנסת מראש מלדון במה שתרצה לקיים עליו הצבעה? להצהרות כי בג"ץ יהיה שומר על זכויות האדם מול הכנסת יש משמעות חמורה ומסוכנת. הם רומזים כי הם חושדים בכנסת כי תחוקק חוקים לרדיפת המיעוט. לאחרונה הצהיר מי שהיה נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק כי ישמח לייעץ לשרת המשפטים. לדבריו, "בגרמניה של תחילת שנות ה-30', בית-המשפט העליון לא יכול היה לפסול חוקים. אני מאמין באמונה שלמה שאם היה אז לגרמניה בית-משפט חזק וביקורת שיפוטית, אפשר היה למנוע את היטלר". אמונה זו מעידה על חוסר הבנה גמור של מנגנון הפעולה של האנטישמיות באירופה. הצורר היטלר שבה את ליבם של המוני הגרמנים בהאשמת היהודים במפלה במלחמת העולם הראשונה ובתעמולה אנטישמית שהתאימה לדעות שהיו נטועות בהם. הרי הגנרלים בצבא שלא הסכימו לדרך ניהול המלחמה שלו לא עצרו אותו, והפרופסורים באוניברסיטאות לא התנגדו לחרם על חבריהם היהודים. מי היו אפוא אותם השופטים שהיו עומדים מול היטלר, גם בהנחה שלא הייתה להם חוקה מתאימה? בבדיקת ההיסטוריה של אותה תקופה, מתברר כי השופטים הגרמניים גזרו מאסר ארוך על פעילים קומוניסטיים, אך התייחסו ברכות רבה להיטלר ולפעילים נאציים.

הרבה לפני שעלה לשלטון, עסק הצורר בהפצת שנאה נגד בני עמנו. הוא לא חשש כי גם אחד מן האלפים הרבים של הלוחמים היהודיים שזכו לאותות הצטיינות על גבורה ואומץ לב במלחמת העולם הראשונה יקום להרוג אותו לפני שישלהב המונים לפגוע ביהודים. שונאי ישראל יכלו לפעול בחופשיות במרוצת הדורות באירופה, כי היהודים מעולם לא הענישו אותם, ולהפך גמלו להם בתשלומי שוחד. יהודי רחמן קנה ציורים של היטלר בעילום שם כדי לתמוך בנכה מלחמה.

השופט ברק אומר כי אינו משווה בין ישראל לגרמניה של שנות ה-30', אך בכל זאת מוסיף '"אבל בישראל הגרעין הדמוקרטי שברירי, בגלל שלוש תופעות: ראשית, השורשים הדמוקרטיים שלנו לא עמוקים. נקודה שנייה היא המתח הביטחוני שעלול לפגוע בזכויות. הגורם השלישי לשבריריות הוא היעדר תרבות שלטונית".

הלקח של ברק מן ההיסטוריה של גרמניה אינו כי עלינו להגן על חיינו מפני הסכנה ולפעול בזמן ולהרתיע ולהילחם באויבים (כפי שעשה ראש הממשלה כשהזהיר את הקונגרס האמריקני מפני הסכנה של אירן). הלקח שלו הוא כי יש סכנה שננהג כמו הגרמנים. המזהירים אותנו לשמור על זכויות האדם אינם מתנים את השמירה הזאת בשמירה על חייהם של חיילינו ואזרחינו. חיי יהודים בעיניהם הם מחיר שחובה עלינו לשלם כדי שהעולם לא ייצא נגדנו. נראה כי רצח יהודים בידי מחבלים הוא בעיניהם תופעה טבעית, מס שעלינו לקבל, כמו שנפגעו יהודים בפוגרומים במזרח אירופה. ובמקום גזר דין מוות, זכאים אותם מחבלים לחיי כלא בתנאי בית-הבראה וללימודים חינם באוניברסיטה.

ברק אף הוסיף כי "העליות השונות, גם ממדינות ברה"מ לשעבר וגם ממדינות האיסלאם, לא באו מתרבות שלטון דמוקרטית". לדבריו, הישראלים לא חונכו להבין כי דמוקרטיה אינה שלטון הרוב, אלא משטר שבו נשמרות זכויות המיעוט.

מהן אם כן המדינות שמהן היו צריכים לבוא לישראל עולים שידעו לשמור על זכויות המיעוט בדמוקרטיה? אתונה הקדומה, ערש הדמוקרטיה, גם לו הוסיפה להתקיים, רוב התושבים בה היו עבדים וזכויותיהם לא נשמרו, בניגוד לחוקי התורה שקיימו בני ישראל. ובזמן המודרני, האם מתכוון ברק למסורת העבדות בארצות-הברית? האם יש מורשת דמוקרטית היסטורית איתנה לאיטליה ולגרמניה בעלות העבר הקרוב הפשיסטי? או אולי מתכוון השופט ברק לצרפת של משטר וישי ששיתף פעולה עם הגרמנים? או אולי לנורווגיה שבה שיתף משטרו של קוויזלינג פעולה עם הנאצים? לשוודיה שהייתה ניטרלית במלחמת העולם השנייה ושיתפה פעולה עם גרמניה? ואם כוונתו למסורת האירופית בכללה, הנה לוקסמבורג שהיא אחת משלוש הבירות הרשמיות של האיחוד האירופי, בדיוק בימים אלה פרסמה הודעה כי היא מבקשת מחילה על שיתוף הפעולה שלה בהסגרת יהודי הנסיכות אל מותם לידי הנאצים. ואם מתלונן אהרן ברק על זכויות המיעוט המוסלמי במדינתנו, לא מאמריקה נלמד וגם לא מבריטניה. בזמן מלחמת העולם השנייה, חששו אנגליה ואמריקה מפלישה של כוחות גרמניים או יפניים לאזורי החוף, ולא רצו להסתכן שתושבים מקומיים יעזרו לפולשים. באנגליה נאסרו עשרות אלפי נתינים של גרמניה, ביניהם יהודים שברחו מן הנאצים, ובארה"ב נאסרו למעלה מ-100 אלף אזרחים ממוצא יפני.

מדבריהם של ברק ושל הרצוג ברור כי הם מייחסים לבית המשפט העליון את תפקיד השומר על זכויות המיעוט מפני שלטון הרוב בכנסת. או במילים אחרות, אנשי "המשטר הישן" שהפסידו את הבחירות ולא זכו בקולות העם, מבקשים לשלוט דרך מנגנון הפיקוח של בג"ץ שיאשר או יפסול חוקים של הכנסת לפי ה"ערכים" שלהם, או יותר נכון לפי השקפותיהם ודרכם המדינית. בדרך זו של פיקוח על הכנסת, מקווה ראש האופוזיציה לאחוז במושכות השלטון במדינה. השופטים של בג"ץ מתמנים על-פי הידע והניסיון והחוכמה שלהם במשפט. אך איש לא הסמיך אותם להיות מורי הלכה. הם לא נבחרו כבעלי גדולה רוחנית או מוסרית, ואין שום רמז בתהליך בחירתם כי הם הקובעים מהם הערכים הנעלים שעליהם שומר העם בישראל.